השוויון בדמוקרטיות הבורגניות, כתב בזמנו מרקס, מתאפיין בפיצול האדם לשניים: האזרח ("האדם הכללי") ואיש החברה האזרחית ("האדם הפרטי"). האדם כאזרח נתפס כשווה זכויות אל מול המדינה, כלומר – שווה בפני החוק, בעל חירויות כגון חופש הביטוי, הזכות לבחור ולהיבחר ללא קשר למעמדו או מינו, וכן הלאה. "האדם הפרטי", לעומתו, מתקיים במרחב שבינו ובין בני האדם האחרים ("החברה האזרחית", בלשון מרקס, או, בלשון ימינו – תחום
אני מתכוון להצביע בבחירות הקרובות הצבעה אסטרטגית. לגמרי. הצבעה אסטרטגית, בעיני, היא לא לחשב חישובים דמיוניים על קואליציות עתידיות: שום קואליציה נראית לעין בישראל לא הולכת להסיר את חרפת הכיבוש. זה גם לא לחפש על המדפים בחנות מישהו או מישהי שמוצא חן בעינינו הפעם, ולתת לו את הקופון עם זכות הבחירה שקיבלנו (אלה מאתנו בין הים לירדן שיש להם זכות בחירה). ממש לא. הצבעה אסטרטגית
יו"ר סיעת ימינה, ח"כ איילת שקד, הציגה לאחרונה לקראת הבחירות את תכנית הדיור של מפלגתה. לדבריה "מטרתה לתקן עיוותים ישנים שיוצרים בירוקרטיה מיותרת שמכבידה ומעכבת את הבניה בישראל". אך מעיון בתכנית עולה ששקד רוצה לחסל את משרד השיכון ואת הדיור הציבורי. יש אוכלוסיות שבעבורן הדיור הציבורי הוא הסיכוי היחיד לקורת גג יציבה והולמת. אך היא לא רואה אותן והיא גם לא ממציאה שום פטנט חדש.
הישגיה המרשימים של הרשימה המשותפת בבחירות האחרונות (מארס 2020) היו מהלומה הגונה לכל המטיפים לשנאה ולגזענות כלפי האוכלוסייה הערבית והכוחות הדמוקרטיים בציבור היהודי. על רקע ההישגים הללו, מסתמנות שתי דרכי פעולה בהן נוקט המשטר כדי לפורר את האחדות הפוליטית של החברה הערבית, ואת קשריה הסולידריים עם כוחות השלום והדמוקרטיה בקרב האוכלוסייה היהודית. דרך פעולה ראשונה לא החלה היום, ולחובתה עומדת כבר היסטוריה ארוכה: הימנעות מכוונת
השבוע לפני 150 שנה נולדה רוזה לוקסמבורג, אחת הנשים המשפיעות ומעוררות ההשראה ביותר בהיסטוריה של המאה ה-20. היא חיה את המהפכה במחשבה ובפעולה והייתה תמיד בעין הסערה. כתיאורטיקנית, היא הגיבה ישירות למרקס, לאנגלס וללנין. כאקטיביסטית היא לקחה חלק בתהפוכות הפוליטיות שעיצבו את ההיסטוריה של המאה ה-20. בת למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני, נולדה לוקסמבורג ב-5 במארס 1871 בעיר זמוץ׳ בפולין. חייה דומים לאלה של יהודים רבים
אנשי המנהל האזרחי, בליווי הצבא, הפקיעו (22.2) מקהילת הרועים הפלסטינית חומסה אל־בקייעה 18 מבנים ששימשו למגורים וכמחסות לבעלי חיים. נוסף לחבילות מזון ולמבנים שנתרמו וטרם הורכבו, החרים המנהל האזרחי גם את כל מכלי המים והותיר את הקהילה בלא מים לשתייה או להשקיית בעלי החיים. באותו בוקר הקימה אגודת הסהר האדום הפלסטיני תשעה אוהלי חירום וסיפקה לקהילה 15 יריעות ברזנט. הקהילה הבדואית הפלסטינית חומסה אל־בקייעה ממוקמת
מרכז אדוה פרסם באחרונה מחקר שערכו ליאור אלפנט, אתי קונור-אטיאס, יעל חסון ונוגה דגן-בוזגלו, הבוחן את תעשיית הקולנוע בישראל במבט מגדרי. הוא מצטרף למחקרים בינלאומיים רבים העוסקים באי-השוויון המגדרי בתקציבים ובחלוקת העבודה המגדרית ביצירת קולנוע, ומאפשר השוואה לתעשיות הקולנוע ברחבי העולם. ממחקרים רבים העוסקים באי-השוויון המגדרי בקולנוע בעולם המערבי משתקפות מגמות סותרות. המחקר הנוכחי העוסק בקולנוע הישראלי הוא ראשון מסוגו. בעשרים השנים האחרונות ניכרת מעורבות
שתי כרזות בלטו בהפגנות נגד ממשלת הימין שנערכה במוצ"ש האחרון מול מעון ראש הממשלה בירושלים בראשונה נכתב: "מוחה כאן כדי שגם באום אל-פחם יהיה אפשר". בשנייה נכתב: "ליהודים הייתה אורה ושמחה – באום אל-פחם היו כדורי ספוג ורימוני גז". שתי הכרזות נכונות, שתיהן צודקות. אבל דרושה תוספת עובדתית אחת: ביום שישי 26.2 ירתה המשטרה באום אל-פחם גם קליעי גומי. בקליעי גומי עושים כוחות הכיבוש שימוש
מכון עקבות החל להפיץ בשבוע שעבר את הספר "הממשל הצבאי 1966-1948, אסופת מסמכים". זהו ספר גדול ממדים (30 על 24 ס"מ) המכיל כמעט 300 עמודים גדושי מידע ופרשנות. מכון עקבות לחקר הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוקם ב-2014. לדברי מייסדיו, המכון הוקם "מתוך הכרה בתפקיד הייחודי של ארכיונים ובפוטנציאל הגלום בהם לניפוץ נרטיבים שמזינים את הסכסוך, לקידומו של שיח ציבורי המבוסס על עובדות ולתמיכה בעבודתם של מגני זכויות
השבוע ציינו בדיוק שנה למאבק שלנו בתן ביס למען כל אחד ואחת מאיתנו, על מנת להשיג תנאי עבודה הוגנים יותר בשבילכם, שכר בסיס מתגמל יותר בשבילכם, ביטוח, בטיחות וביטחון עבור כל אחד מבין מאות שליחי החברה ובראש ובראשונה הזכות הבסיסית ביותר שיש לכל עובד במדינת ישראל, להיות מאוגד ומיוצג תחת ועד עובדים חזק בהסתדרות. במשך שנה שלמה נאבקתי ועודני נאבק בהנהלה שלא מרימה ידיים ולא
