מושג המלחמה משתנה עם התפתחות הטכנולוגיה, מנגנוני המדינה והכלכלה. במחצית הראשונה של המאה ה-19 טען הגנרל הפרוסי קרל פון קלאוזביץ' כי "המלחמה אינה אלא המשך המדיניות בתוספת אמצעים אחרים". מאז הפכו המלחמות יקרות, קטלניות והרסניות לאין ערוך. אחרי מלחמת העולם הראשונה כבר טבע הגנרל הגרמני אריך לודנדורף את המושג "מלחמה טוטלית". ככל שסיפוק הצרכים החומריים התבסס יותר על שרשרות עולמיות של יבוא וייצוא, הפכה הכלכלה
ברומן "סטלה מאריס", ספרו של המחבר הלבנוני אליאס ח'ורי, אומר אדם לדליה: "הסופר צריך להיות עיוור, ואני לא עיוור". דליה משיבה לו: "אתה לא עיוור, אבל אתה אילם". יש להצטער כי בימינו מתגלים אינטלקטואלים, סופרים, משוררים ואמנים רבים כעיוורים או כאילמים. העיוורים עסוקים בתדמיתם וביצירותיהם, ולכן אינם רואים את המתחולל סביבם. קשיי הנאבקים על הישרדותם אינם עומדים נגד עיניהם. האילמים, לעומתם, חוזים בעוולות ובפשעים וערים
חודש לבחירות ותמונת הסכנה מתחדדת. גוש נתניהו-בן גביר נמצא על סף ה-61. גם מי שלא תמך בממשלת בנט-ליברמן-לפיד חייב להבין שממשלה שבה בן גביר יהיה שר לביטחון פנים וחבריו מהימין הקיצוני יאיישו את תיקי הפנים, החינוך והמשפטים תדרוס את המרחב הדמוקרטי ותקדם טרנספר פוליטי לאזרחים הערבים בישראל. לכן חייבים להצביע בבחירות האלה. כל קול קובע. בדיוק זו הסיבה בגללה הליכוד – וגוש נתניהו כולו –
דליפת גז רביעית במספר אותרה אתמול (חמישי) בצינורות נורד סטרים, האמורים להוביל גז טבעי מרוסיה לגרמניה דרך הים הבלטי. משמר החופים של שבדיה איתר את הדליפה, לאחר שבסוף השבוע האחרון התגלו שלוש דליפות משמעותיות בצינורות התת-ימיים. ממשלת שבדיה טוענת שמדובר בחבלה מכוונת – בהסתמך על דעת המומחים והאיחוד האירופאי שוב דיבר בקול אחד כדי להאשים את נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, כאחראי למעשה. אין זה סוד
בחודש שעבר נערך מפגש מקוון שיזם סניף ת"א של המפלגה הקומוניסטית הישראלית עם המרקסיסט ההודי הנודע וויוק צ'יבר. צ'יבר הוא פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת ניו יורק, העורך הראשי של כתב העת הרעיוני "קטליסט" ומחברם של ארבעה ספרים. המפגש היה אירוע מסכם של קבוצת קריאה במאמריו של צ'יבר, ובעיקר בספרו "תיאוריה פוסט-קולוניאלית ורוח הבלהות של ההון" (2013), שעניינו – ביקורת מרקסיסטית על התיאוריה הפוסט-קולוניאלית. ביקורת הפוסט-קולוניאליזם כמשימה
כמדי שנה לקראת חופשת החגים, ממליצה מערכת "זו הדרך" על חמישה ספרי קריאה שפורסמו בחודשים האחרונים. הכלוב / פידא ג'ריס, מכון ון ליר ופרדס, 108 עמ' קובץ סיפורים של הסופרת הפלסטינית המתגוררת ברמאללה. ראה אור בסדרת "מכתוב" בהוצאת מכון ון ליר בשיתוף עם הוצאת פרדס. אחד מסיפורי האסופה נפתח במילים: "שמי ג'ניפר תומפסון, ואני מניו יורק. אני עובדת בתחום פיתוח כישורי הפרט, והיום אני
גל מחאות עובדים שוטף את בריטניה בחודשים האחרונים. עובדים מענפים רבים יוצאים למחות ברחבי הארץ נגד משבר יוקר המחייה והאינפלציה הגואה, ובדרישה ברורה לפתרונות ממשלתיים, לביטול הצנע התקציבי ולצמצום הפערים הבלתי-נסבלים. מאז הדחתו של ג'רמי קורבין, מנהיג הזרם השמאלי, מראשות הלייבור הולכת המפלגה בראשות מנהיגה הימני קיר סטרמר מדחי אל דחי. במקום להציע אלטרנטיבה, מתחנפת המפלגה לממשלת הימין, גוזרת על עצמה שתיקה רועמת ביחס למאבקים
