כך משכתבת אוקראינה את ההיסטוריה: פושע מלחמה קיבל מעמד של “גיבור לאומי”  

בשנות עצמאותה הקצרה של הרפובליקה הפולנית השנייה, מ-1918 ועד 1939, עמד במרכז העיר לבוב (אוקראינה כיום), ברחוב לונצקי, בית סוהר לאסירים פוליטיים. ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה הייתה אוכלוסיית העיר מעורבת. התגוררו בה כ-300 אלף תושבים, מחציתם פולנים, שליש מהם יהודים ורק שישה עשר אחוז אוקראינים.

השלטונות המתחלפים (הסובייטים תחילה, והנאצים לאחר מכן) המשיכו להשתמש במתקן הכליאה כדי לאסור את מתנגדיהם הפוליטיים: פעילי ימין קיצוני מחד גיסא, קומוניסטים ויהודים מאידך גיסא. עם הקבוצה הראשונה נמנו בין השאר חברי ארגון הלאומנים האוקראינים שהיו פרו-נאצים, אותם הנהיג שטפאן בנדרה. הארגון שאף להקים מדינה עצמאית על בסיס “טוהר הגזע האוקראיני”, ואפיין אותה כ-“נקייה מיהודים, פולנים, רוסים ותתי אדם אחרים”.

ב-22 ביוני 1941 פרצה גרמניה הנאצית בחזית המזרחית לעבר ברית המועצות, וכבשה את לבוב מידי הסובייטים ששלטו בה. הסובייטים נסוגו, אך תוך כדי כך הוציאו להורג את כל האסירים בבתי הסוהר בעיר. יותר מארבעת אלפים אסירים נרצחו בכלא שברחוב לונצקי. חלקם היו פולנים, חלקם יהודים, ורבים מהם חברי הארגון הפרו-נאצי האוקראיני.

הפוגרומים הרצחניים

ב-30 ביוני 1941, נכנס הצבא הגרמני ללבוב, מלווה ביחידות האיינזצגרופן – פלוגות המוות של הנאצים. עם הגעתם, מיהרו הגרמנים לרקום בריתות עם מיליציות מקומיות, וביניהן חברי הארגון של שטפאן בנדרה. הדוקטרינה הגזענית בה דגל ארגון הלאומנים האוקראינים זיהתה את היהודים עם מנהיגי המשטר הסוציאליסטי של ברית המועצות. לכן, חבריו מיהרו להפיץ בעיר עלילות דם וטענו כי “יהודים בולשביקים רצחו את האסירים בכלא לונצקי”, זאת למרות שחלק מהאסירים היו יהודים.

קריאות “מוות ליהודים” נשמעו ברחבי העיר, והתושבים (בהשפעת ההסתה מצד תומכי בנדרה) החלו לתעל את זעמם נגד הקהילה היהודית בעיר. כבר בבוקר הפלישה הגרמנית הקים הארגון של בנדרה את ה”מיליציה העממית האוקראינית”, אשר ביצעה פשעים איומים באזורים רבים במזרח אירופה אשר נפלו בידי הכובש הנאצי. חברי המיליציה נשאו תגים צהובים כחולים על זרועותיהם – אותם צבעים המתנוססים על דגל אוקראינה כיום. בערב הפלישה הנאצית, הכריז הארגון על הקמת מדינה אוקראינית עצמאית.

לאורך המלחמה היו חברי הארגון של בנדרה חתומים על פוגרומים מזעזעים אשר גבו את חייהם של יהודים ופולנים רבים. חברי הארגון פעלו בשיתוף פעולה עם המשטרה המקומית ועם השלטון הנאצי, וסייעו לאסוף אלפי יהודים שחיו בשטח אוקראינה במטרה להשמידם.

המוזיאון בבית הסוהר ברחוב לונצקי

ב-1943, כאשר תבוסת הנאצים נראתה בלתי נמנעת, החל הארגון של שטפאן בנדרה מנער את ידיו מהפשעים שביצע. חבריו החלו להפיץ מידע כוזב וטענו כי לא ביצעו את הפוגרומים, וכי אחראים להם “הגרמנים, הפולנים וההמון הזועם”. כך החל תהליך ארוך של שכתוב ההיסטוריה, אשר נמשך גם לאחר הקמת מדינת אוקראינה העצמאית ב-1991 ועד לימינו.

״חוקרים״ רבים העוסקים בהיסטוריה האוקראינית הם צאצאי חברי ארגון הלאומנים האוקראינים, המגויסים למשימת השכתוב. הרוצחים הפכו גיבורים, ולפתע האוקראינים משתפי הפעולה עם הנאצים כבר אינם אנטישמים. בשנת 2010 אף הכריז נשיא אוקראינה ויקטור יושצ’נקו על בנדרה גיבור לאומי. במרכז לבוב נבנה לכבודו שער ניצחון בגובה 30 מטרים, ובמרכזו הוצב פסל ענק בדמותו. רחובות רבים באוקראינה החדשה נקראו על שם שטפאן בנדרה, כולל הרחוב הסמוך לכלא ברחוב לונצקי.

ב-2008 הוכרז בית הסוהר “מוזיאון להנצחת זכר הקורבנות האוקראינים של הכיבוש הסובייטי והכיבוש הנאצי”. אולם היהודים שנרצחו, הפוגרומים והפשעים נגד האנושות שביצעו משתפי הפעולה האוקראינים כמעט אינם מוזכרים שם. המבקר במוזיאון בית הסוהר ברחוב לונצקי יכול לראות את תאי המאסר ואת משרדי מפקדות הכובשים. לאורך המסדרונות תלויים כרזות וגזרי עיתונים המתארים בעיקר את קורבנות רצח האסירים בידי המשטרה הסובייטית. למרבה האירוניה, הכניסה למוזיאון בבית הסוהר היא מהרחוב הראשי הסמוך: רחוב שטפאן בנדרה! המוזיאון פתוח בימי ראשון עד שישי בשעות הבוקר ואחה”צ. ניתן לבקר ולהתפלץ.