"אני לא פורשת מהמאבק"; ח"כ עאידה תומא-סלימאן נפרדת מהכנסת

חברת הכנסת עאידה תומא-סלימאן החליטה לפרוש אחרי כמעט 12 שנים שבהן כיהנה כחברת כנסת מטעם חד"ש. "זו הדרך" שוחח עמה בתחילת השבוע האחרון של מליאת הכנסת ובצל בליץ חקיקה עמוס ומסוכן. בשיחה היא מתייחסת לדרך שעברה, להישגים והאכזבות, על האתגרים הפוליטיים ועל התוכניות שלה לעתיד.

בחלוף 12 שנים, מגיעה כהונתך בכנסת לסיומה. מהי הערכתך לקראת סופה?

בתחילת השבוע הודיעו לנו שהמליאה תתחיל מוקדם מהרגיל ותימשך באופן רצוף עד יום שישי. זה יהיה שבוע של חקיקה של הרגע האחרון, סוג של "ניקוי שולחן". הממשלה תנסה לדחוף כמה שיותר הצעות חוק שעדיין בסדר היום.

אלה הצעות חוק מסוכנות וגרועות. אני חוששת מאוד שינסו לאשרר החלטות תקציביות משמעותיות, למשל החלטות בדבר קיצוץ בתקציבים לחברה הערבית והעברת הסכומים לשב"כ. השבוע הנוכחי עמוס מבחינה טכנית, מבחינת מספר החוקים שמנסים לאשר, אבל גם עמוס מבחינת חומרת החוקים והסכנה שבהם.

ממשלת נתניהו חותרת לקבוע כמה שיותר עובדות בשטח. גם אם יחול שינוי ואחרי הבחירות תקום ממשלה אחרת, יהיה קשה מאוד להתמודד עם היקף החוקים הגזעניים והאנטי-דמוקרטיים שממשלת הימין משאירה מאחור. אני מאוד מקווה שנצליח להעיף את הממשלה הזאת בבחירות הקרובות. אבל צריך להבין שגם כאשר זה יקרה, תידרש עבודה קשה כדי לשנות את המציאות שנוצרה.

באופן אישי אני מאוד שלמה עם ההחלטה לא להתמודד שוב לכנסת.לצערי, הכנסת וגם המדינה נמצאות בתקופה קשה והעשייה שלנו מתמקדת בעיקר בבלימה ובהגנה, ולא בקידום של הדברים שהיינו רוצים לקדם. בארבע השנים האחרונות השקענו המון אנרגיה בהגנה על הערכים הבסיסיים שלנו. אתה מסתכל סביבך ומבין שכמעט אין לך שותפים בכנסת לדברים שאתה רוצה לקדם. זה חיזק אצלי את ההחלטה לעזוב.

אבל ככל שהמועד מתקרב, ישנם כמובן רגשות נוספים. אני מסכמת כמעט 12 שנים ואת מה שהצלחתי לקדם ואת מה שלא הצלחתי. ארבע השנים האחרונות היו קשות במיוחד. הייתי עדה מקרוב למלחמה, לרצח העם, לאובדן של הרבה מהתקווה שאפשר לתקן דברים. זו חוויה מאוד קשה. קשה גם להיפרד מחברים ומשותפים שעשיתי איתם כברת דרך לאורך השנים. בכל מקרה, אני לא עוזבת את השטח ולא פורשת מעשייה. אני אנהל מאבקים מסוג אחר. כעת זו תקופת מעבר, וגם תקופה של חשבון נפש.

מהם ההישגים שאת הכי גאה בהם?

יש כמה חוקים שאני מאוד גאה שהצלחתי להעביר. אחד מהם הוא חוק האיזוק האלקטרוני, שנועד להגן על נשים שנשקפת להן בסכנה, ולאפשר להן לנסות לחיות חיים נורמליים ככל האפשר, במקום שהפתרון היחיד יהיה להעבירן למקומות סגורים או למקלטים. אני לא נגד מקלטים, חשוב לי לומר זאת. אך איזוק אלקטרוני הוא עוד כלי חשוב להגנה על חיי נשים, שכן הוא מגביל את התוקף ולא את האישה. חוק נוסף שחשוב בעיני מאוד הוא זה המחייב את בתי המשפט לבדוק אם לאדם אלים מגיע טיפול, ולשלוח אותו לטיפול.

