ספרו של עומר עינב על בית אלפא: סיפורו של קיבוץ שנקרע מבפנים

כותרת ספרו של עומר עינב “נישאר פה לעולם: סיפורו של קיבוץ שנקרע מבפנים” (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2022) מעידה מתחילתו על נטייתו הציונית של המחבר, בן קיבוץ בית אלפא. הספר בוחן, כחוכמה בדיעבד, את פרשת פירוק הקיבוץ ב-1940.

הקריאה בספר מעלה רושם של ניסיון לכפר על “חטא” הקנאות האידיאולוגית של מייסדי הקיבוץ. לאמור, אלה לא השכילו ליישב את חילוקי הדעות ביניהם בדרכי שלום, ובסופו של דבר החליט חלקם לעזוב את הקיבוץ. עינב מיטיב לתאר את מייסדי הקיבוץ כאנשים בשר ודם ששגו, הטעו את חברי הקיבוץ והובילו לפירוקו. עם זאת, עינב לא מגלה הבנה מעמיקה מספיק של רוח התקופה ושל ההקשר ההיסטורי בו נאמרו ונעשו הדברים.

על מהפכת אוקטובר ותומכיה

ניצחון הבולשביקים במלחמת האזרחים ברוסיה בתחילת שנות העשרים גרר גל המהפכני ברחבי אירופה. כך נחשף גם הנוער היהודי המשכיל במדינות אירופה למה שכונה אז “רוחות הגאולה הסוציאלית”. על רקע אקלים מהפכני זה ובהשראתו ערך קיבוץ בית אלפא  ב-1924 את כנס היסוד של תנועת השומר הצעיר בארץ (11 שנים לאחר יסודה באירופה).

בכנס השתתף בין השאר מנהיג התנועה מאיר יערי, והתנהל במהלכו דיון בנושא המשך דרכה וייחודה של תנועת השומר הצעיר בארץ. עמדתו של יערי היתה כי יש לשלול את “הסמלים התלושים” של התנועה בחו”ל, ובו בזמן לשמור על ייחודה הרעיוני והארגוני של “העדה השומרית”.

דוד הורביץ, מבוגרי ניסיון ההתיישבות הראשון של התנועה בארץ, ביתניה עלית, טען כי אותו ממד רוחני שייחד את השומר הצעיר בגליציה ובפולין התרוקן מתוכנו במסגרת מציאות ההתיישבות בארץ. לדבריו “התנועה בארץ אינה המשך של תנועת הנוער (האירופית). בארץ מתחולל מעבר מיוחד וחריף לתנועת פועלים”.

בספרו “השומר הצעיר – מעדת נעורים למארכסיזם מהפכני” (1991, הקיבוץ המאוחד) מצטט אלקנה מרגלית עדות בעל פה של חבר קיבוץ בית אלפא: “לנוכח התמורות בארץ הרגישו חלק מחברי הקיבוץ צורך ליצור מפלגה מהפכנית לשמאלן של ‘אחדות העבודה’ ו’הפועל הצעיר’, שיהיה לה קשר הדוק עם ברה”מ והמפלגה הקומוניסטית […] חברים אלה סברו כי גישתם האינדיבידואליסטית והאמוציונאלית של יערי והנוטים אחריו לא יכולה לשמש אידיאולוגיה לגוף חברתי”.

בניגוד להחלטת כנס היסוד בבית אלפא, אימץ השומר הצעיר בהמשך דרכו את המרקסיזם. מאיר יערי  הסביר במאמרו “פלשתים עליך” כי “אי אפשר לפנות יותר אל הנוער בסיסמה של כיבוש עבודה […] הנוער משכבת האינטליגנציה אינו יכול להסתפק בעבודה השכירה והמנוונת ובסיסמה של הקמת משק, אלא זקוק לרעיון גדול”. אותו “רעיון גדול” שחיפשו אז בני הנוער של השומר הצעיר היה  המרקסיזם.

למען חברה דו-לאומית סוציאליסטית      

בגרסתו של עינב, הפילוג האידיאולוגי תואר כך: “הכיתתיות ושאר הדברים שרצו להשאיר מאחור עם היהודי הישן, עלו איתם ארצה והיו לנחלתו של היהודי החדש. האידיאל הקיבוצי הגדול התרסק. החזון שהיה קיבוץ א’ של השומר הצעיר – הפלורליסטי והמתלבט – התמוסס ונפל שדוד לפוליטיקה קטנה ומפלגתית”.

ביחסו לסכסוך עם הפלסטינים, מאמץ עינב את עמדתה המיליטריסטית והלאומנית של הנהגת מפא”י.  הוא מתאר את מיקומו הגיאוגרפי של בית אלפא באותם ימים כ”ישוב מבודד בקצה המזרחי של עמק יזרעאל, המוקף בכפרים ערבים”. כדי להדגיש את יחסי העוינות מול “הערבים” מרבה עינב להזכיר תקריות מימי המרד הערבי ב-1936, ואת הרג  שניים  ממייסדי   הקיבוץ במלחמת 1948.

אולם בניגוד לפרשנותו של עינב, כבר בראשית שנות השלושים הזהיר אליעזר  הכהן,  מנהיג השומר הצעיר בבית אלפא, מההשלכות הרות האסון של מדיניות ההנהגה הציונית כלפי הערבים. תנועת השומר הצעיר הכירה בעם הפלסטיני מהיווסדה, וקראה לכל אורך תקופת המנד”ט הבריטי “להקמת חברה דו-לאומית סוציאליסטית בארץ ישראל”.

לעומת עינב, אני סבור כי הלקח מהפילוג בקיבוץ בית אלפא היה דווקא חיובי. הפילוג ניצב כעדות לפן הסוציאליסטי שאפיין את ראשיתה של התנועה הציונית ועודו חבוי בחלקים של החברה הישראלית בימינו. ייתכן כי ניתן לשכנע את הציבור הישראלי להיזכר ביסוד הסוציאליסטי שהתקיים בו בעבר. בלשונו של הפילוסוף הצרפתי-רוסי אלכסנדר קוז’ב: “ברגע שרעיונות אוניברסליים כחירות או קידמה מתגלמים כפוטנציאליים, הרי שמימושם או התפשטותם הם ודאיים וסופיים”.

אודי אדיב