בחירות 2026: בחיפוש אחר מצע הדמוקרטים האבוד

הדמוקרטים אוהבים דמוקרטיה? אז איפה המצע? ניסיתי למצוא את המצע של "הדמוקרטים בראשות יאיר גולן". בכל זאת, מדובר במפלגה חדשה, שאפשר היה לצפות ממנה להציג מסר שונה, אולי אפילו מאתגר, לעומת המפלגות הציוניות הקיימות — שחלקן כלל אינן טורחות לפרסם מצע לקראת הבחירות. בין אלה אפשר למנות גם מפלגות המרכיבות את "הגוש" — לא גוש אמונים, אלא הגוש התומך בנתניהו ובממשלתו הימנית-קיצונית — כמו הליכוד והמפלגות החרדיות.

מה עושים? קודם כל פונים לאתר המושקע ולרשתות החברתיות של הדמוקרטים בראשות האלוף (מיל) יאיר גולן. אבל יוק, אין מצע. לתומי חשבתי שבמדור "פרסומים" שבאתר ניתן למצוא ולו רמז למצע – אבל כלום. אולי במדור "חוקת הדמוקרטים"? דווקא כאן מצאתי מסמך ארוך בכותרת "תקנון מפלגת העבודה" מ-1998. 28 שנים עברו מאז והזמן עמד מלכת כי "התקנון" נפתח מתוך ציטוט של "חוקת מפא"י" מ-1968 ערב הקמת מפלגת העבודה!

 ומה כתבו "הדמוקרטים" נוסח 1968 – לפני 58 שנה? שמפלגת העבודה מוקמת "תוך הכרה, שתנועת העבודה העברית בארץ ישראל הינה מאוחדת במגמתה ההיסטורית לריכוז העם היהודי בארצו ולכינון חברת עובדים חופשית במדינת ישראל עצמאית… מפלגת פועלי א"י (מפא"י), אחדות העבודה – פועלי ציון ורשימת פועלי ישראל (רפ"י), על-פי ההסכמים ההדדיים, שנתקבלו ואושרו במוסדות המוסמכים של שלוש המפלגות המתאחדות". ממש חדשות מרעננות, הרי המפלגה המאוחדת אכן הצליחה להשיג (לבדה!) 55 מנדטים בבחירות שנערכו באותה שנה. ממשלת העבודה אפשרה את הקמת גוש אמונים של המתנחלים בשטחים הפלסטיניים שנכבשו שנה קודם לכן.

משתי מדינות למלחמת נצח

נשאלה השאלה – מה עושים? אחרי עשרות שנים של כתיבה עיתונאית, במערכת "זו הדרך" ביקשו לכתוב על המצע של "הדמוקרטים" ואני אמור להשיב: "סליחה, לא מצאתי"?  אך מתברר שבעצם היה מצע. זה הועלה בשתי גרסאות, (הראשונה בספטמבר אשתקד – "תוכנית חמש הנקודות"), לאתר המפלגה החדשה, אך באופן מסתורי שתיהן הועלמו מהרשתות החברתיות תוך כמה ימים. מתברר שבאגד שלאחר ההפרטה אין כבר חברים, אבל בשמאל העקבי יש ויש. ואחד מהם שלח לי את הגרסה השנייה, מאפריל האחרון, שכותרתה: "תוכניות הנקודות לסדר היום הרעיוני".

מדובר במסמך ארוך, 21 עמודים די צפופים. פרקי המסמך הם :איחוי החברה הישראלית, החזון המדיני-ביטחוני, דמוקרטיה ושלטון החוק, מערכת החינוך בבסיס החברה הישראלית, התוכנית הכלכלית-חברתית, יחסי דת ומדינה וחוסן וביטחון סביבתי. המילה "ביטחון" מופיעה שוב ושוב במסמך הארוך, כצפוי במפלגה בראשות גנרל שהיה סגן הרמטכ"ל. בשנים 2005–2007 פיקד גולן על "אוגדת אזור יהודה ושומרון", איפשר לחייליו להשתמש ב"נוהל שכן" הרצחני בניגוד לפסיקת בג"ץ, ואף השתתף בדיכוי העקוב מדם של הפלסטינים המתקוממים בשתי האינתיפאדות.

