לשמאל דרושים השקפת עולם אוניברסלית וחזון פוליטי משותף – לא אוסף של זהויות

בסקירה שפרסמה נועה לוי על הכנס שנערך בגדה השמאלית תחת הכותרת "טראומה קולקטיבית ובניה של שלום" ("זו הדרך", 15.2) צוטטה נסרין מורקוס, שאמרה: "נחוצה הכרה, כדי שנוכל להתחיל לחשוב על החלמת הפצע. כשמתחילים לגלות אמפתיה לכאב ולטראומה של הצד השני – אזי מתחילים לבנות עתיד משותף. גם אנחנו הפלסטינים – וגם אתם. זה לא עניין חד-צדדי". כמו כן צוטטה הפסיכותרפיסטית מנאל אבו חק, שאמרה: "בשיח

בעקבות הספר 'הדרך לעזה' של ביכלר וניצן: נסיכי הנפט מול קואליציית ההיי-טק

ספרם של שמשון ביכלר ויונתן ניצן "הדרך לעזה" נראה  כמקרה בוחן פרטי וכהרחבה של טענתם הכללית בדבר מהות ההון "כמוסד השליטה במשטר הקפיטליסטי", מעבר לכאן ועכשיו. ניתן לומר שהשאלה הנידונה היא כיצד הגענו מהקהילה הקמאית השוויונית דרך  "משטרי  כוח" בהשראתו של אל עליון כל-יכול, עד  שלטון ההון במשטר הקפיטליסטי של ימינו. הטענה (הפסימית) היא, שמבחינתם של "אנשי התחתית", אין חדש תחת השמש ושלטון ההון הקפיטליסטי

תחת צילה המאיים של ממשלה פשיסטית: מלחמה וכיבוש אינם הכרח היסטורי

תחת צילה המאיים של ממשלה פשיסטית, שמדרדרת אותנו למלחמת נצח עם הפלסטינים, הלבנונים וייתר עמי האזור, נשאלת השאלה: האם זה גורל הנגזר ממהותה הקולוניאליסטית הגזענית של הציונות? אני מציע לחזור להיסטוריה הציונית כדי להבין, שבהיסטוריה שום דבר אינו נגזר מ"מהות" (חיצונית או פנימית), ובני האדם עצמם קובעים את גורלם. בלשונו של ג'פרסון, אלה "הדורות החיים". או לפי מרקס:  "היסטוריה לא עושה כלום, אין לה עושר

פולמוס סביב הגותו של המהפכן האלג'יראי פרנץ פאנון: אלימות המדוכאים וחירות העמים

חבר פלסטיני שלח לי סרטון וידאו בו מצטט איש שמאל אמריקאי בהתלהבות קטע מספרו  של פרנץ פאנון "מקוללים עלי אדמות". הספר פורסם בעברית בהוצאת בבל, 2006. "מקוללים עלי אדמות" ראה אור בפריס בנובמבר 1961, בעיצומה של מלחמת אלג'יריה. הספר, עם הקדמה מאת ז'אן-פול סארטר, נאסר להפצה בצרפת והודפס בחשאי. לדברי אותו איש שמאל, "ספרו של פאנון כאילו נכתב היום על תנועת ההתנגדות הפלסטינית בעזה הנלחמת

הטבח בעוטף, המלחמה בעזה וכישלונו של שיח הזהויות

אני  צופה בשידורים הרצופים של אל ג'זירה בערבית, והמראות מעזה מזעזעים: רחובות שלמים הרוסים, המונים צובאים על בתי החולים, הצעירים עוזרים לשאת את הפצועים המגיעים ללא הפסקה. קטע ארוך מהשידור מלווה עיתונאי ותיק של אל-ג'זירה, אשר אשתו ושני ילדיו נהרגו בהפצצה על ביתם. לבד מכל אלה, מתרחשים מעשי רצח יומיומיים של צעירים במחנות הפליטים ושל תושבים בכפרים בשטחי הרשות הפלסטינית ונמשכים הרדיפות הפוליטיות והמעצרים של