אני גאה גם בחוק בדבר הפללה של צריכת זנות. בעיניי זה חוק חשוב מאוד, כי הוא משנה את נקודת המבט: לא הפללה של נשים בזנות, אלא הפללה של עצם צריכת הזנות. עוד דבר שאני גאה בו מאוד הוא חוק הרשות למאבק בעוני. אני מקווה שבעתיד תפעל הרשות הזאת כפי שהתכוונו מלכתחילה – לא כמקום של תקנים וג'ובים, אלא כרשות בעלת סמכויות ותוכנית פעולה ממשית למאבק בעוני. המאבק בעוני צריך להיות ברמה של מדיניות, לא ברמה של פילנתרופיה.בנוסף, אני גאה מאוד במאבק שניהלתי נגד תאונות העבודה. זה נושא שעבדתי עליו קשה מאוד. הייתי חברת הכנסת היחידה שנכחה בכל הדיונים לקראת אישור תקנות הבטיחות החדשות.

אילו דברים חיוני בעיניך שייראו אחרת?

לצערי מדובר ביותר מדי דברים. ראיתי איך הכנסת הופכת למקום שממלא את רצונה של הקואליציה ושל העומד בראשה. מעולם לא ראיתי בכנסת את התגלמות הדמוקרטיה, אבל היא איבדה עוד יותר מהמעמד שהיה לה. רבים מהכלים הפרלמנטריים הופקעו מידיהם של חברי הכנסת. הכנסת הפכה במידה רבה סוג של הצגה לציבור, במקום להיות מקום של עבודה אמיתית ורצינית.

ראינו גם איך אופוזיציה יכולה להפוך לרשת ביטחון לממשלה, כשהיא מתייצבת מאחורי מדיניות המלחמה ומדיניות הדיכוי, במקום להציב אלטרנטיבה אמיתית. בעבר היה יותר מרחב פעולה בכנסת. במשך שבע או שמונה שנים מתקופת כהונתי בכנסת הייתי יו"ר ועדה – הוועדה לקידום מעמד האישה, ובתקופת המעבר גם יו"ר ועדת העבודה והרווחה, שפעלה בכמה נושאים חשובים בתחילת מגפת הקורונה. אלה היו כלים משמעותיים לעבודה פרלמנטרית. בכנסת הנוכחית כמעט לא אושרו לנו שאילתות והצעות לסדר, שהם כלים מרכזיים בעבודה של כל חבר כנסת.

היינו עדים לניסיונות של ממש לפגוע בכל אפשרות לעבודה רצינית שלנו. זה בא לידי ביטוי גם בוועדת האתיקה, בהחלטות שנתקבלו, ובאופן שבו מנעו מאיתנו להתבטא. אני הורחקתי מהכנסת לחודשיים, ואחר כך לעוד שבועיים. גם חברי אחרים בסיעה הורחקו. היה ברור שמנסים למנוע מאיתנו לתפקד בכנסת וזאת באופן הכי חד והכי אפקטיבי שאפשר.  אצטרך לשבת ולכתוב על התנכלות זו עדות מסודרת, חשוב  שלהתנכלות זו יהיה תיעוד.

לכן, לדעתי, התמורה חייבת להתחיל בבסיס, שינוי קוסמטי לא יספיק. בלי מאבק אמיתי נגד הכיבוש, לא יהיה תיקון אמיתי. החברה הישראלית ניסתה לברוח מהנושא הבוער ביותר, שהוא היסוד לרוב הבעיות שאנחנו מתמודדים איתן: הכיבוש, דיכוי עם אחר, מדיניות הסיפוח וההנצחה של רעיון העליונות היהודית. תפיסות אלה השתרשו בחברה הישראלית. לכן צריך להיות בשטח, להתארגן ולהיאבק.

לאורך השנים היית מזוהה מאוד עם המאבק הפמיניסטי ועם קידום מעמד האישה. בישראל של היום, מעמד הנשים התחזק או שאנו בעיצומה של נסיגה?