ביטחון יש בשפע (על הנייר, כמובן), ומה על שלום, סיום הכיבוש ומדינה פלסטינית? כאן יש מפנה במצע לעומת שתי המפלגות המייסדות, העבודה ומרצ. "מדינת ישראל תחדש את המו"מ המדיני עם הרשות הפלסטינית על בסיס העקרונות של שתי מדינות לאום החיות בשלום זו לצד זו", נכתב במצע של העבודה טרם התאבדותה. במרצ ז"ל, המסר היה חד יותר. המצע של מרצ דגל ב"סיום השליטה על הפלסטינים" וסיום הכיבוש כמטרה עליונה בפני עצמה ותנאי הכרחי לשלום, לביטחון ולהשתלבות של ישראל באזור.

עוד הצהירה מרצ על תמיכה חד-משמעית בפתרון של שתי מדינות לשני עמים: "הקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצידה של ישראל היא אינטרס לאומי, ביטחוני ומדיני ראשון במעלה עבור מדינת ישראל". כמו כן קראה מרצ להקמת המדינה הפלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה, כאשר קביעת הגבולות תיעשה על בסיס קווי 4 ביוני 1967. ומה לגבי ירושלים? מצע מרצ הציע פתרון לפיו "ירושלים תהיה בירה משותפת לשתי המדינות – ירושלים המערבית כבירת ישראל, ושכונות מזרח ירושלים כבירת המדינה הפלסטינית, לצד ניהול מוסכם ומיוחד של המקומות הקדושים".

מה זה התפרדות אחראית?

לעומת העבודה ומרצ, הדמוקרטים של גולן מתנגדים אמנם לסיפוח השטחים, אך דוגלים ב"התפרדות אחראית" (מה זה בדיוק?) וכן, "בהגדרת גבולות קבע ברורים תוך שמירה על רוב יהודי מוצק, פירוז מלא של המדינה הפלסטינית העתידית – ללא צבא או איום טרור ובשליטה ביטחונית ישראלית מלאה בגבול המזרחי (בקעת הירדן) ובמרחבים החיוניים". ברור: לא תהיה מדינה פלסטינית, אלא המשך הכיבוש (מילה שלא מופיעה במסמך!) במסווה.

הגנרל גולן, התומך במלחמות עזה, איראן ולבנון בשירות האינטרסים האימפריאליסטיים של ארה"ב, מבטיח להמשיך בהן. במצע נכתב מפורשות כי "בניגוד לתעמולה הממשלתית הנוכחית, האיום האיראני לא הסתיים במלחמת 'חרבות ברזל'. אדרבא, הוא ממשיך להתפשט: בגבול הצפוני, בעיראק, בתימן ובסוריה". לפיכך "ישראל תוביל דוקטרינה חדשה של יוזמה אסטרטגית מונעת, הכוללת פגיעה מקדימה בהתבססות אויב על גבולותינו". מלחמת נצח, אמרנו? נתניהו לא היה כותב את זה ברור יותר. והמובן מאליו: הדמוקרטים דוגלים ב"חיזוק השותפות האסטרטגית עם ארה"ב, מדינות אירופה ומדינות מוסלמיות מתונות, בדגש על סעודיה, מדינות המפרץ ואינדונזיה". בראבו טראמפ, נולד לך פיון נוסף סמוך לריביירה של עזה!

מתנועת העבודה למחנה הליברלי

על פי הדמוקרטים, "מדינה מודרנית מחויבת לאפשר לאזרחיה – בדגש על האדם העובד, המשרת, המשלם מיסים ותורם לחברה לחיות בכבוד, לעבוד, לגדל משפחה ולבנות עתיד, מבלי להיאבק מדי חודש על צרכי קיום בסיסיים". יפה, נכון? אך מה הקשר ל"אדם המשרת" – קרי: הלוקח חלק פעיל במנגנוני הכיבוש והמלחמה? ומה בדבר בסתם "אדם עובד"? למשל ערבי, חרדי, בעל מוגבלויות, מהגר עבודה… יותר משליש מהאוכלוסייה בישראל? במילים אחרות, הדמוקרטים אינם כלל וכלל דמוקרטים בכל מה הנוגע לזכויות חברתיות.

ולסיום, הצהרה זו מנוגדת לעקרונות האינטרנציונל הסוציאליסטי בו חברה "הדמוקרטים". נציגתה קולט אביטל היא אחת מסגני הנשיא. וכפי שהמילה "כיבוש" איננה במצע, אין גם "קפיטליזם", "ניצול", ו"מעמד". הפתעה. 

עוד בנושא: https://zoha.org.il/133027/