קומוניסטית יפנית: "מוות מעבודת יתר" הפך לתופעה שכיחה בגלל ההשפעה הפוליטית של בעלי ההון

בבחירות לפרלמנט היפני שהתקיימו בראשית פברואר השיגה קואליציית הימין הקיצוני בראשות המפלגה הליברלית דמוקרטית ניצחון מוחץ והיסטורי, כאשר זכתה ב-316 מושבים מתוך 465. עם זאת, הרמה שבה ניתן להחשיב את תוצאות אלו כמייצגות את דעת הקהל הכללי ביפן שנויה במחלוקת בהתשב בעובדה שרוב המפלגות לא העמידו מועמדים ברוב מחוזות ההצבעה ובאחוז ההצבעה הנמוך, אשר עמד על 56.25%. אחוז ההצבעה בבחירות היה נמוך במיוחד אצל צעירים ועמד בסביבות ה-40%. בתחילת החודש זכיתי להיפגש עם אסאהי קורודה (30), מועמדת המפלגה הקומוניסטית היפנית במחוז הבחירות הראשון של טוקיו ולדבר איתה לגבי הסוגיות הפוליטיות העיקריות ביפן ועל האסטרגיה של המפלגה הקומוניסטית היפנית. בזמן הבחירות קורודה הייתה בת 29, מה ששם אותה כאחת מהמועמדות הצעירות ביותר בבחירות ואחת מתוך 32 המועמדים מתוך 1284 שהיו מתחת לגיל 30.

****

גב' קורודה, האם תוכלי להציג את עצמך ואת קמפיין המועמדות שלך בבחירות האחרונות?
שמי אסאהי קורודה, אני בת 30 ואני הייתי המועמדת של המפלגה הקומוניסטית היפנית בבחירות למחוז הראשון בטוקיו ופעילה בתנועה הקומוניסטית כבר למעלה מ- 14 שנים.

ביפן פעילות פוליטית בקרב צעירים ונוער היא דבר נדיר – מה גרם לך להצטרף לתנועה הקומוניסטית?

כשהייתי תלמידת תיכון השתתפתי בפעילות הועידה נגד נשק אטומי בעיר הירושימה, בה נחשפתי לזוועות הנשק הגרעיני והמלחמות בכלל. חוויה זו מאוד השפיעה עלי והחלטתי להשקיע את מאמצי בהתנגדות לנשק גרעיני ולמילטריזציה מחדש של החברה היפנית. מבין כל הכוחות הפוליטיים ביפן, המפלגה הקומוניסטית היא זו שמתנגדת בעקביות לחימושה מחדש של המדינה ולנשק גרעיני גם על אדמות יפן וגם ברמה הבינלאומית. בעקבות חשיפה ראשונית זו הצטרפתי לברית הנוער הדמוקרטי (תנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית היפנית) ולאחר התחלת לימודי באוניברסיטה הפכתי לחברת מפלגה. ב-2014 הייתי פעילה במסגרת המפלגה בתנועת המחאה נגד ממשל שינזו אבה והניסיון לשנות את סעיף 9 של החוקה (סעיף 9 של החוקה היפנית מגביל את היכולת של יפן להשתמש בכוח צבאי – הוא אחד מסעיפי המחלוקת העיקריים בין הימין הקיצוני ביפן והאופוזיציה.) ובתנועת ההתנגדות לברית האמריקאית-יפנית.

המפלגה הקומוניסטית היפנית הביעה התנגדות חריפה למדיניות ראש הממשלה החדש סנאה טקאיצ'י. לדעתך מה הן הסתירות המרכזיות אשר עומדות בתוך החברה היפנית?

