שביתת פועלי "אתא" בכפר אתא (קריית אתא) שכונתה "השביתה הגדולה" בשל היקפה ואורכה, פרצה ב-10 במאי 1957 והסתיימה ב-24 באוגוסט לאחר 107 ימי שביתה – השביתה הייתה אבן דרך בקרב תנועת העובדים בישראל. בשביתה השתתפו 1,680 פועלי מפעל הטקסטיל שמחו נגד הפיטורים במפעל והקפאות השכר. בעלי המפעל התעשיין הנס מולר ספג הפסדים שנה קודם לכן אותם הוא גלגל לכתפי העובדים. בעיתון מעריב ב-7 באוגוסט 1957
ב-11 ביולי 1966 דווח בעיתון מעריב על שביתתם למשך שעה של 500 פועלים במקומות עבודה ברחבי הארץ במחאה על אי תשלום תוספת יוקר "ליוזמת השביתה הצטרפו למעלה מ-500 ועדי עובדים, ביניהם גם בבתי חרושת גדולים בתל אביב, גוש דן, ירושלים וחיפה" (מעריב). לאחר תקופה ארוכה של צמיחה כלכלית במשק הישראלי החלה תקופת מיתון כלכלי ב-1965 בעקבות מדיניות מרסנת של הממשלה, הפסקת הזרמת כספי השילומים ממשלת
ב-9 ביולי 1959 מאות אנשים התאספו מול תחנת המשטרה בחיפה במחאה נגד אלימות משטרתית, קיפוח ואפליה מעמדית – עדתית, יממה קודם לכן הסבל יעקב אלקריף נורה ברגלו כאשר הגיעו שוטרים לבית קפה "רוזיליו" בשכונת ואדי סאליב. "מרד ואדי סאליב" על שם השכונה הפלסטינית החיפאית שתושביה נעקרו בנכבה ובמקומם שוכנו מהגרים צפון אפריקאים התפשטה כאש בשדה קוצים מחיפה לערים ומעברות אחרות, המשטרה דיכאה באלימות את המפגינים
מילובאן ג'ילאס סגן ראש ממשלת יגוסלביה לשעבר ומראשי הצבא הפרטיזני ביגוסלביה נולד ב-12 ביוני 1911 בממלכת מונטנגרו, למשפחת איכרים בת 11 נפשות, אביו זכה במדליית אומץ על תרומתו במלחמות הבלקן בין 1912 ל-1913. מגיל צעיר נחשף לכתביהם של מרקס ולנין והתנגד לשלטון המלוכני של אלכסנדר הראשון. באוני' למד ספרות והיה חבר בליגת הנוער הקומוניסטית ב-1936 יוזף סטלין ניסה לחזק את שליטתו במפלגה הקומוניסטית היגוסלבית וג'ילאס
חיידר עבד א-שאפי מהאופוזיציה השמאלית באש"ף, ממבקריו הבולטים של יאסר עראפת וממייסדי אש"ף נולד ב-10 ביוני 1919 בעזה, אביו שיח' מוחי א-דין עבד א-שאפי, היה ראש הווקף ושומר המקומות הקדושים בעזה ובחברון. ב-1944 הצטרף א-שאפי לצבא המדבר שהקים המנדט הבריטי בעבר הירדן על מנת לפתוח חזית שנייה במלחמת העולם בבלקנים. עם תום המלחמה עזב את הצבא וייסד בעזה ב-1945 את החברה הרפואית הפלסטינית, במסגרתה השתתף
בוקר 5 ביוני 1967 פרצה מלחמת 1967 (הידועה בשם: מלחמת ששת הימים), בעקבות חסימת מצרי טיראן לשיט ישראלי (דרומית למפרץ אילת) על ידי נשיא מצרים ג'אמל עבד אל נאצר, שני הצדדים נכנסו "לתקופת המתנה" – טרם פרצה מלחמה. בבוקר המלחמה, ישראל נתנה "מכת פתיחה" וחיסלה את חיל האוויר המצרי וזיכתה את עצמה ביתרון צבאי. למלחמה הצטרפו צבאות ומשלחות צבאיות: מסוריה, ירדן, לבנון, ערב הסעודית ועיראק.
לאחר עשורים של כיבושים קולוניאליים, הרפובליקה הדמוקרטית של מזרח טימור זכתה בעצמאותה ב-20 במאי 2002 מאינדונזיה השכנה. התנועה הקומוניסטית במזרח טימור "פרטילין" זכתה באהדה רבה בקרב העם במזרח טימור ובעידוד אמריקאי ובריטי, אינדוניזה כבשה את שכנתה מצפון – מזרח שחדלה מלהיות מושבה פורטוגזית. מנהיג החזית המהפכנית למזרח טימור עצמאית ניקולס לובטו נלכד על ידי הצבא האינדונזי והוצא להורג ב-1978. התנועה חוסלה כמעט כליל ורעב פשה
סמיח אל קאסם מן המשוררים וההומוניסטים הגדולים של החברה הפלסטינית בישראל, קאסם נולד בעיר זרקא באזור עבר הירדן (כיום מדינת ירדן) ב-11 במאי שנת 1939, אביו במקור מכפר ראמה בגליל שירת בליגיון הערבי, משפחתו של קאסם חזרה לכפר ראמה לפני מלחמת 1948, קאסם למד בתיכון בעיר נצרת. אל – קאסם היה הצעיר הדרוזי הראשון שסירב לשרת בצבא הישראלי ב-1965 ושילם על כך במשרתו כמורה, היה
המהפכן הטורקי דניז גזמיש הוצא להורג ב-6 במאי 1972 בבית הכלא המרכזי בבירה אנקרה, השופט גזר עליו עונש מוות בתלייה. בן 25 במותו, ממקימי "הצבא העממי לשחרור טורקיה" ארגון מחתרת מרקסיסטי – לניניסטי שהוקם באוני' הטכנולוגית של אנקרה ב-1968, מייסדים נוספים היו יוסוף אסלן והוסיין אינן, שניהם הוצאו להורג יחד עם גזמיש.ארגון המחתרת דגל במאבק אלים בנוכחות האמריקאית בטורקיה, המהפכנים קראו לשחרור טורקיה מהשפעות זרות
אירועי אחד במאי 1971 בעיר וושגינטון הבירה במדינת מרילנד בארה"ב שינו את פני ההיסטוריה האמריקאית, במאורע של אי ציות אזרחי בקנה מידה גדול נעצרו למעלה מ12,000 מפגינים, מספר העצורים הגדול ביותר אי פעם בארה"ב. המפגינים מחו נגד מדיניות ממשלו של ניקסון שהאריכה והסלימה את מלחמת ויאטנם שהביאה למותם של עשרות אלפי ויאטנמים וחיילים אמריקאים. ביום השלישי למחאות ב-3 במאי נעצרו 7,000 מפגינים, מארגני אירועי אחד
