למעלה מארבעים שנה חלפו מאז תורגם לראשונה לעברית "פדגוגיה של המדוכאים" – ספרו פורץ הדרך של המחנך והתיאורטיקן המרקסיסטי הברזילאי פאולו פריירה. ספר זה הוא מהמפורסמים והמשפיעים ביותר שנכתבו עד היום בתחום הפדגוגיה. על כן, הוא נחטף ונעלם מהמדפים בישראל סמוך להוצאתו הראשונה בעברית. מאז, ניתן היה למצוא את הספר רק בספריות, בחנויות יד שניה או כקובץ סרוק באיכות ירודה (אותו מכירים אינספור סטודנטים ממוסדות
הבחירות הכלליות בטורקיה יוקדמו בחודש, ויתקיימו ב-14במאי – כך הודיע בשבוע שעבר (22.1) נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. זאת על רקע השפל הכלכלי, האינפלציה הגבוהה והתערערות התמיכה הציבורית במפלגתו. ארדואן אוחז בשלטון מאז 2003. אך בחודשים האחרונים מסתמנת באופוזיציה הטורקית אופטימיות זהירה בנוגע לבחירות. באוגוסט האחרון הכריזו שישה מראשי מפלגות האופוזיציה הממסדיות כי מפלגותיהם יציגו מועמד משותף, אשר יאתגר את ארדואן בבחירות לנשיאות. אך לפי
פעילי השמאל העקבי המשתתפים במחאות למען השמירה על הדמוקרטיה חשים חוסר נוחות לעמוד כתף אל כתף עם הממסד הניאו-ליברלי. תחושה זו מובנת. מבחינת השמאל העקבי: כאשר יש כיבוש – אין ולא יכולה להיות דמוקרטיה. הם מותחים ביקורת חריפה על המערכת המשפטית על חלקה בהעמקת הכיבוש, וכעת הם נדרשים "להצילה". אך אין להיאחז בהגדרות מקובעות. חיוני להבין כי הנסיבות משתנות במהירות, ואיתן משתנים גם משמעות המחאה,
שמשון ביכלר ויהונתן ניצן פרסמו באחרונה את ספרם "ההון ושברו" (פרדס, 2022, 602 עמ'), בו הם דנים במשותף בתהפוכות כלכליות ותיאורטיות עדכניות. הספר ראה אור כעשרים שנה לאחר שספרם "מרווחי מלחמה לדיווידנדים של שלום" הכה גלים בחוגים הביקורתיים בישראל. בעשרים השנים האחרונות פרסמו ביכלר וניצן כמה ספרים ועשרות מאמרים באנגלית. בין השאר, ייסדו באוניברסיטת יורק בטורונטו אסכולה כלכלית חדשה, אשר עוררה דיונים סוערים בקרב כלכלנים
"הסטודנטים נלחמים על הדמוקרטיה" הוא שמו של עמוד טוויטר אלמוני המדווח על קיום הפגנות ברחבי הקמפוסים בישראל נגד ההפיכה המשפטית שמוביל שר המשפטים יריב לוין בשירות פטרונו, בנימין נתניהו. כפי שפורסם בגיליון "זו הדרך" האחרון, בשבוע שעבר יזמה "מחאת הסטודנטים" הפגנות בקמפוסים ברחבי הארץ. עמוד הטוויטר אף נקב במטרותיה: "ההתארגנות היא סטודנטיאלית א-מפלגתית, ונלחמת נגד הרפורמה המשפטית שמובילה הממשלה. הצטרפו אלינו במאבק על דמותה של
המחאות ההמוניות במרכזי הערים הגדולות בשבועות האחרונים מעידות על משבר הולך ומעמיק במסדרונות הממשלה. לאחר ממשלה מקרטעת שלא השיגה הסכמה על דבר מלבד המסר "רק לא ביבי", ולאחר ארבע מערכות בחירות בלא הכרעה, הצליח מחנה נתניהו לזכות בבחירות החמישיות ברוב קטנטן. זאת, עקב עשרות אלפי קולות שירדו לטמיון כתוצאה מחוסר שיתוף הפעולה בקרב האופוזיציה. המשבר הפוליטי הנוכחי לא הכה כרעם ביום בהיר. הוא מסמן שלב
הפאסיביות של ההסתדרות נוכח המתקפה האנטי-דמוקרטית שמובילה ממשלת נתניהו הימנית-קיצונית מעוררת דאגה עמוקה. נוכח התנהגות הנהגתה, ניתן היה לחשוב כי הידרדרותה של ישראל לפשיזם כלל לא נוגעת לעובדים המאורגנים, אלא רק לפוליטיקאים או למפגינים הרבים המוחים מדי מוצ"ש במרכזי הערים. "יש לי הרבה מאוד הערכה לראש הממשלה. ההפגנות נגד הממשלה הן פוליטיות, וההסתדרות לא נוקטת עמדה במאבק פוליטי", הצהיר יו"ר ההסתדרות (שהיה חבר מפלגת העבודה)