אני סבורה שאנו עדים לרגרסיה חזקה מאוד. אני לא טוענת שמעמד הנשים בישראל היה מושלם לפני כן. אבל בתוך המסגרת הליברלית שהייתה קיימת, נשים הצליחו, במאבק עיקש מאוד, להשיג דברים רבים. לצערי, כבר בתחילת הקדנציה הנוכחית צפיתי שתחול נסיגה במעמד הנשים. הזהרתי מפניה, ובכנסת לא אהבו זאת. חשבו שאני מדברת מתוך המיקום האופוזיציוני שלי, או מתוך פוזיציה ערבית-פלסטינית, יותר מאשר כפמיניסטית שיודעת לקרוא את המציאות הפוליטית. אבל המציאות הייתה ברורה: ברגע שישנם בשלטון כוחות אולטרה-ימניים, וכאשר פשיזם משתולל וכפייה דתית משתלטת על כל חלקה טובה – זו נוסחה ברורה לרגרסיה במעמד הנשים בכל התחומים.

חקיקה שכופה הדתה במרחב הציבורי פוגעת קודם כל בנשים. זה מתבטא במיליטריזציה של החברה, שהסלימה עוד יותר אחרי 7 באוקטובר. אני שומעת נשים שחוגגות את הרחבת השירות הצבאי לנשים, כאילו המאבק מול החרדים הוא להגדיל את מספר הנשים בצבא. הן אינן שואלות מה המשמעות של מהלך כזה. אך איזה שוויון זה לשלב נשים במערכת ערכים אנטי-פמיניסטית, במערכת המקדשת אלימות, שליטה, דיכוי, הרג ורצח? במה אתן רוצות להיות שוות לגברים: ביכולת להפציץ? להשתתף ברצח עם? זה השוויון שאתן רוצות? זה הפמיניזם? בעיניי, זה מעיד על בלבול עמוק. כמה מהנשים בקואליציה ובאופוזיציה המגדירות עצמן פמיניסטיות נחשפו כקרובות יותר לעולם הערכים של הימין הלאומני של לימור סון הר-מלך מאשר לפמיניזם שבמהותו שוחר שלום וצדק.

גם ההבנה של המושג "אחוות נשים" נפגעה. אחוות נשים אמורה להיות פרי של הבנת כל רובדי הדיכוי, ולבטא עמידה לצד המדוכאים. אחוות נשים מסולפת כאשר היא מוצגת  כביטוי של לאומנות. ללא ראיית האחר, זו לא אחוות נשים וזה לא פמיניזם – זו לאומנות. לדעתי על התנועה הפמיניסטית  להיות ערנית יותר לסילוף זה, שבתוצאותיו אנו נוכחות לדעת  עכשיו.

כצפוי, לתפנית זו יש ביטויים גם בחקיקה: הרחבת ההפרדה המגדרית באקדמיה; הרחבת הסמכויות של בתי הדין הדתיים; חקיקה לגבי עבירות מין על רקע לאומני, ועוד יוזמות שפוגעות בזכויות נשים.מעבר לחקיקה, עצם הרחקת נשים מעמדות קבלת החלטות מסבה נזק שיידרש זמן רב כדי לתקן. בשירות הציבורי, במשרדי הממשלה ובחברות הפרטיות האווירה שוביניסטית. כשמחזקים את המיליטריזם, זה מחלחל גם לחברה האזרחית ולשירות הציבורי.

למשל, כל ההחלטות המעניקות עדיפות למילואימניקים וללוחמים – איש לא בדק מה המשמעות שלהן מבחינת הנשים. איך זה ישפיע על קבלתן לעבודה? איך זה ישפיע על קידומן במקומות עבודה? גם אם לא רואים את ההשלכות מיד, בשנים הקרובות נראה את התוצאות.

איך שומרים על תקווה במציאות כל כך קשה ומתסכלת?

קודם כל, צריך להתעקש להישאר בני אדם. בני אדם עלולים לאבד תקווה, וישנם רגעים כאלה. אבל בעיניי לאבד תקווה זה פחות קשה מלאבד צלם אנוש. מרגעים של אובדן תקווה אפשר להתאושש. אבל מי שאיבד צלם אנוש בתקופה הזאת – אני לא יודעת איך ישתקם.

