ישראל מזיזה את הקו הצהוב ברצועת עזה כדי לספח עוד אדמה פלסטינית

ישראל שרטטה בעזה קו צהוב כדי להשיג מה שתמיד רצתה: אדמה פלסטינית. הקו הצהוב אינו גבול; גבולות בינלאומיים נקבעים בהסכמים בילטרליים או בהכרה הדדית בהתאם לדין הבינלאומי. הקו הצהוב, לעומת זאת, הוא קו תיחום צבאי שנאכף בכוח של ישראל. במקומות מסוימים הוא מסומן במחסומי בטון צהובים.

הקו הצהוב הוא חלק מהיגיון קולוניאלי-התיישבותי רחב יותר: ישראל מעולם לא השלימה את סימון גבולותיה. כמה מהם עדיין מתבססים על קווי שביתת-נשק, כיבוש צבאי או תביעות טריטוריאליות שנויות במחלוקת. אי-הבהירות המתמשכת באשר לגבולות המדינה מאפשרת לישראל להרחיב בהתמדה את ההתנחלויות, את שטחי החיץ ואת אזורי הכיבוש הצבאי באמתלה ביטחונית.

אי-הבהירות אינה מקרית. למרות שהרשויות הישראליות מציגות את הקו הצהוב וסימונים טריטוריאליים דומים כאמצעי ביטחון זמניים, אכיפת הסימונים הללו מחוללת שינוי ממשי בשטח. סיפוח רשמי יאלץ את ישראל לשלם מחיר דיפלומטי ומשפטי גדול יותר, כולל חקירה אפשרית מצד בית הדין הפלילי הבינלאומי ואף סנקציות מצד הקהילה הבינלאומית. מאמר זה טוען כי הגדרת הקו הצהוב כאמצעי ביטחון זמני שאינו גבול קבע מאפשרת למשטר הישראלי להשתלט על שטח ובה בעת להתחמק מהמחיר הפוליטי עבור סיפוח רשמי.

הסימון יוצר מציאות בשטח

מאז תחילת הפסקת האש באוקטובר 2025, הזיזה ישראל את הקו הצהוב עמוק יותר לתוך שטח הרצועה – כ-300 מטר מערבה באזור שג'אעיה וכ-500 מטר מערבה בשכונות של מזרח העיר עזה. מדי יום הקו מוזז ומוחק עדויות לרצח העם בעוד ההרס נמשך. כוחות ישראליים הרסו חלקים גדולים של השטח הבנוי ברצועה: בתים, מסגדים, בתי חולים ואוניברסיטאות. משפחות נעקרו תחת אש ארטילרית ועקב התקדמות כוחות הכיבוש. אלה שהותר להם לחזור מאוחר יותר מצאו בטונדות במקום בו עמדו בתיהם, שכן הצבא הישראלי מקדם את סימוני הגבול הצהובים כדי להרחיב את שטחי שליטתו.

הסיפוח דה-פקטו מתקדם בדפוס המוכר מן הגדה המערבית הכבושה. ככל שהמתקפה הישראלית נמשכת, פלסטינים נאלצים לעזוב את בתיהם והופכים עקורים. הבתים והתשתיות האזרחיות שנותרו מאחור מושמדים, ובך הופכת השיבה אליהם בלתי-אפשרית. בה בעת, המשטר הישראלי נוקט צעדים "ביטחוניים" שנועדו למנוע מהעקורים לשוב. פעולות אלה נשנו שוב ושוב בפלסטין במשך עשורים, ובכל פעם העקירה הפכה קבועה.

בעוד שלפי הפסקת האש היה על הצבא הישראלי לסגת חלקית, בפועל קורה ההיפך. משום שההתפשטות הטריטוריאלית של ישראל מתקדמת באמצעות הסדרי ביטחון ארעיים ולא בסיפוח רשמי ומלווה בשתיקה תקשורתית, הקהילה הבינלאומית רואה בה הפרה טכנית של הפסקת האש במקום תהליך היסטורי של גזל אדמות פלסטיניות.

ההיסטוריה מלמדת: הארעי נעשה קבוע

מאז 1948 שירתו ההסדרים הפוליטיים שנלוו להפסקות האש את מדיניות ההתפשטות הישראלית. הקו הירוק שנקבע ב-1949 בעקבות הנכבה נועד לשמש קו הפרדת כוחות צבאי,

אך הפך גבול דה-פקטו של ישראל. בכך הותיר בידיה שטח גדול הרבה יותר מזה שהוקצה לה בתוכנית החלוקה של האו"ם. הסכמי אוסלו 1993 הגדירו את השלטון העצמי הפלסטיני כצעד בדרך לריבונות, אך אפשרו לישראל להמשיך להשתלט על שטחי הגדה המערבית ולהרחיב את ההתנחלויות – מ-110 אלף מתנחלים ב-1993 עד מעל 700 אלף כיום.

גם ההתנתקות מעזה ב-2005, שהוצגה כנסיגה, איפשרה לישראל לחזק את שליטתה בגבולות, במרחב האווירי והימי ובגישה לעזה, ואף לקבע את ההפרדה בין הרצועה לגדה. במציאות, הסדרים אלה ערפלו את מציאות ההתרחבות הישראלית. הם סימנו דה-אסקלציה רטורית, שעה שהתוקפנות הצבאית וההשתלטות המרחבית נמשכו. המשטר הישראלי משתמש בארעיות כאסטרטגיה, ומנצל הסדרים טנטטיביים כדי להשליט שלטון קבוע.

 ישראל כבר עשתה ניסויים בסיפוח רשמי. בשנת 1981 סיפחה ישראל את רמת הגולן – צעד שהאו"ם הגדיר כ"בטל ומבוטל". אך למרות הגינוי מצד מועצת הביטחון, זו לא נקטה שום צעד אכיפה נגד ישראל. דבר דומה אירע ביחס לירושלים המזרחית, שגם הסיפוח שלה הוגדר "בטל ומבוטל", בעוד ההתפשטות הישראלית נמשכת חרף הגינוי הבינלאומי.

לעומת זאת, הסיפוח דה-פקטו של שטחי סי בגדה המערבית מתקדם ללא הכרזה רשמית, באמצעות הרחבת התנחלויות, סלילת כבישים ופרסום צווים מנהליים. הלקח שלמדה ישראל מרמת הגולן ומירושלים הוא שסיפוח רשמי חושף את הפרת הדין הבינלאומי, בעוד סיפוח זוחל מנרמל את השינוי הטריטוריאלי ללא רגע מכריע של עימות עם הקהילה הבינלאומית.

 המשטר הישראלי מעדיף אפוא סימוני גבול ארעיים על פני גבולות פורמליים. הסדר זה מאפשר לו להמשיך להשתלט על שטחים חדשים ובה בעת לשמר את אשליית הזמניות. הקו הצהוב הוא חלק מהשיטה: הוא מטשטש את מציאות הסיפוח, אך הורס את חייהם של פלסטינים אשר בתיהם, אדמותיהם ופרנסתם נקלעים לתחום השליטה המתרחב.

מתוך מאמר באתר "א-שבכה – רשת המדיניות הפלסטינית"

עוד בנושא: https://zoha.org.il/145268