שותפות פוליטית אמיתית ונדירה: ביקור בפסטיבל ההתנדבות בכפר האקולוגי הפלסטיני פרח'ה

בכפר הפלסטיני פרח'ה שבמחוז סלפית נערך בשבוע שעבר פסטיבל ההתנדבות ה-29 לנוער. במשך שבוע השתתפו צעירים מרחבי הגדה המערבית, מישראל וממדינות נוספות בעבודה חקלאית, בבנייה ובשיפוץ, וכן בפעילויות פוליטיות, חינוכיות וחברתיות. "זו הדרך" שוחח עם אלה קיידר גרינברג, מזכירת סניף בנק"י תל אביב, על הפסטיבל, על אופיו הקומוניסטי והאקולוגי של הכפר ועל השותפות שנרקמה בין הפעילים בתל אביב לבין תושבי פרח'ה.

מהו פסטיבל פרח'ה ומה מייחד אותו?

הפסטיבל בפרח'ה הוא אירוע שנתי של התנדבות עבור בני נוער וצעירים. השנה נערך הפסטיבל ה-29. הוא היה אמור להיות ה-31, אבל בשנתיים הקודמות הוא לא התקיים בצל רצח העם בעזה והמלחמה. הפסטיבל נוצר בהשראת מחנה העבודה ההתנדבותית בנצרת שאותו יזם והוביל תופיק זיאד, ובעבר הפסטיבל גם נשא את שמו.

הפורמט של הפסטיבל מזכיר מחנה קיץ, אבל הוא מיועד לנוער ולצעירים ולא לילדים. כל בוקר ועד שעות הצהריים, יוצאים המשתתפים לעבודה התנדבותית מאומצת בקבוצות גדולות. הם עוסקים בבנייה, בחקלאות, בניקיון ובמשימות נוספות ברחבי הכפר. בהמשך היום מתקיימות פעילויות גיבוש, חינוך, תרבות וסיורים.

מגיעים לפסטיבל מתנדבים מרחבי הגדה – מחברון, מג'נין, מאזור סלפית ומכפרים רבים נוספים. רבים מהם פעילים בתנועת הנוער של מפלגת העם הפלסטיני (המפלגה הקומוניסטית הפלסטינית). משתתפות גם משלחות של מפלגות קומוניסטיות מרחבי העולם. השנה לראשונה השתתפו מתנדבים מישראל לאורך השבוע כולו. בסוף השבוע הצטרפה קבוצה מסניף בנק"י תל אביב וחד"ש סטודנטים, שהתנדבה בבקרים והשתתפה בשאר הפעילויות. זו הייתה התפתחות משמעותית מאוד ביחסים שלנו עם הכפר.

מה מיוחד בכפר פרח'ה?

פרח'ה הוא ישוב חקלאי במחוז סלפית, כמעט במרכז הגדה, והוא גם כפר אקולוגי. זה שנים הוא חלק מהרשת העולמית של כפרים אקולוגיים, והוא הכפר הראשון בפלסטין שהוכר ככזה. המשמעות היא שהתושבים אינם משתמשים בחומרי הדברה כימיים בגידולים שלהם. הם מייצרים קומפוסט ומחזירים לאדמה את מה שהם מוציאים ממנה. הם עושים זאת לא רק מתוך עמדה עקרונית, אלא כחלק מאסטרטגיה פוליטית ברורה שמטרתה לפתח את העצמאות התזונתית של הכפר.

חלק ניכר מהשטחים החקלאיים של פרח'ה נמצא בשטח סי, ואדמות רבות הופקעו מהכפר. דווקא על רקע זה נודעת לחקלאות המקומית משמעות פוליטית עמוקה. היכולת לגדל מזון באופן עצמאי, לשמור על האדמות ולעבד אותן היא חלק מהמאבק בכיבוש ובתלות שהוא יוצר.

פרח'ה הוא גם אחד הכפרים שבהם מפלגת העם הפלסטיני חזקה במיוחד. סניף המפלגה בכפר הוקם בשנות ה-50 והתחזק מאוד בשנות ה-80. במשך שנים רבים מחברי מועצת הכפר הם חברי המפלגה. התושבים בוחרים במועצת הכפר ומתוכה נבחר ראש הכפר.

תושבים רבים בפרח'ה חברים במפלגת העם. כמובן שלא כל תושבי הכפר הם קומוניסטים, אך הקומוניסטים הם אלה שמפתחים יוזמות והתושבים מעריכים ואוהבים אותם על כך. אפשר להרגיש בשטח את הכוח של סניף המפלגה המקומי. נעשית שם עבודה מרשימה מאוד, המבוססת על הצרכים הממשיים של התושבים.

איך הפך פרח'ה כפר אקולוגי?

אחד האנשים המרכזיים בתהליך היה בכר חמאד, פעיל ותיק במפלגת העם וראש הכפר לשעבר, שבמשך שנים היה מנהיג ומדריך עבור הנוער והצעירים. חמאד למד חקלאות אקולוגית בפורטוגל, וכשחזר הציע לתושבים לשנות את שיטות העבודה שלהם לחקלאות בת קיימא.

בשנת 2015 הוקמה החווה האקולוגית של הכפר, קמר אל-בלד (ירח הכפר). בחווה מגדלים מזון בלי חומרי הדברה כימיים, מחזירים חומר אורגני לאדמה ומשלבים באותו שטח גידולים שונים, כדי לא לרושש את האדמה וכדי שהצמחים יזינו אלה את אלה.