מבצע "הקרע בעם" התחיל לפני כחודש. הכריזו עליו בסוף אוגוסט האחרון חמישה רמטכ"לים לשעבר, שהתכנסו ב"אולפן שישי" של ערוץ 12 לשיחה על ראש ממשלת ישראל הראשון דוד בן-גוריון. החמישה העניקו לצופים הצגה מתוזמרת של מגוון קלישאות, בעודם ממחזרים אותן אמירות חבוטות – כיאה לחמישה גנרלים-פוליטיקאים. האחד – ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק; השני – שר הביטחון בהווה והטוען לכתר, בני גנץ; השלישי (לשעבר בכל המובנים)
פעילים חברתיים, אנשי איגודי עובדים ואקדמאים ברחבי העולם מציינים בימים אלה מאה שנה להולדתו של ההיסטוריון האמריקאי הנודע הווארד זין. זין גדל בשכונות העוני של ניו יורק. הוא נולד למשפחה קשת יום של מהגרים יהודים ממזרח אירופה שהתיישבו בברוקלין. את ילדותו תיאר כ"קשה ומאתגרת". על ביתו סיפר כי היה מלוכלך ומבולגן, בלי ספר אחד בנמצא, ולכן את רוב זמנו בילה ברחוב, שם שיחק ופגש חברים.
הנה עובדה שאי אפשר להתכחש לה: בעיר תל אביב, בשנת 2022, מתקיימת הפרדה על בסיס גזע במערכת החינוך. בעיר שתופסת את עצמה, ואולי בצדק, כמרכז התרבות והמסחר, מעוז השמאל והליברליות, הלב הפועם של המדינה – מפרידים בין ילדים שחורים לילדים לבנים בבתי ספר. בישראל חיים כ-8,000 ילדי מבקשי מקלט, רובם המוחלט נולדו בישראל. איש אינו יודע את המספר המדויק – כי זה לא מאוד מעניין
מאז שכבשו כוחות צה"ל את הגדה המערבית, את ירושלים המזרחית ואת רצועת עזה ב-1967, מנצל הקפיטליזם הישראלי היטב את כוח העבודה הפלסטיני ואת משאבי הטבע שבאדמת פלסטין. השוק הישראלי סיפח את מקבילו הפלסטיני, והמשק הישראלי החל להסתמך על עבודה פלסטינית ועל חומרי גלם פלסטיניים. במקביל, נאלצת הכלכלה הפלסטינית להסתמך עד היום על הזדמנויות עבודה בצדו הישראלי של הקו הירוק. ישנם הטוענים כי רצועת עזה השתחררה
קוראי "זו הדרך" יקרים, אנו מתנצלים. שער הגיליון האחרון (מס' 36) בישר על הסכם עליו חתמו שלושת מרכיבי הרשימה המשותפת – עם הפנים לבחירות לכנסת ה-25 באחד בנובמבר. אך לא חלפו 48 שעות מפרסום הגיליון, ואחת המפלגות, בל"ד, החליטה (רגע לפני הגשת הרשימות לוועדת הבחירות) לפרוש מהמשותפת ולהגיש רשימה עצמאית. כותרת הגיליון הקודם בישרה "הרשימה המשותפת – התשובה לגזענות", אולם בבל"ד סבורים כי עיסוק באינטרסים
צבא אוקראינה פתח בשבוע שעבר במערכה צבאית נגד הכוחות הרוסיים שפלשו למחוז חרקוב. בעקבות זאת הודיע הבוקר (רביעי) נשיא רוסיה ולדימיר פוטין על גיוס חלקי של חיילי המילואים. ייתכן שזהו צעד לקראת סיפוח השטחים הכבושים. פוטין אף איים בשימוש בנשק גרעיני. מתקפת הפתע האוקראינית נחלה הצלחה, ובעקבותיה נסוג הצבא הרוסי מחרקוב במהירות ובלא כל תגובה צבאית. בנוסף, נטשו הכוחות הרוסיים את כל היישובים שכבשו במחוז
הימין הגזעני בראשות בנימין נתניהו חותר לשוב לשלטון בכל מחיר, ופתח במהלך החודשים האחרונים במתקפה ניאו-ליברלית על הבוחר הישראלי. בין מסר גזעני אחד למשנהו (ר' עמוד השער של גיליון "זו הדרך", 7.9) החלו בנימין ("הוא זכאי") נתניהו ובצדו מנהיג ש"ס אריה (גם "הוא זכאי") דרעי מקדמים מסרים כלכליים וחברתיים. במקביל, המפלגות שהרכיבו עד לאחרונה את "ממשלת השינוי" של בנט ולפיד בורחות מסוגיות אלה כמו מאש.
