מאז החלה מלחמת ההשמדה בעזה, הרחיבה ישראל במהירות את גיוסם של מהגרי עבודה מחו"ל. המטרה – להתמודד עם המחסור בעובדים במשק בעקבות מניעת כניסתם של עובדים פלסטינים לישראל. אולם, בצד הגידול במספר העובדים שהובאו לישראל כחוק, גדל גם מספרם של מי שנעצרו וגורשו לאחר שהגיעו עם אשרת עבודה. דוח חדש של המוקד לפליטים ולמהגרים בוחן כיצד מדיניות הבאת העובדים בשנות המלחמה קשורה באובדן מעמד חוקי,
ירושלים מזקקת לתוכה את המציאות הישראלית כולה. מצדה האחד תושבים פלסטינים חסרי זכויות בסיסיות, החיים תחת כיבוש צבאי ובצל האיום המתמיד של הקמת התנחלויות חדשות בשכונותיהם והריסת בתיהם; ומהצד השני – מוסדותיה ה"דמוקרטיים" של המדינה הכובשת. מצד אחד אלימות הולכת וגוברת נגד נהגי תחבורה ציבורית ערבים, שאינה זוכה באכיפה מספקת; ומהצד השני – שרים וחברי כנסת המעודדים, במישרין ובעקיפין, אלימות מסוג זה. מצד אחד המרכז
בכפר הפלסטיני פרח'ה שבמחוז סלפית נערך בשבוע שעבר פסטיבל ההתנדבות ה-29 לנוער. במשך שבוע השתתפו צעירים מרחבי הגדה המערבית, מישראל וממדינות נוספות בעבודה חקלאית, בבנייה ובשיפוץ, וכן בפעילויות פוליטיות, חינוכיות וחברתיות. "זו הדרך" שוחח עם אלה קיידר גרינברג, מזכירת סניף בנק"י תל אביב, על הפסטיבל, על אופיו הקומוניסטי והאקולוגי של הכפר ועל השותפות שנרקמה בין הפעילים בתל אביב לבין תושבי פרח'ה. מהו פסטיבל פרח'ה ומה
באירוע קטלני שהתרחש ביום שישי שעבר בכפר תל שבגדה המערבית הכבושה נהרגו ארבעה פלסטינים, מתנחל וקצין. האירוע, שכלי התקשורת ופוליטיקאים ישראלים הגדירו "פיגוע", עורר גל נוסף של אלימות מצד מתנחלים וחיילי הכיבוש, בצד הקמת מאחזים וחוות חדשים. בעוד שנבחרי הציבור ברובם אימצו את הנרטיב שהציגו המתנחלים, היו חברי הכנסת של חד"ש היחידים שהדגישו את אלימות המתנחלים שקדמה לאירוע והובילה להחרפתו. "זו הדרך" שוחח השבוע עם
חברת הכנסת עאידה תומא-סלימאן החליטה לפרוש אחרי כמעט 12 שנים שבהן כיהנה כחברת כנסת מטעם חד"ש. "זו הדרך" שוחח עמה בתחילת השבוע האחרון של מליאת הכנסת ובצל בליץ חקיקה עמוס ומסוכן. בשיחה היא מתייחסת לדרך שעברה, להישגים והאכזבות, על האתגרים הפוליטיים ועל התוכניות שלה לעתיד. בחלוף 12 שנים, מגיעה כהונתך בכנסת לסיומה. מהי הערכתך לקראת סופה? בתחילת השבוע הודיעו לנו שהמליאה תתחיל מוקדם מהרגיל ותימשך
המשא ומתן בין ארה"ב לאיראן לא מתקדם, כל צד עושה שרירים ואיום המלחמה האזורית חוזר, ובגדול. ישראל מעולם לא כיבדה את הפסקת האש בלבנון ובשבועיים האחרונים אנו עדים למספר גדל של אזעקות ביישובי הצפון. האיראנים חוסמים את מיצרי הורמוז, טראמפ חוסם את החסימה האיראנית. השבוע המצב החריף עד כדי ירי טילים איראניים לעבר איחוד האמירויות. בחדשות מדווחים מפי גורם ישראלי בכיר על אודות "הערכות ישראלית-אמריקאית
כל מי שנכנס בשערי אוניברסיטת תל-אביב מאז ה-7 באוקטובר 2023 שם לב למספרם הרב של חיילים-סטודנטים. לא מדובר באנשי קבע שהיו תמיד מגיעים לקמפוס ללימודים, אלא בתוכנית "ארז" לקצינים קרביים, שמיושמת באוניברסיטה מאז ספטמבר 2023, בה כ-80 חיילים במחזור. מראה החיילים הרבים המסתובבים עם נשק ארוך בקמפוס עורר תרעומת בקרב מרצים וסטודנטים רבים. לאחר פניות חוזרות ונשנות להנהלת האוניברסיטה, החיילים מגיעים כיום עם אקדחים מוסתרים.
במהלך המלחמה האמריקאית-ישראלית באיראן, ובכל שבת, הפגינו בכיכר הבימה נגד מדיניות המלחמה של הממשלה. המפגינים טענו, ובצדק, שמלחמה אימפריאליסטית באיראן לא תקדם את הביטחון של הישראלים, ובטח לא תעזור לעם האיראני להשתחרר מכבלי הדיכוי שלו. כלום ישנו אזרח ישראלי שמרגיש היום בטוח יותר מאשר לפני המלחמה עם איראן? אני בספק רב. בפועל המלחמה עזרה רק למעגל של מקורבים בשלטון בישראל, בארה"ב ובאיראן להמשיך ולבצר את
בחדר קטן בגדה השמאלית בתל-אביב, שבועות אחדים לאחר שהוכרזה "הפסקת האש" של טראמפ, ישבתי עם קבוצה של סרבני גיוס מרשת "מסרבות" לשיחה, חלקם עדיין לא בני 20. כולם נכלאו במהלך השנתיים של רצח העם בעזה, וכמה מהם שוחררו רק לאחרונה מהכלא הצבאי אחרי חודשים ארוכים מאחורי סורג ובריח. הם יודעים שהבחירה שלהם עלולה לסכנם וממקמת אותם בשוליים של החברה הישראלית. אבל דווקא משם, בשוליים, הם
שמונה משפחות בשכונת הארגזים בת"א קיבלו לפני שבוע הודעה על פינוי באמצע מרס. הפינויים אינם נובעים מהכרח הנדסי או בטיחותי, אלא כיוון שהעירייה מתנה את מתן היתרי הבנייה בפינוי המשפחות מהשכונה. כך יצרה העירייה מצב שבו הפינויים הכפויים הם תנאי של היזמים לקבלת היתר. מדובר בתחילתו של מהלך רחב היקף, שבמסגרתו צפויים לפנות כ־300 משפחות – רובן ללא דירה חלופית וללא פיצוי שיאפשר קיום בסיסי.
