"הפעם, איזנקוט", זו הסיסמא המתפרסמת על שלטי חוצות ברחבי הארץ. אבל למה בדיוק "הפעם איזנקוט?". פרט להתנגדותו הנחרצת לבנימין נתניהו, הטוען לכתר כלל לא מציב אלטרנטיבה ברורה לעמדותיו של ראש הממשלה בשאלות המרכזיות עמן מתמודדת ישראל. טרור יהודי בשטחים הכבושים? איזנקוט מאשים את נתניהו ש"פגע בריבונות של צה"ל" בגדה המערבית. קבל תיקון איזנקוט, הריבונות של צה"ל נמשכת וזה אף מעניק גיבוי, ציוד, נשק, תחמושת והגנה
די מדכא לעבור על מצעי מפלגות הממסד השונות ודברי מנהיגיהן 20 יום לבחירות לכנסת ה-26. לפני מספר שבועות עסקנו כאן ("זו הדרך", 23.9) בהתייחסות המזלזלת של רוב המפלגות בשאלת יוקר המחיה, שבסקרים מתגלה כסוגיה שמאוד מדאיגה את כלל הבוחרים. הפעם בדקנו שאלה קיומית אף יותר: מהן עמדותיהן של המפלגות לגבי עתיד השלום באזור. זאת, בעת שממשלת הימין מתמידה במלחמת הנצח ללא תאריך סיום ו"בשבע חזיתות!",
במהלך שלוש שנות המלחמה האחרונות (2024–2026), רשמו הוצאות המחיה בישראל עליות מחירים מתמשכות ומצטברות של למעלה מ-7%. מתחילת כהונת ממשלת הימין ב-2022 האמירו המחירים ב-11% במצטבר, כך חשף בנק ישראל בחודש שעבר. את עליית המחירים הובילו בעיקר סעיפי הדיור והשכירות, המזון, התחבורה והטלת מיסים עקיפים בידי אותה ממשלה המתיימרת להילחם ביוקר. סעיף הדיור הוא בעל המשקל הכבד ביותר במדד, כ-25%. בשלוש השנים האחרונות מחירי השכירות
גילויים מחרידים על הרס מערכת החינוך הפלסטינית ברצועת עזה ובגדה המערבית, בצד עדויות על רדיפת מרצים, רובם ערבים, באקדמיה הישראלית, עמדו במרכז האסיפה השנתית של אקדמיה לשוויון שנערכה ביום רביעי האחרון (5.8) באוניברסיטת בן-גוריון. אקדמיה לשוויון נוסד לפני 11 שנה ומאגד כאלף חברות וחברים. הארגון "חותר לקידום שוויון, דמוקרטיזציה וייצוג באקדמיה, ולהנגשת ההשכלה הגבוהה לכל הציבורים החיים בישראל/פלסטין מתוך תקווה לקדם צדק ושוויון במרחב כולו".
לקראת הבחירות לכנסת, כדאי להיזכר שבנימין נתניהו, המכהן כראש ממשלה יותר מ-15 שנה ברציפות (להוציא כשנה וחצי של ממשלת בנט-לפיד), נאלץ להתמודד עם גלי מחאה המוניים על רקע מעמדי-חברתי, כלכלי או פוליטי. הגל ההמוני ביניהם פרץ לפני 15 שנה, ביולי 2011, ובתחילתו זכה בכינוי "מחאת הקוטג'" או "מחאת האוהלים". הגל השני – "מחאת בלפור", התרחש בעיצומה של מגפת הקורונה בין מאי 2020 ליוני 2021. הגל
הפעיל הקומוניסטי, החוקר והעיתונאי הוותיק ד"ר יוסף (יוסי) אלגזי נפטר אתמול (שבת) בגיל 87. אלגזי היה נשוי פעמיים והותיר ארבעה ילדים, ובהם ההיסטוריון פרופ' גדי אלגזי. הוא נולד ב-1938 במצרים והגיע לארץ יחד עם משפחתו בגיל 15, ואז נאלץ להפסיק את לימודיו. הוא חזר להשלים בגרות אקסטרנית רק כשהיה בן 35, ובהמשך למד באוניברסיטה וכתב דוקטורט בהיסטוריה. תחילה גר בקיבוצים גן שמואל ושמרת, ובהמשך הצטרף
במלחמת הנצח שמנהלים טראמפ ונתניהו ישנם המרוויחים וישנם המפסידים. ברור לכל מי הם המפסידים: כל עמי האזור ואנחנו ביניהם, אבל בראש ובראשונה העם הפלסטיני. אבל לרוב לא ממש ברור מי מרוויח ממלחמת שלוש השנים. כוונתי איננה לעסוק באסטרטגיה, הרי האולפנים מפוצצים ב"מומחים" מהסוג הזה – רובם ככולם מטעם. לא אעסוק כאן בגיאופוליטיקה. הכוונה ב"מרוויחים" היא – עשיית הון, צבירת רווחים מהמלחמה הממושכת. ידועה האמירה של
נפתלי בנט, יו"ר מפלגת "ביחד", הציג בשבוע שעבר את עיקרי תוכניתו הכלכלית-חברתית – "הסכם חדש", הממוקדת במאבק ביוקר המחיה ובפירוק מונופולי המזון. השם "הסכם חדש", הוא תרגום במדויק ל-"ניו דיל", מדיניות שיצאה לדרך בשנת 1933 בהובלת נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט, במטרה לחלץ את המדינה מהמשבר הקפיטליסטי העמוק של שנות ה-30, הגדול במשברים הכלכליים במאה העשרים. אך מעבר לכותרת, אין כל דמיון ביניהן. בנט
"תפסיק לפוצץ בניינים", "משוגע מזוין" (באנגלית זה נשמע טוב יותר: "פאקינג קרייזי"), "הוא צריך להיות יותר אחראי בכל הנוגע ללבנון", "הצלתי את התחת שלו", "בגללי לא נכנס לכלא", "בלעדיי לא הייתה ישראל,- זו רשימה חלקית בלבד של אמירותיו הפומביות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו. אין ספק, טראמפ מתהפך על ביבי וטובי המוחות בישראל מנסים להסביר את המפנה ביחסים ביניהם. יש
"האישה בלבן" הוא סרט תיעודי מעולה בבימויה של עמנואל מאייר ובהפקת תאגיד השידור הציבורי הישראלי כאן ורשת ארטה הצרפתית-גרמנית. הסרט קטף את פרס הסרט הישראלי הטוב ביותר בפסטיבל דוקאביב בתחילת החודש. בכך נפתחה דרכו למועמדות לפרס האוסקר. כן זכה הסרט בפרס התחקיר שהוענק לבימאית, ללילי יודינסקי ולגרגור מורבאך. הסרט עוקב אחר חייה המסתוריים ופועלה יוצא הדופן של תמר גולן – עיתונאית, חוקרת ופעילת שלום שעמלה