הפגנת ה-130 אלף למען הדמוקרטיה שנערכה במוצ"ש האחרון במרכז תל-אביב הוכיחה, כי המחאה ההמונית נגד ממשלת הימין הקיצוני צוברת תאוצה, וכי ברחובות שולטים מתנגדי נתניהו. המחאות מתגברות במרכז תל-אביב, אך גם בירושלים, בחיפה, בבאר-שבע וביישובים נוספים – מראש פינה שבגליל העליון ועד צומת קטורה שבערבה. ממשלת הימין "מלא-מלא" נחשפה תוך כמה שבועות כממשלה מלאת ניגודים וסתירות. לראייה – היא אינה מצליחה להחליש את המחאה. נוסף
נחשפתי לראשונה לרעיון הסוציאליסטי בהיותי נער בן 15, כתלמיד בית ספר הפעיל בתנועת הנוער העובד והלומד. מאז מעסיקה אותי השאלה: כיצד ניתן לכונן במדינת ישראל, מדינה כה ניאו-ליברלית, שהחברה בה משוסעת עד דם, חברה סוציאליסטית? או לפחות להתחיל להתקדם בכיוון לחברה כזו? התגלגלו הדברים כך, שלפני יותר משנה השתלבתי שוב במערכת החינוך הפורמלית – הפעם מהצד של צוותי ההוראה. אני עסוק מדי יום בליווי
במהלך שנת 2022 צוינו 20 שנה להקמת גדר ההפרדה שהקימה ישראל ושאורכה מעל ל-70 ק״מ. הגדר נבנתה במטרה המוצהרת של מניעת מתקפות פלסטיניות אלימות בישראל, אך למעשה סוטה מן הקו הירוק ועוברת ברובה בשטח הגדה המערבית, הנמצאת תחת כיבוש ישראלי. צוות של משרד האו"ם לתיאום הומניטרי בשטח הפלסטיני הכבוש בחן את השלכות הגדר על האוכלוסייה הפלסטינית, ופרסם באחרונה דף מידע ובו עיקרי ממצאיו. מהדף עולה
נחשף הפולמוס הנוקב בכנס של 73 המפלגות הקומוניסטיות והפועליות, שנערך באוקטובר האחרון בהוואנה, בירת קובה. היה זה המפגש ה-22 של הפורום והראשון שנערך בקובה, ולקחו בו חלק 142 נציגים מ-53 מדינות. המפגש נערך תחת הסיסמא: "מאוחדים וחזקים יותר", אך תוצאותיו מצביעות לאו דווקא על אחדות דעות של המפלגות הקומוניסטיות בעולם בסוגיות פוליטיות ואידיאולוגיות מרכזיות. לאחרונה פורסם בעיתון הבוקר הקומוניסטי היווני "ריזוספאסטיס" מאמר ארוך פרי-עטו של
הממשלה החדשה מזעזעת את כולם. היא מזעזעת בהצהרות חבריה החדשים והקיצוניים; בהצעות החוק הראשונות שהניחה על השולחן; ובהסכמים הקואליציוניים שחתמה, החותרים תחת כל מראית עין דמוקרטית, ליברלית וממלכתית שעוד נותרה לה. דיווחי התקשורת המסחרית מתריעים על היווצרות מתח סביב מוקד מרכזי – התנגשות המערכת הפוליטית עם מערכת המשפט, לה מספר ביטויים: משפט נתניהו העומד בלב העניין; הוועדה למינוי שופטים, בה צפוי האיזון העדין בין אנשי
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' הציגו אמש "תכנית למאבק ביוקר" שכולה אחיזת עיניים. זאת בעת שהעוני גדל, כפי שפורסם הבוקר בדו"ח של הביטוח הלאומי. עיקר התכנית הינו המשך המדיניות של הממשלה היוצאת עם תוספות קלות, שמשמעותן עשרות שקלים בודדים למשק בית בחודש. בתוך כך ניכסו לעצמם נתניהו וסמוטריץ' העלאתן של קצבאות מסויימות, שהיו מתעדכנות אף אם לא הייתה קמה ממשלת הימין. גם
