בראשית המנדט הבריטי קרא דוד בן-גוריון לראות בנהר הליטני את גבולה הצפוני של א"י ולספח את השטח דרומית לליטני ואת מימיו. התנועה למען התנחלות בלבנון הרימה ראש בישראל בעקבות המלחמה בעזה ב-2024. שמה "אורי-צפון" ותומכים בה לימור הר-מלך, דניאלה וייס, כהניסטים ומתנחלים אחרים. לבנון היא, כרגע, זירת הלחימה הפעילה של ישראל. בשם "ביטחון הצפון" מגרש שר הביטחון ישראל כץ את האוכלוסייה השיעית מדרום לבנון (למעלה
המזרח התיכון הוא ציר מרכזי של הכלכלה העולמית: מקור אנרגיה עיקרי, נתיב תעבורה מרכזי, מקור חומרי-גלם, מרכז פיננסי ויבואן גדול של עובדים, מוצרים ושירותים. זה השבוע הרביעי שבמזה"ת משתוללת מלחמה אזורית אכזרית ומסלימה בעצימותה. המלחמה כבר משתקת חלקית את הכלכלה והחיים ברוב מדינות האזור. כל יום שהמלחמה נמשכת היא זורעת הרס וחורבן רחב יותר ופורמת עוד ועוד את רקמת מערכות החיים והיחסים שנוצרו ונבנו היסטורית
אל תתרברב כשאתה חוגר חרבך לפני הקרב כמי שמוריד חגורו אחרי שניצח. כך אמר, בתנ"ך, אחאב מלך שומרון לבן הדד השני מלך ארם לפני צאתם למלחמה זה בזה (מלכים א', כ'-י"א). אנחנו רק בהתחלה, עוד נראה מה יהיה… במלחמה מתקצרים הראייה, המחשבה והמצפון למיידי, לכאן ועכשיו. עזה שמבוססת בחורבותיה ובדמיה היא עכשיו מחוץ לטווח הראייה והתפיסה של רוב הישראלים. אין לרוב הזה שמץ אמפתיה, ענין
הכליאה ההמונית של פלסטינים בידי ישראל והתפתחות החטיפה כאמצעי מיקוח במאבק הלאומי הן נושא אכזרי, עצוב וחשוב שצריך עוד לדבר בו ולהשוותו למקרי מאבק לאומי אחרים. הנרטיב הישראלי בדבר סאגת החטופים והסיפור הפלסטיני בדבר הגירוש, ההרס, הרעב והג'נוסייד מיקמו את עזה במשך שנתיים בראש סדר היום העולמי. פעולותיה של ישראל בעזה מחקו חלק ניכר מהאשראי המוסרי-פוליטי שבו זכתה מדינת היהודים מהעולם בשל השואה. עזה, כמו
התגבשות שלטון הנאצים בגרמניה עצמה דרשה את פירוק הסדר הליברלי-דמוקרטי כולו. תהליך זה, שנקרא Gleichschaltung (בתרגום חופשי: יישור-קו או סנכרון), הגדיר את תקופת התייצבות הסדר הפוליטי החדש בשנים 1933–1934. משמעותו הייתה שילוב פוליטי של כל אחד ממרכיבי המדינה, כולל הפרלמנט, מערכת המשפט, הביורוקרטיה האזרחית, הצבא, והרשויות המקומיות והאזוריות, והרחבת תהליך הנאציפיקציה לגופים המרכזיים של מנגנוני המדינה האידאולוגיים בחברה האזרחית: מוסדות החינוך, אמצעי התקשורת, האיגודים המקצועיים
ב-24 ביוני נכנסה לתוקף הפסקת אש בין איראן-לישראל. איננו יודעים עדיין אם תחזיק מעמד. חמאס נלחם נואשות על הישרדותו ומשום כך אינו משחרר את החטופים. ממשלת ישראל נטשה אותם. עזה חרבה כליל, אוכלוסייתה חנוקה בגטו צר והולך (18% משטח הרצועה), מורעבת, נרצחת יום-יום, ומתבוססת בדם תושביה וילדיה. אלפים נקטלים בדרך אל הלחם. המלחמה הלא-אנושית הזאת נמשכת חרף התנגדות דעת הקהל העולמית הרואה בה פשע מלחמה
עיקר הפעילות הצבאית והקשב הישראלי (והעולמי) עבר השבוע מעזה לאיראן. עזה כעת אינה זירה עיקרית אלא משנית. ישראל אמנם ממשיכה להחריב את עזה ולהרוג בה בשיטתיות, אלא שהישראלים מתעניינים בה פחות. המלחמה באיראן הסיטה את סדר החשיבות העולמית והפנימית. אך חורבן עזה, הג'נוסייד המתחולל בה והבעיה הפלסטינית המדממת בכללותה נשארו לב ליבה של המאפליה. עד שיימצא פתרון צודק לשאלת הפלסטינים לא ישקוט המזרח התיכון, ובגלל
בימים קשים אלה, מתמקדים הדאגה והפעילות שלנו כמעט אך ורק במאמץ להפסקת המלחמה ונגד הפשיזם. אין כוח ליותר. גם התקשורת הישראלית הממסדית מקטינה לנו את הראש, גורמת לכך שנראה, נחשוב ונתווכח רק על מה שהיא מפמפמת לנו. אבל דברים חשובים קורים בעולם ותהליכים גלובליים היסטוריים מתחוללים ממש מעל ראשנו. נוח לממשלה לסדר את הדברים הגדולים בעצמה ושאנחנו רק נעשה ונשמע, אך מסוכן מדי להשאיר את
כשמתברר שניצחון צבאי "מוחלט" על החמאס לא יצלח נוכח מושרשותו העמוקה באוכלוסייה העזתית, לא נותרת למי שדבק במטרה זאת אלא המסקנה שכדי להשיג אותו יש להיפטר מהאוכלוסייה. טיהור אתני (טרנספר) ואפילו מרצון הוא אופן "חומל", אלגנטי יותר מחיסול פיסי (ג'נוסייד). את זה בדיוק מציע דונלד טראמפ, נשיא ארה"ב, כנציגו של סדר עולמי חדש במזרח תיכון חדש. הצהרותיו של טראמפ בשבוע שעבר לגבי תמיכתו בטרנספר ופינוי
השבוע התפרסמו ב-Lancet, השבועון הרפואי החשוב בעולם, תוצאות מחקר של בית הספר להיגיינה ולמחלות טרופיות בלונדון לפיהן המספרים שפרסם משרד הבריאות של חמאס על ההרוגים בעזה מוטים כלפי מטה. מספרם האמיתי של ההרוגים והנעדרים הפלסטיניים בעזה מתקרב, כך טוענים הסטטיסטיקאים מלונדון, לא ל-46 אלף אלא ל-70 אלף – כמעט 3% מאוכלוסיית הרצועה. כ-59% מההרוגים הם זקנים, ילדים ונשים. בקרב צעירים משכילים, שמאליים או ליברלים בעולם