בחלוף השנים הפכה החווה מרכז החיים החברתיים והחינוכיים של הכפר. אנשים מגיעים אליה כדי ללמוד מחדש ידע שנשחק ונשכח במהלך עשרות שנות הכיבוש: שיטות מסורתיות לשימור מזון, מתכונים מקומיים ודרכי חקלאות מסורתיות. גם צעירי הכפר מגיעים לשם כדי ללמוד חקלאות.

לפני כחמש שנים הקימו הצעירים בכפר את קואופרטיב אל-ארד' לנא (האדמה שלנו). זה קואופרטיב התנדבותי, והפעילים בו אינם מקבלים שכר על עבודתם. בשנים האחרונות מוביל הקואופרטיב קמפיין תחת הסיסמה: "זורעים את המזון, קוצרים את החירות". הרעיון הוא שככל שהכפר יגדל בעצמו חלק גדול יותר מהמזון שהוא צורך, כך הוא יהיה תלוי פחות בסיוע בינלאומי ובתכתיבים של הרשות הפלסטינית, של ישראל ושל גורמים אחרים.

תושבי הכפר עבדו במשך שנים עם ארגונים בינלאומיים. הם מתוסכלים מכך שגורמים אירופיים באים ומציעים כסף או סיוע, אבל מצמידים להם תנאים ומכתיבים לתושבים מה הם צריכים. ראש הכפר מוסטפא חמאד הסביר: "כקומוניסטים איננו יכולים לבוא ולהגיד לאנשים מה הם צריכים. עלינו לפתח תיאוריה, אסטרטגיה ודרך פעולה פוליטית וחומרית על בסיס הצרכים הקונקרטיים של התושבים". בעיניי, זה אידיאל.

איך נוצר הקשר בין סניף בנק"י תל אביב לבין הכפר?

הקשר נוצר בזכות פעילות משותפת של חברי בנק"י וחד"ש סטודנטים בתל אביב. רובנו הגענו לפרח'ה בפעם הראשונה בשנת 2023, במסגרת ביקור קצר של קבוצת סרבנים. הגענו אז לטקס שנערך במהלך הפסטיבל, אך לא השתתפנו בעבודה ההתנדבותית.

בשנת 2024 החלטנו לארגן יום התנדבות בכפר, שכלל גם סיור והיכרות עם התושבים. ארגנתי אותו יחד עם מוסטפא חמאד, עם חברים ממועצת הכפר, עם פעילי הקואופרטיב ועם בני הנוער בפרח'ה. מתוך הפעילות הזאת התפתח קשר, אשר בהמשך הוא היה גם לחברות אישית.

בשנה וחצי האחרונות אנחנו מקפידים להגיע לכפר לפחות פעם בחודש. אנחנו גם מארגנים אחת לחודשיים יום עבודה עבור מתנדבים מישראל, פלסטינים ויהודים. אנחנו גם מפתחים פרויקטים שבהם אנחנו משתמשים בכישורים שלנו כדי לסייע לקואופרטיב. אני למשל מסייעת לצעיר מהכפר שמנהל את הרשתות החברתיות של הקואופרטיב.

השנה לא רק הצטרפנו לפסטיבל, אלא גם השתתפנו באופן פעיל בארגונו ובהכנה לקראתו. זה כבר קשר לא רק בין קבוצה מבחוץ לבין כפר שמגיעים להתנדב בו. זו שותפות פוליטית אמיתית – דבר נדיר מאוד במציאות שלנו.

מה את לוקחת איתך משבוע ההתנדבות?

אני לוקחת איתי הרבה תקווה. הפסטיבל השנה התקיים במתכונת שונה מבשנים קודמות, והבעיות שהתעוררו השנה היו במידה רבה תוצאה של השינויים הרבים שנעשו. אבל למרות זאת, אני חושבת שכולנו יצאנו עם הרבה מאוד תקווה לקראת הפסטיבל הבא ולקראת הפעילויות שנקיים עד אז.

השבוע הזה הבהיר לי שוב כמה חשוב החינוך וכמה משמעותית הפעילות בפסטיבל. מחצית מהמתנדבים, ואולי אף יותר, היו בני נוער פלסטינים מרחבי הגדה בגיל 14 עד 18. התיאוריה, ההבנה, האסטרטגיה והחשיבה הפוליטית צומחות מתוך העבודה ולא להפך. אני סבורה שזה דבר שאנו נוטים לשכוח בפעילות הפוליטית השוטפת שלנו למרות שהוא משמעותי ביותר.

אני לוקחת את התובנה הזאת גם למחנות הקיץ שאנחנו מקיימים בבנק"י. חשוב שלא נתייחס אליהם רק כמקום שבו הצעירים יכולים לבלות וההורים יכולים לנוח מעט. אנחנו צריכים לקחת השראה מהפסטיבל ולהפוך את מחנות הקיץ למרחב חינוך פוליטי – לא באמצעות הרצאות, אלא באמצעות ידע מעשי: איך לפעול, איך לארגן בני נוער, איך לארגן הפגנה, איך להתנדב ואיך להניע קבוצה גדולה של אנשים. זה ידע קריטי בכלל, ובמיוחד בשנים הקרובות של המאבק, ככל שהתנאים שבהם אנחנו פועלים נעשים קשים יותר.