פסטיבל סולידריות לקולנוע וזכויות אדם 2021 ייפתח ביום חמישי הבא, 9 בדצמבר, בסינמטק תל-אביב. הפסטיבל הוא אירוע ייחודי המעלה לשיח הציבורי סוגיות חברתיות-פוליטיות מרכזיות. זאת באמצעות הקרנתם של סרטים פורצי דרך בנושאי זכויות אדם מהארץ ומהעולם, החותרים לקידום השלום, הדמוקרטיה וזכויות האדם בצד שוויון וצדק חברתי. סולידריות, הפסטיבל היחיד בישראל המוקדש כולו לקולנוע וזכויות אדם, מתקיים משנת 2011 בסינמטק תל אביב. תוכנית הפסטיבל משלבת סרטים
קורס קריאה בכתביה של הוגת הדעות המרקסיסטית ג'ודי דין נפתח בשבוע שעבר (24.11) בגדה השמאלית בתל אביב, אחד העם 70. הקורס הוא חלק מפרויקט מתמשך ביוזמתם של חברי האקטיב הרעיוני של סניף תל אביב של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. מטרת היוזמה היא העמקת החינוך הרעיוני בקרב חברי המפלגה והקהל הרחב, והנגשה של רעיונות ודיונים המתקיימים בעולם ההגות המרקסיסטית העכשווי לקהל הקוראים בעברית. בשנים האחרונות התקיימו באותה
ביום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים שצוין ביום חמישי האחרון, 25 בנובמבר, הושקה ברחובותיה של העיר העתיקה של שפרעם התערוכה "בתוך הבית שלנו", בהשתתפות 14 אמניות ערביות מיישובים שונים ברחבי הארץ ובהם שפרעם, אום אל-פחם, כפר כנא ויפו. היצירות התערוכה, הכוללת ציורים וצילומים, מלוות בטקסטים בערבית ובעברית מאת המשוררת איאת אבו שמיס, שעוסקים באלימות נגד נשים בחברה בישראל בכלל, ובחברה הערבית בפרט. לדוגמא: "כדי לחיות
אותו רגע הגיעה בת שירות נצחית בחצאית לבנה כמו שיניים. "אני אפרת", חייכה בנועם, "אתה מפיבושת, נכון?" איש בושת שלח חיוך לחוץ, ניסה לגמגם וגם הגמגום יצא לו מגומגם. אשת סוד נהנתה מכל רגע. "נעים מאוד להכיר", היא צחקקה, ואגב כך נגעה בעיניה במרפקו. "תודה שבאתם", אמרה בקור לאשת סוד, "הרב מחכה במשרד, אם תואילו לגשת". היא הובילה אותם לעבר המשרד שבו ישב הרב אהרון
הציירת החברתית רות שְׁלוֹס נולדה לפני 99 שנה, ב-22 בנובמבר 1922 בעיר נירנברג בגרמניה ונפטרה ביולי 2013 בביתה בכפר שמריהו. לאורך כל שנותיה כאמנית דבקה שלוס בציור הפיגורטיבי ומאבק האדם עמד במרכז עבודותיה. היא לא זנחה את התבוננותה הייחודית וההומנית ביחידים והקבוצות בחברה הקפיטליסטית הנתונים לדיכוי, קיפוח ואפליה: מובטלים, עובדים, תושבי המעברות ושכונות העוני, ילדים, זקנים, נשים ופליטים פלסטינים. שלוס התיישבה ב-1937 יחד עם משפחתה
באחרונה פורסם ספרו של עמי הולנדר "דרכים נפרדות" (ספרי נובמבר, 2021) הוא מותחן המתרחש על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני. גיבורת הספר, מאיה, היא עורכת דין העוסקת בדיני חוזים ומתגוררת במושב באזור השרון. הגרוש שלה, יואב, הוא בכיר במוסד. מאיה אינה טיפוס פוליטי. בהשקפותיה ובסביבתה החברתית היא משתייכת למחנה המרכז-שמאל, אך היא אינה משתתפת בהפגנות או חותמת על עצומות. אולם עיסוקה המקצועי של מאיה מוביל אותה, כמעט
סניף תל אביב של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) מוסיף להקים קבוצות קריאה העוסקות בכתביהם של הוגים מרקסיסטיים עכשוויים, במטרה להציג אותם לקהל קוראי העברית. הקורס הקרוב, שיתחיל ביום רביעי בערב, יעסוק בכתביה של ג'ודי דין, פרופסורית למדע המדינה ממכללות הוברט וויליאם סמית' בניו יורק. דין, פרסמה 13 ספרים אשר עוסקים בין היתר במשמעות ההשתייכות למפלגה כיום ומשמעותה של תחושת השייכות למסגרת פוליטית משותפת. סדרת המפגשים
הערב בשעה 20:00 יוקרן במועדון קולנוע הגדה השמאלית (אחד העם 70, ת"א) הסרט 'הסוכה' של קליאו ברנרד. הסרט שהופק בבריטניה לפני עשור (92 דקות, אנגלית) מגולל את סיפור משפחתה של המחזאית הבריטית אנדריאה דאנבר שכתבה על החיים בשכונת עוני בצפון אנגליה, מתה בגיל 29 מסיבוכי אלכוהוליזם, והותירה אחריה שלושה ילדים משלושה אבות שונים. הסרט כולל סצנות בהן שחקנים משחזרים ראיונות מוקלטים עם בני משפחתה של
בתיאטרון יפו נערכה בשבוע שעבר הצגת הבכורה של "שנת האפס": מחזה חדש מאת אבנר בן-עמוס ובבימויו של סיני פתר, המתבסס על ספרו של הלל כהן. ההצגה עוסקת במעשי האיבה שהתרחשו בארץ בין יהודים וערבים במחצית השנייה של חודש אוגוסט 1929, הידועים בהיסטוריוגרפיה הציונית בשם "מאורעות תרפ"ט". באירועים נהרגו 133 הרוגים יהודים, 116 הרוגים ערבים. מאות נפצעו בשני הצדדים. לראשונה מוצגים המאורעות על בימה, כפי שהשתקפו בעיני
בסדנאות האמנים בדרום תל-אביב נפתחה לאחרונה התערוכה "החנות של דוד הגנב" של האמן הוותיק דוד ריב. אוצרת: ורד זפרן גני. בתערוכה שני חללי תצוגה. בקטן שביניהם מוקרן סרט וידיאו שצילם ריב בהפגנות של פלסטינים נגד הכיבוש הישראלי בגדה ומוצגים שני ציורים. בחלל השני מוצגים דיוקנאות גדולים בשחור־לבן, בין היתר של האמן רפי לביא, המנהיגה הפלסטינית ח'אלדה ג'ראר, האמנית אביבה אורי, מרואן ברגותי, מרילין מונרו וולדימיר