בסופו של דבר, קמה בישראל ממשלת ימין "מלא-מלא". כיצד ניתן להתמודד איתה? ברשימה זו אאפיין בקצרה את המגמות אותן תנסה הממשלה ככל הנראה לקדם, ואמפה את האפשרויות – מוגבלות ונקודתיות ככל שיהיו – שנותרו בידי השמאל לצורך קידום ערכיו ותפיסת עולמו. לטעמי, ניתן לזהות שלוש מגמות עיקריות שמתוכן פועל הימין הפוליטי בישראל. הראשונה: התחזקות קולות לאומניים והעמקת השפעתה של הדת (היהודית-אורתודוקסית) במרחב הציבורי; השנייה: שחיקת
צבא הכיבוש נערך לגירוש תושבי הכפרים הפלסטיניים באזור מסאפר יטא שבדרום הר חברון, והודיע בשבוע שעבר על כוונותיו יממה לפני כניסתו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר למסגד אל-אקצא. לעומת המהומה התקשורתית שליוותה את הפרובוקציה רבתי של השר הכהניסט, לא זכה מעשה הטרנספר החמור ביותר של ישראל מאז שנות השבעים בתהודה ציבורית הולמת. לדברי האגודה לזכויות האזרח, "הצבא נערך להרוס כפרים היסטוריים בהם מתגוררות משפחות
רבבות הפגינו בתל אביב במוצ"ש האחרון נגד ממשלת הימין הקיצוני החדשה בראשות בנימין נתניהו. המפגינים התכנסו בכיכר הבימה ומשם צעדו ברחבי מרכז העיר עד לרחבת מוזיאון תל אביב. המפגינים בכיכר הבימה קראו בין היתר: "ההסתה מתחילה במסדרונות הממשלה" ו"נתניהו מסוכן, מושחת וגם גזען". צעדה נוספת יצאה מהבימה לכיוון מצודת זאב, ואותה כינו מארגניה "צעדת לפידים נגד הממשלה, במטרה להעביר לנתניהו את המסר כי ההפיכה המשטרית
מספיקה קריאה חפוזה ב"הספר האדום" מאת אסף ענברי (ידיעות ספרים, 2022, 288 עמ') כדי להבחין שמדובר ביותר מרומן היסטורי סתמי שעלילתו מתרחשת בימי קום המדינה. על אחד מספריו של הסופר תום שגב כתבתי בזמנו כי הציג מעין אוסף של כתבות עיתונאיות, ונראה כעצים ללא היער. על אחת כמה וכמה, זה הרושם הכללי העולה מספרו של ענברי. הוא אכן מיטיב לתאר את יצחק טבנקין, מאיר יערי
כניסתו אתמול (שלישי) של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר למסגד אל-אקצא הייתה שיא במצעד האיוולת של ממשלת הימין הקיצוני החדשה בראשות בנימין נתניהו – כבר בימיה הראשונים. על פי הידיעות, נתניהו התקשר לבן גביר כחצי יממה לפני הפרובוקציה רבתי (שכמותה עלולה להפוך קטלנית) כדי להניא אותו מצעדו. אך על פי גרסתו של בן גביר, הוא אמר לנתניהו: "אסור להתקפל בפני חמאס" – והודיע שהוא
שני מתנחלים נפגשים במשרד האוצר. הראשון – שונא ערבים וחרדים; השני – שונא רק ערבים. זו אכן תחילתה של בדיחה, והיא תהיה על חשבוננו. המפגש התרחש ביום ראשון האחרון בלשכת שר האוצר בירושלים, בעת טקס חילופי השרים. במהלכו, הביע השר הנכנס בצלאל סמוטריץ' "מחויבות מלאה" להמשיך בדרך קודמו אביגדור ליברמן. בהמשך הבטיח כי בניגוד להתנהלות במשרדים אחרים, בהם החליפו השרים הנכנסים את ההנהלה, יישאר מנכ"ל
הבורגנות הישראלית מרוצה מממשלת הימין "מלא-מלא" שהושבעה היום (28.12). בעלי ההון ברובם מחככים את ידיהם בהנאה נוכח ההבטחות להעמקת הכיבוש, להפרטה, להתרת הרסן של זרועות הכיבוש ולפגיעה בזכויות העובדים. הם יודעים בדיוק כיצד לתרגם את צעדים אלה להון. עסקני תעשיית הנשק, למשל, מזהים נסיקה ברווחיהם מיד עם פרוץ מבצע צבאי בשטחים הכבושים בגדה או ברצועת עזה. מוצריהם עוברים "מבחני אש" קטלניים ומשתכללים בעקביות