בעקבות ספרה של ד"ר ענת מטר 'על דלות המוסר'

ד"ר ענת מטר, מרצה בכירה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת ת"א, היא פעילת שמאל ותיקה הראויה לכל הערכה. ספרה של מטר "על דלות המוסר – מסה קריטית" (הקיבוץ המאוחד, 2019) הוא, ללא ספק, ספר חשוב הראוי לעיונו של כל איש שמאל. אף על פי כן, בקריאה שנייה ומעמיקה יותר נראה לי שכותרת הספר מבטאת את תוכנו של הספר. לדעתי, חסרונו של הספר גדול מיתרונו. הקושי הראשון שמציב

בעקבות הספר 'מתי ואיך הומצא העם היהודי': שלמה זנד אינו רחוק מהציונות

על רקע השיחות בבית הנשיא והניסיונות ל"איחוי הקרע בעם", נזכרתי בספרו של שלמה זנד "מתי ואיך הומצא העם היהודי" (2008). הספר נכתב כביקורת על הלאומיות היהודית הציונית. טענתו העיקרית של  זנד, כפי שמשתמע מהכותרת, היא שהעם היהודי "הומצא" רק במחצית השנייה של המאה ה-19. זנד מנסה להפריך את המיתוס הציוני בדבר קיומה של ישות טראנס-היסטורית המכונה "עם ישראל", ומציין שלא הייתה ישות מדינית יהודית מאז

ספרו של עומר עינב על בית אלפא: סיפורו של קיבוץ שנקרע מבפנים

כותרת ספרו של עומר עינב "נישאר פה לעולם: סיפורו של קיבוץ שנקרע מבפנים" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2022) מעידה מתחילתו על נטייתו הציונית של המחבר, בן קיבוץ בית אלפא. הספר בוחן, כחוכמה בדיעבד, את פרשת פירוק הקיבוץ ב-1940. הקריאה בספר מעלה רושם של ניסיון לכפר על "חטא" הקנאות האידיאולוגית של מייסדי הקיבוץ. לאמור, אלה לא השכילו ליישב את חילוקי הדעות ביניהם בדרכי שלום, ובסופו של דבר

ע'סאן כנפאני: אידיאולוג וסופר הגלות הפלסטינית

ספרו של העיתונאי דני רובינשטיין "מדוע לא דפקתם על דפנות המכלית?" (ידיעות ספרים, 2022, 347 עמ') מוקדש לתיאור חייו ומותו הטראגי של הסופר והעיתונאי הפלסטיני ע'סאן כנפאני (1972-1936). כותרת הספר היא ציטוט מספרו של כנפאני "גברים בשמש" (1962). רובינשטיין בחר בה שלא במקרה: היא נועדה להרחיק את כנפאני היוצר מכנפאני המנהיג הפוליטי וחברו הקרוב של ג'ורג' חבש, עמו שיתף פעולה בהנהגת החזית העממית לשחרור פלסטין.

בעקבות הספר "שונאים סיפור אהבה": בדק בית מעמיק או רדיקליזם דה-לוקס

ספרו של הלל כהן "שונאים סיפור אהבה" מתחיל בעימות ערבי-אשכנזי אלים שהתרחש ביפו ב-1908. הספרדים, שהיו אז רובה של האוכלוסייה היהודית בארץ, ביקרו את התנהגות החלוצים האשכנזים. כהן בחר באירוע זה של מחלוקת פנים-יהודית "המאירה באור חדש את יחסי מזרחים-ערבים". יוצא, לפי כהן, שהגירת הציונים-האשכנזים לפלסטין בסוף המאה ה-19 שמה קץ לאידיליה ששררה בה עד אז בין יהודים לערבים. כהן טוען כי "הנחה בסיסית, שבלעדיה

דילוג לתוכן