המפלגה הקומוניסטית היפנית מזהה שתי סתירות עיקריות, אשר עומדות כמכשול בפני הגשמת הדמוקרטיה ביפן ובפני הקדמה. הראשונה היא מערכת היחסים התלותית בין יפן וארצות הברית, בה יפן מתפקדת כמדינת חסות של ארה"ב ואף ניתן לומר כי היא קורבן של הקולוניאליזם האמריקאי. כפי שאתה יודע, לאחר תבוסת האימפריאליזם היפני במלחמת העולם השנייה נכפה על המדינה הסכם ביטחון עם ארה"ב שמסגרתו יפן מארחת בסיסים של הצבא האמריקאי על שטחה ומתפקדת כחלק מהחזית המערבית במזרח אסיה. הסתירה החשובה השנייה היא זו שבין הקפיטליזם היפני חסר הגבולות ותאגידי הענק ובין כלל הציבור היפני ובמיוחד מעמד הפועלים.

מה הם המאפיינים הייחודיים של הקפיטליזם ביפן?

בעקבות ההשפעה החזקה של בעלי ההון על הפוליטיקה היפנית והיחס הקרוב בינהם ובין המערכת הבירוקרטית היפנית הרגולציה על תנאי העבודה ביפן היא חלשה יותר והחוקים המגבילים את יחס המעסיק לעובדים פחות נוקשים מבמדינות אחרות. כתוצאה מכך, כמות שעות העבודה הממוצעת בשבוע ביפן גדולה יותר מבשאר המדינות המפותחות, באופן קיצוני עד כדי שתופעת "מוות מעבודת יתר” (קארושי) הפכה לשכיחה. מצב זה אף השפיע על התרבות היפנית וגרם לכך שהתפיסה הרווחת בקרב הציבור היא שעבודת יתר היא נורמלית וטובה, וכי זמן חופשי הוא מותרות שאין לצפות אליה בתקופת העבודה.

בקרב התאגידים והתעשיינים היפנים יש תמיכה גדולה בהמשך הברית בין ארה"ב ויפן. האם לדעתך שתי הסתירות הנ"ל קשורות אחת לשניה?

לדעתי אין ספק כי הקפיטליזם חסר הכללים קשור למצבה של יפן כמדינת חסות של ארצות הברית, והדרך שיש להאבק בשני בעיות אלו היא זהה.

מה האסטרטגיה של המפלגה הקומוניסטית היפנית לפתור את בעיות אלו?

אנחנו מציעים להקים קואלציה רחבה של גורמי אופוזיציה פוליטית ובמיוחד ארגוני החברה האזרחית מכלל הקשת הפוליטית ולא רק קומוניסטים, סוציאליסטים ופרוגרסיבים. מכיוון שהן הקפיטליזם חסר הכללים והן השליטה האמריקאית ביפן משפיעים על רוב הציבור ולא רק על העובדים אנחנו מאמינים שניתן ליצור ברית רחבה אשר תאבק למען עצמאותה של יפן ולהשמת מגבלות על תאגידי הענק. דוגמא לכך היא קואליציית All-Okinawa אשר הוקמה ב-2014 במחוז אוקינאווה במטרה להאבק בהגדלת הבסיסים האמריקאים באי ולהוביל לפירוקם, והייתה לברית הפוליטית הראשונה בהיסטוריה של יפן שאיחדה כוחות פרוגרסיביים ושמרניים. אנחנו מאמינים שאפשר לשחזר את המודל הזה במקומות אחרים ולהכניס את רוב הציבור למאבק למען הגבלת הקפיטליזם ופירוק הבסיסים האמריקאים ברחבי המדינה. בנוסף אנחנו מאמינים שלאחר שמכשולים אלו בפני הדמוקרטיה היפנית יוסרו יהיה ניתן לשמר את המומנטום של קואלציה כזו ולהמשיך במאבקינו למען החברה הסוציאליסטית העתידית.

כבר תקופה ארוכה מאוד בה אחוזי ההצבעה ביפן עומדים על כ-50%, וגם בקרב המצביעים יש מספר קטן מאוד של פעילים פוליטיים במדינה בכל רחבי הקשת הפוליטית. מה לדעתך הגורמים לכך וכיצד המפלגה הקומוניסטית חושבת "להפעיל" קהלים חדשים בפוליטיקה?

