כיבוש דרום לבנון הרביעי: לא תהיה נסיגה בלי הסכם עם איראן

בראשית המנדט הבריטי קרא דוד בן-גוריון לראות בנהר הליטני את גבולה הצפוני של א"י ולספח את השטח דרומית לליטני ואת מימיו. התנועה למען התנחלות בלבנון הרימה ראש בישראל בעקבות המלחמה בעזה ב-2024. שמה "אורי-צפון" ותומכים בה לימור הר-מלך, דניאלה וייס, כהניסטים ומתנחלים אחרים. לבנון היא, כרגע, זירת הלחימה הפעילה של ישראל.

בשם "ביטחון הצפון" מגרש שר הביטחון ישראל כץ את האוכלוסייה השיעית מדרום לבנון (למעלה ממיליון כבר פונו), מחריב את כפריה בשיטתיות, מפוצץ את הגשרים והמעברים בין הדרום לצפון ומשמיד את הצמחייה העבותה המקשה על תצפית ("חישוף"). ישראל עושה בדרום לבנון מה שעשתה ברצועת עזה. חיזבאללה המתנגד לפלישה הישראלית משגר טילים וכטב"מים לגליל העליון, גובה אבדות יומיות מהצבא ומשבש את חזרת התושבים ליישובי הגליל העליון. המלחמה מעצימה כי טווח הכטב"מים גדל, והפלתם קשה יותר מיירוט טילים. 

ישראל כבשה כבר ארבע פעמים חלקים מלבנון. לעיתים לפרקי זמן קצרים ולעיתים למשך שנים רבות: ב-1978 ("מבצע ליטני"); בשנים 2000-1982 ("שלום הגליל"); ב-2006 ("מלחמת 34 הימים"); ומ-2023 ועד היום ("חרבות ברזל"). המלחמות הראשונות היו נגד כוחות פלסטיניים בלבנון, האחרונות נגד החיזבאללה.

המשא ומתן להסדר קבע בין ישראל לבין לבנון עוסק בשתי שאלות מרכזיות: הראשונה היא נכונותה של ישראל לצאת מכל השטחים הכבושים בלבנון, והשנייה היא שאלת יכולתה של המדינה הלבנונית לשלוט במיליציות שבתחומה. בעבר היו אלה המיליציות העדתיות והפלסטיניות ועכשיו בעיקר חיזבאללה. החלטות מועצת הביטחון 1559 ו-1701 בדבר פירוק חיזבאללה ומיליציות אחרות והצבת כוח יוניפי"ל בדרום לבנון לא הועילו. שאלת הגבולות בין לבנון וישראל פתירה. שאלת חיזבאללה קשה יותר.

בין ישראל ולבנון הייתה הסכמה ב-2006 לגבי "הקו הכחול", קו גבול המנדט הבריטי-צרפתי מ-1923, כגבול מקובל. ישנן אי-הסכמות לגבי שייכות כפר רג'ר וחוות שבאע לסוריה או ללבנון ועוד מספר תיקונים קטנים לנקודות סימון הגבול. על גבול המים הכלכליים בין לבנון וישראל הוסכם ב-2022 בפשרה בתיווך אמריקני (ובהסכמת חיזבאללה).

היסטוריה ארוכה של מליציות חמושות

בחשיבה המדינית המערבית, מונופול של המדינה על אמצעי האלימות נתפס כתנאי בסיסי להגדרת מדינה. מדינות שיש בהן ארגונים חמושים שאינם תחת מרות המדינה נתפשות כמדינות כושלות או מדינות בתהליך התפוררות. בחלק ניכר ממדינות המזרח התיכון לא מתקיים, מסיבות היסטוריות, תנאי המונופול על אמצעי האלימות. כלומר, יש מיליציות שונות שבידן כוח צבאי המגביל ומאתגר את מרות המדינה.