הגלובליזציה הקפיטליסטית איננה אפשרית בעולם ללא מסחר ואספקה בינלאומיים. הסדר המקיף אותנו, לפיו התרגלנו לחיות, תלוי בגישה חופשית לכל השווקים והמשאבים. לעלות היצור הנמוכה בעולם השלישי נוספה הוזלת שינוע הסחורות דרך הים כתוצאה מהשקט המדיני היחסי. היה זה התנאי העיקרי לגלובליזציה – סחר עולמי במקום מלחמה עולמית. אולם הסדר הגלובלי עלול לקרוס בן רגע: כדור תועה בודד בדופנה של ספינת מסחר מערבית עלול לשנות את
עמדתי לפני כניסתי הראשונה לכלא הצבאי בגין סירובי לשרת בשטחים הכבושים. מפקד החטיבה, אחד מאותם "גיבורים" על חלשים, פנה אלי ושאל מדוע ומה פתאום? עניתי שאינני מוכן לשמור על מתנחלים בימים ובעיקר בלילות, בעת שהם מגייסים בני נעוות וחלאות שיתגלו מאוחר יותר כבריונים המתעללים ברועים פלסטינים. אלה רואים בכך אות כבוד וכרטיס כניסה לבית הנבחרים המקומי המכונה כנסת. נשפטתי לחודש מאסר. כמה חודשים לאחר מכן נשלחתי
היום ישבתי באוטו מחוץ לבית המשפט הצבאי במחנה עופר, ובכיתי. זו פעם שנייה שחוסר האונים, העוול המזוקק, משתק אותי עד בכי. בפעם הקודמת, במרץ האחרון, שבר אותי מעצרו של נידאל. אז, למרות ובניגוד לחמש החלטות שחרור, הוא הוחזק 16 ימים מאחורי סורג ובריח. בדיעבד גיליתי שנולדה לו בת בתקופה הזו. גם במקרה של נידאל, כמו זה של חאפז [הורייני], היה לנו סרטון. כזה שמתעד קבוצה
לקראת הבחירות הקרבות מופצת תיאוריה חדשה: "תיאוריית שני הקצוות של הקשת הפוליטית". קרי: ההשוואה בין הרשימה המשותפת לבין מפלגתו הגזענית של ח"כ איתמר בן-גביר – הציונות הדתית. במהדורות החדשות חוזרים חברי כנסת שוב ושוב על האמירה: "אנו מתנגדים (או מתנגדות) לכל שיתוף פעולה עם קיצונים משני הצדדים". התבטאות זו פופולרית בעיקר בקרב מרכיבי שתי המפלגות הגדולות בממשלת לפיד – "יש עתיד" בהנהגת ראש הממשלה ו"המחנה
הרשימה המשותפת תתמודד בבחירות לכנסת ה-25 שיתקיימו ב-1 בנובמבר. בסוף השבוע שעבר חתמו חד"ש ובל"ד על הסכם לריצה משותפת במשרדי סניף מק"י בנצרת. הלילה (בין שלישי לרביעי) הצטרף המרכיב השלישי ברשימה המשותפת, מפלגת תע"ל בראשות ח"כ אחמד טיבי. זאת, לקראת המועד האחרון להגשת הרשימות – מחר בחצות. ח"כ עופר כסיף (חד"ש – הרשימה המשותפת) הדגיש באירוע כי התמיכה במשותפת היא "צו השעה במאבק נגד סכנות
אני לא מתפקד בזמן האחרון. בלי אנרגיה לכתוב, לפעמים אפילו לצאת מהבית. תקופה שאני מקווה שתעבור. אני ככה כבר 4 חודשים, מאז שבג"ץ אישר במאי לגרש מאות אנשים מהבתים שלהם במסאפר יטא, רובם ילדים, כדי להפוך את המקום לשטח אש ואימונים פעיל עבור הצבא. מאז החלטת הגירוש, זה מה שנעשה למשפחות, שמנסות לשרוד בבתים שלהן: הצבא הקים שני מחסומים, באמצע המדבר, בסוף העולם, בצמוד לכפרים.