לעם היפני אין את הניסיון שיש לעמים במדינות אחרות באסיה כמו קוריאה וטאיוואן, בה דיקטטורות צבאיות הופלו בידי העם בעקבות מאבק פוליטי ממושך, וגם אין ניסיון של תנועה מהפכנית עממית. בשל כך חסרת התודעה בקרב הציבור הרחב כי מאבק ציבורי מסוגל להביא לשינוי פוליטי. אנשים רבים מקבלים את המצב הקיים כאחד שבלתי ניתן לשינוי. כמעט ולא קיימים מוסדות או פלטפורמות בהם אנשים צעירים יכולים לפעול ביחד ולהאיבק ביחד, כמו ארגוני סטודנטים או איגודי עובדים. בשל כך חסרת תודעה לפיה הבעיות והצרכים שלנו כאינדיבידואלים נובעות מבעיות חברתיות – אנשים רגילים לחשוב כי הדרך היחידה לשפר את מצבם הוא על ידי עבודה קשה יותר. אנחנו צריכים להוכיח לציבור כי שינוי פוליטי הוא גם אפשרי וגם חיוני בשביל ההתקדמות שלהם בחיים. הדרך לעשות זאת היא על ידי הקמת ארגונים המוניים אשר נאבקים למען סוגיות מתקדמות ומשיגים ניצחונות אשר ישמשו כהוכחה לאפקטיביות של פעולה פוליטית. ראשונים בחשיבות הם ארגוני העובדים ומאבקם לשיפור תנאי העבודה ביפן.

בעבר תנועת הסטודנטים ביפן הייתה חזקה והמונית, בעוד שהיום בקמפוסים כמעט ולא ניתן לראות תכנים פוליטיים. באופן יותר כללי ניתן לומר כי צעירים יפנים בדרך כלל אינם מתעסקים בפוליטיקה. בתור אחת המועמדות הצעירות ביותר בבחירות האחרונות, כיצד את חושבת שיש לפתור את סוגיה זו?

הסיבה לדעיכת תנועת הסטודנטים ביפן נעוצה בהתנהגות החטרנית והאלימה של תנועות ה"שמאל החדש" אשר פעלו בקמפוסים בשנות ה-60, 70 ו-80. בקרב ארגונים אלו הייתה נטייה משמעותית לפעולות אלימות אשר כללו פעולות טרור, תגרות אלימות בין קבוצות יריבות ואף מקרי רצח של פעילים בידי חבריהם. האלימות פגעה מאוד בתדמית של תנועת הסטודנטים בכללותה וגרמה לסלידה של הציבור הכללי מפעילות פוליטית בקמפוסים, אשר נתפסה כמסוכנת וקיצונית. הדעיכה של תנועת הסטודנטים מאלצת אותנו בעצם להתחיל מחדש עם תנועה אשר נאבקת למען מטרות פרוגרסיביות תוך דחייה של האלימות. מבחינת צעדים מעשיים, אנחנו מגבירים את הפעילות שלנו ברשתות החברתיות עם תוכן שפונה לצעירים ומדגיש לא רק פוליטיקאים ונציגים נבחרים אלא גם אזרחים רגילים ופעילי נוער. לאחרונה אנחנו מקיימים מספר הולך וגדל של סמינרים והרצאות הפונות לסטודנטים אשר מסבירות את הסוגיות החשובות ביפן, כמו עבודת היתר, מתוך נקודת המבט של המרקסיזם והסוציאליזם המדעי. בנוסף, סביב הבחירות קיימנו סוג חדש-ישן של פעילויות שטח, אשר חוזר לשיטה הבסיסית של יציאה לרחובות וקיום שיחות פוליטיות ציבוריות עם העוברים ושבים – שיטה שראינו כאפקטיבית במיוחד בחודשים האחרונים.

תודה רבה על זמנך.

****

בבחירות במחוז הראשון של טוקיו נבחרה מועמדת של המפלגה הליברלית דמוקרטית. קורודה זכתה ב-15,295 קולות שהיו 8% מכלל הקולות. יש לציין כי אחוז ההצבעה הכללי במחוז הראשון עמד על 55.6%. הראיון למעלה נערך בשפה היפנית ותורגם לעברית.