מצד אחד, יש כאב גדול בלב. ראינו, שמענו וחווינו דברים קשים מאוד. שמענו אנשים שחשבנו שאולי ברגע האמת יבינו שהם מובילים את שני העמים לאסון, ובמקום זה ראינו אותם תומכים במלחמה, בהפצצות בלי הבחנה, במדיניות של הרג והרס. אלה צלקות שנישא איתנו. מצד שני, ראינו אנשים שמתגייסים למרות הלחץ, ההשמצות והמחיר האישי. אנשים שמוכנים לעמוד ולהגן על המשטר הדמוקרטי. אנחנו לא הרוב, ומצבנו קשה, אבל המערכה הציבורית מסמנת תקווה שעוד נוכל לשנות את המציאות.

מהו האתגר המרכזי של חד"ש לקראת הבחירות הקרובות לכנסת?

האתגר המרכזי הוא להוציא את האנשים לקלפי – בעיקר בציבור הערבי, אבל גם בציבור היהודי הדמוקרטי. עלינו לתרום שיעור הצבעה גבוה שייתן לנו כוח. קודם כל, כדי להפיל את הממשלה הפשיסטית הזאת; ושנית כדי שנהיה כוח משפיע באמצעותו, גם אם נהיה באופוזיציה. ישנם היום רבים בשמאל שאין להם בית פוליטי. כל מיני מפלגות ציוניות מנסות לשכנע אותם שיש להם בית אצלן. חובתנו להזכיר: המפלגות האלה עדיין תומכות במלחמה ובכיבוש. אם יש להן ביקורת, זו בדרך כלל ביקורת על נתניהו שלא "סיים את העבודה", לא ביקורת שמציבה אלטרנטיבה אמיתית.

עלינו להגיע לחסרי הבית הפוליטי ולנסות לשכנעם שאם הם באמת רוצים להיות הכי רחוק מהממשלה הפשיסטית, הבית שלהם הוא חד"ש. מי שמחפש כוח פוליטי שיאבק בממשלה הפשיסטית, או ב"ממשלת אחדות לאומית" שעלולה להוביל לאותן תוצאות וגם במדיניות שדרדרה אותנו עד הלום – הכתובת שלו היא חד"ש. עלינו לשכנע חוגים נוספים בציבור לראות בנו את הכתובת האמיתית נגד ממשלת הימין ונגד מדיניותה. בישראל תמיד ישנם אלה הסבורים שדווקא הגנרל שהשתתף במלחמות הוא זה שיביא פתרון. אבל הגנרל לא יביא פתרון. 

מה התוכניות שלך ליום שאחרי הכנסת לאחר שנים של עבודה כה אינטנסיבית?

במובן הפורמלי, היום שאחרי הכנסת הוא המועד בו תושבע הכנסת החדשה ותקום ממשלה חדשה. עד אז אני נאבקת יחד עם חברי כדי להשיג את כל מה שדיברתי עליו – לחזק את חד"ש, להוציא אנשים להצביע, לשנות את מאזן הכוחות. אין לי עדיין תוכנית אישית מגובשת ליום שאחרי. אבל ברור לי דבר אחד: אני לא עוזבת את המאבק. נזכרתי לאחרונה בריאיון שנתתי לרדיו א-שמס ב-2 בנובמבר 2022, יום לאחר הבחירות האחרונות. שאלו אותי מה דעתי לגבי תוצאות הבחירות, ואמרתי שמדובר בתוצאות קטסטרופליות.

הערכתי שזירת המאבק הפרלמנטרי תצומצם וכי המאבקים החשובים ביותר יהיו המאבק העממי והמאבק הבינלאומי להפעלת לחץ. אני סבורה שמעולם לא הייתי מפוכחת כמו באותו ריאיון. ברור לי שעם הפסקת פעילותי בזירה הפרלמנטרית אקדיש את כוחי לעשייה בשתי הזירות האחרות: בזירה העממית ובזירה הבינלאומית. שם אני רוצה להמשיך לפעול.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/146414