ללבנון היסטוריה ארוכה של מיליציות חמושות: עדתיות, דתיות, פלסטיניות, מפלגתיות, עברייניות ועוד. חלק מהארגונים החמושים במדינות המזה"ת הם טרנס-לאומיים (דאע"ש למשל) וחלקם פרוקסי של מדינות אחרות. מהפכת 1979 באיראן הפכה את רעיון הפרוקסי  הנאמנים למהפכה השיעית לנדבך חשוב בתפיסת הביטחון. הפרוקסי הם היטל-כוח של המהפכה האיראנית ומשמרות המהפכה מעבר לגבולותיה של איראן. ארגוני פרוקסי פרו-איראניים קיימים בלבנון בעיראק ובצורה אחרת בתימן.

חיזבאללה הוא ארגון טוטלי שתיפקד בלבנון, עד למלחמה, כמדינה בתוך מדינה. יש לו זרועות פיננסיות, ארגונים כלכליים, ארגוני סעד, בריאות, חינוך ותקשורת, יש לו זרוע פוליטית, תוך פרלמנטרית וחוץ פרלמנטרית, ארגוני נשים ונוער והארגון הצבאי הרב-זרועי החזק במדינה. המלחמה אמנם פגעה ברוב זרועות הארגון אך הוא מתאושש במהירות. חיזבאללה צמח מתוך המאבק בכיבוש הישראלי. כיבוש ישראלי נוסף, המתבקש ממנטליות ההכרעה (אחת ולתמיד) של משטר ציוני לאומני ומשיחי, לא יחליש את חיזבאללה, אלא רק ידרדר את לבנון למלחמת אזרחים, לקריסה כלכלית ופוליטית ולהגירה מואצת.

כלים שלובים

לבנון ואיראן הפכו כלים שלובים. אחרי מלחמת ארה"ב וישראל באיראן אי אפשר לנתק את שאלת 'יחסי ישראל-לבנון' מההסכם, אם יושג, בין ארה"ב לאיראן. אם לא יושג הסכם, אי אפשר יהיה לנתק את השאלה לגבי מה שיקרה בתוך לבנון ובין לבנון וישראל מההשתלשלות העתידה של העימות האיראני-אמריקאי.

איראן ביקשה תחילה לכלול את שאלת חיזבאללה ולבנון ברשימת הנושאים במו"מ הישיר שלה עם האמריקאים. קבלת עמדה זו הייתה מתייגת את לבנון כבת-חסות של איראן ואת ישראל כבת-חסות של ארה"ב. ישראל התנגדה לניסיון ההכפפה האיראני וארה"ב קבעה שענייני ישראל- לבנון ידונו בנפרד. עם זאת אין זה אומר שבדיוני ארה"ב-איראן, אם וכאשר יתקיימו, לא תועלה בין האמריקאים והאיראנים שאלת ישראל-לבנון. את משך הפסקת האש הנוכחית בלבנון קבע  טראמפ – שלושה שבועות, כשלא היה ברור אם המו"מ האיראני-אמריקאי אכן יתחיל במהלך הפסקה זו. אך בינתיים המו"מ תקוע. במקום לדבר על תוכנית הגרעין ובעיות אחרות, טראמפ והאיראנים תקועים בדיונים לגבי המצור הכפול שהטילו הדדית במצרי הורמוז. בינתיים הפסקת האש בין חיזבאללה וישראל מתפוגגת וההסלמה בינן גוברת.

כדי ליצור מראית-עין של עצמאות לבנונית 'המציאו' את השיחות בין ממשלת ישראל לממשלת לבנון בוושינגטון. לשם מראית עין של רצון טוב, דרש טראמפ מנתניהו מחווה, לכאורה, של הפסקת אש בלבנון. בפועל לא צה"ל ולא חיזבאללה מיישמים את הפסקת האש. השיחות בוושינגטון אולי מתקיימות, בינתיים, כאילו אין לחימה, אך לא נלווית להן שום פעולה של הגבלת חיזבאללה. לכן לא יארך הזמן שהלחימה תתרחב. באין מו"מ עם איראן ובהינתן המשך המלחמה עם ישראל – לבנון תתבקע.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/144980/