תשעים וארבע שנים לטבח מגדלי הבננות בקולומביה

הכל החל כאשר גורמים בממשל האמריקאי ומנהלי חברת הפירות המאוחדת שיגרו מברק למזכיר המדינה של ארה”ב בו הגדירו את השביתה כבעלת “אופי קומוניסטי”. מייד איים הממשל האמריקאי בפלישה לקולומביה, במידה והממשלה בבוגוטה לא תפעל לשמירה על האינטרסים של ארה”ב. בטבח, שבוצע על ידי הצבא בפיקודו של הגנרל קרלוס קורטס ורגאס, שקיבל הוראה ישירה של הנשיא מיגל מנדס שדרש “לסיים מייד את השביתה”, נהרגו יותר מאלף עובדים.

חברת הפירות המאוחדת הייתה תאגיד אמריקאי שפעל בין השנים 1899 עד 1970 והפועל כעת תחת המותג “צ’יקיטה”, שעיקר עיסוקו גידול וסחר בירקות ופירות (בעיקר בננות ואננס) שגודלו במטעים במדינות באמריקה הלטינית ונמכרו באירופה ובצפון אמריקה. לפי איגודי העובדים ומפלגות קומוניסטיות, החברה הייתה דוגמה לניצול ניאו-קולוניאלי של מדינות פריפריאלית בידי האימפריאליזם האמריקאי. עוד נטען שהתאגיד רב-לאומי מחזיק בהשפעה רבה על עיצוב הפוליטיקה הפנימית של מדינות באמריקה הלטינית שזכו לכינוי “רפובליקות בבנות”.

לפי הנטען, ניצל התאגיד את כוחו על מנת לקשור קשרים פסולים עם מנהיגי המדינות המשטרים הרודניים והצבאיים של אמריקה הלטינית, וזאת על מנת שיוכל לחכור שטחי חקלאות גדולים מאדמות מדינה באותן המדינות. מנהיגי אותם משטרים מושחתים, שזכו לסיוע צבאי אמריקאי וכספי שוחד רבים, אפשרו לתאגיד הפירות להעסיק כוח עבודה זול בתנאי עבדות. כך התאפשר לתאגיד לגדל בננות בזול ולמכור אותן ביוקר במדינות הליבה הקפיטליסטית – בצפון אמריקה ואירופה המערבית.

בנובמבר 1928 החליטו עובדי מטעי הבננות הקולומביאנים לפתוח בשביתה במחאה על תנאי העבודה הירודים.

בין הדרישות שהציבו הייתה חתימה על הסכם קיבוצי עבודה, אשר תחייב את חברת הפירות בתשלום במזומן לעובדים. עד לאותו זמן, קיבלו העובדים שכר בדמות תלושים איתם ניתן היה לרכוש מוצרים במחירים מופקעים רק בחנויות של חברת הפירות המאוחדת. כן דרשו העובדים להגביל את העבודה לשישה ימים בשבוע ו-8 שעות מדי יום. על מנת להפעיל לחץ על החברה, קבעו מארגני השביתה כי היא תימשך ללא הגבלת זמן. השותפים לשביתה הפכו בהדרגה לתנועת הפועלים הגדולה והמאורגנת ביותר שקמה בקולומביה עד אותה תקופה. בין השותפים לתנועה היו פעילי המפלגות הליברלית, הסוציאליסטית המהפכנית והקומוניסטית.