כתבות מאת: אודי אדיב

ספרם של שמשון ביכלר ויונתן ניצן "הדרך לעזה" נראה  כמקרה בוחן פרטי וכהרחבה של טענתם הכללית בדבר מהות ההון "כמוסד השליטה במשטר הקפיטליסטי", מעבר לכאן ועכשיו. ניתן לומר שהשאלה הנידונה היא כיצד הגענו מהקהילה הקמאית השוויונית דרך  "משטרי  כוח" בהשראתו של אל עליון כל-יכול, עד  שלטון ההון במשטר הקפיטליסטי של ימינו. הטענה (הפסימית) היא, שמבחינתם של "אנשי התחתית", אין חדש תחת השמש ושלטון ההון הקפיטליסטי

חבר פלסטיני שלח לי סרטון וידאו בו מצטט איש שמאל אמריקאי בהתלהבות קטע מספרו  של פרנץ פאנון "מקוללים עלי אדמות". הספר פורסם בעברית בהוצאת בבל, 2006. "מקוללים עלי אדמות" ראה אור בפריס בנובמבר 1961, בעיצומה של מלחמת אלג'יריה. הספר, עם הקדמה מאת ז'אן-פול סארטר, נאסר להפצה בצרפת והודפס בחשאי. לדברי אותו איש שמאל, "ספרו של פאנון כאילו נכתב היום על תנועת ההתנגדות הפלסטינית בעזה הנלחמת

ד"ר ענת מטר, מרצה בכירה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת ת"א, היא פעילת שמאל ותיקה הראויה לכל הערכה. ספרה של מטר "על דלות המוסר – מסה קריטית" (הקיבוץ המאוחד, 2019) הוא, ללא ספק, ספר חשוב הראוי לעיונו של כל איש שמאל. אף על פי כן, בקריאה שנייה ומעמיקה יותר נראה לי שכותרת הספר מבטאת את תוכנו של הספר. לדעתי, חסרונו של הספר גדול מיתרונו. הקושי הראשון שמציב

על רקע השיחות בבית הנשיא והניסיונות ל"איחוי הקרע בעם", נזכרתי בספרו של שלמה זנד "מתי ואיך הומצא העם היהודי" (2008). הספר נכתב כביקורת על הלאומיות היהודית הציונית. טענתו העיקרית של  זנד, כפי שמשתמע מהכותרת, היא שהעם היהודי "הומצא" רק במחצית השנייה של המאה ה-19. זנד מנסה להפריך את המיתוס הציוני בדבר קיומה של ישות טראנס-היסטורית המכונה "עם ישראל", ומציין שלא הייתה ישות מדינית יהודית מאז

כותרת ספרו של עומר עינב "נישאר פה לעולם: סיפורו של קיבוץ שנקרע מבפנים" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2022) מעידה מתחילתו על נטייתו הציונית של המחבר, בן קיבוץ בית אלפא. הספר בוחן, כחוכמה בדיעבד, את פרשת פירוק הקיבוץ ב-1940. הקריאה בספר מעלה רושם של ניסיון לכפר על "חטא" הקנאות האידיאולוגית של מייסדי הקיבוץ. לאמור, אלה לא השכילו ליישב את חילוקי הדעות ביניהם בדרכי שלום, ובסופו של דבר

ספרו של העיתונאי דני רובינשטיין "מדוע לא דפקתם על דפנות המכלית?" (ידיעות ספרים, 2022, 347 עמ') מוקדש לתיאור חייו ומותו הטראגי של הסופר והעיתונאי הפלסטיני ע'סאן כנפאני (1972-1936). כותרת הספר היא ציטוט מספרו של כנפאני "גברים בשמש" (1962). רובינשטיין בחר בה שלא במקרה: היא נועדה להרחיק את כנפאני היוצר מכנפאני המנהיג הפוליטי וחברו הקרוב של ג'ורג' חבש, עמו שיתף פעולה בהנהגת החזית העממית לשחרור פלסטין.

ספרו של הלל כהן "שונאים סיפור אהבה" מתחיל בעימות ערבי-אשכנזי אלים שהתרחש ביפו ב-1908. הספרדים, שהיו אז רובה של האוכלוסייה היהודית בארץ, ביקרו את התנהגות החלוצים האשכנזים. כהן בחר באירוע זה של מחלוקת פנים-יהודית "המאירה באור חדש את יחסי מזרחים-ערבים". יוצא, לפי כהן, שהגירת הציונים-האשכנזים לפלסטין בסוף המאה ה-19 שמה קץ לאידיליה ששררה בה עד אז בין יהודים לערבים. כהן טוען כי "הנחה בסיסית, שבלעדיה