נפטר הפעיל הקומוניסטי יוסף אלגזי, ממייסדי "זו הדרך" שנאבק לצדק כל חייו

הפעיל הקומוניסטי, החוקר והעיתונאי הוותיק ד"ר יוסף (יוסי) אלגזי נפטר אתמול (שבת) בגיל 87. אלגזי היה נשוי פעמיים והותיר ארבעה ילדים, ובהם ההיסטוריון פרופ' גדי אלגזי. הוא נולד ב-1938 במצרים והגיע לארץ יחד עם משפחתו בגיל 15, ואז נאלץ להפסיק את לימודיו. הוא חזר להשלים בגרות אקסטרנית רק כשהיה בן 35, ובהמשך למד באוניברסיטה וכתב דוקטורט בהיסטוריה. תחילה גר בקיבוצים גן שמואל ושמרת, ובהמשך הצטרף לשורות המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) ועבר לקיבוץ הקומוניסטי יד חנה.

"העניין החברתי תמיד היה הדלק שלי, אבל החיים שלי כקומוניסט אף פעם לא היו קלים", אמר בריאיון למקומון "העיר". אלגזי היה כתב ביומון המפלגה, "קול העם", והרבה לדווח על עובדים, על המעברות ועל מאבקי תושביהן. אחרי פילוג המפלגה ב-1965 המשיך עם תופיק טובי ומאיר וילנר לרק"ח (רשימה קומוניסטית חדשה), ובין 1968 ל-1970 שימש מזכיר סיעת רק"ח בכנסת. לצד זאת, היה ממייסדי שבועון המפלגה "זו הדרך", ובמשך עשרות שנים היה מעמודי התווך של העיתון, שהיה לשבועון הוותיק בישראל.

במלאת עשור ל"זו הדרך" כתב אלגזי על האופן שבו הוציאו את הגיליונות הראשונים. לעיתון לא היו משרדים. לכן חברי המערכת והכותבים היו נכנסים לבית הקפה הסמוך לדפוס בכרם התימנים בתל אביב, וכל אחד מהם היה מזמין כוס מילקשייק, שאיתה היה מתיישב ליד שולחן אחר, וכולם היו כותבים במשך יום שלם. כך ניצבו בבית הקפה שולחן של מדור התרבות ושולחן המערכת. על הספסל מול בית הדפוס עשו את ההגהות האחרונות ושלחו את העיתון המוכן לדפוס.

ב-1956 גויס לצה"ל ושירת כחובש. במהלך שירותו נשלח לכלא לאחר שנתפס מחלק כרוזים של המפלגה הקומוניסטית (מק"י) במחנה צריפין. במלחמת ששת הימים היה חובש, ועל גדודו הוטלה המשימה לסייע ב"טיהור אל-עריש". אלגזי ירה לעצמו ביד כדי לא להשתתף במשימה. "בהחלטה של רגע טענתי את העוזי, הכנסתי כדור לקנה, כיוונתי אותו אל כף ידי השמאלית ולחצתי על ההדק", סיפר ב-2006. בהמשך סירב לשרת בשטחים כחייל מילואים, ואף כתב ב-1974 ספר ובו קובץ דיווחים על המתרחש בשטחים תחת השם "אבא, מה עשית כשהרסו את ביתו של נאדר?". בין 1989 ל-2003 כתב ב"הארץ". הוא התמקד בסיקור נושאים חברתיים וזכויות אדם וכתב על האזרחים הערבים בישראל ועל הפלסטינים בשטחים. לצד זאת, פרסם מאמרים באתרי שמאל, ובהם "הגדה השמאלית" ו"העוקץ". עוד פתח ביוני 2008 אתר אינטרנט בשם "יומנו של תבוסתן", שבו כתב במשך שנים רבות.

אלגזי פרסם ספרים בעברית, בערבית ובצרפתית – אחד מהם, "שיחות עם ישעיהו לייבוביץ'", שפורסם ב-1994 בהוצאת העיתון "לה מונד", היה לרב-מכר. הוא גם עבד כמרצה באוניברסיטת תל אביב, במכללת סמינר הקיבוצים ובתיכונים, ובהם שז"ר בבת ים. לצד זאת, היה פעיל במסגרות שונות, ובין השאר היה מזכיר "הליגה לזכויות האדם", בראשות המשורר, פעיל זכויות האדם והמתרגם מרדכי אבי שאול, שנאבק לשחרור עצירים מינהליים, להקפדה על זכויות עצורים ואסירים ונגד הפקעת קרקעות בגליל, בנגב ובמשולש. בנו, גדי, כתב בפייסבוק: "מכל המסגרות שבהן פעל, היקרה ביותר לליבו, נדמה לי, הייתה הליגה לזכויות האדם: ארגון זעיר, יתוש קטן שעקץ את השלטונות פעם אחר פעם, בדיווחים על עינויים, על מצב בתי הכלא".

ב-2000 העניק לו יו"ר הכנסת דאז, אברהם בורג, את פרס אמיל גרינצוויג מטעם האגודה לזכויות האזרח. "יוסף אלגזי חרט על דגלו העיתונאי את שמירתן ועידודן של זכויות האדם", כתבו השופטים, המשנה לנשיא בית המשפט העליון חיים כהן, פרופ' רות גביזון ופרופ' מרדכי קרמניצר. "במשך שנים רבות פקד את בתיהם של נרדפים חסרי ישע וחשוכי סעד, קשר איתם קשרי חיבה והבנה ועודד את מצפון הרבים למצוקותיהם".

ח"כ עופר כסיף (חד"ש) ספד לו: "בלכתו של יוסף אלגזי, אנחנו לא רק מבכים אדם יקר, אלא נפרדים ממצפן אידיאולוגי חסר פשרות. יוסף לא היה רק עיתונאי או פעיל. הוא היה קולו של מצפון פוליטי, סרבן שלא הסכים לשתוק גם כשהחברה בחרה בעיוורון מרצון", מסר. "יוסף הקדיש את חייו לחשיפת עוולות הכיבוש והאפליה, מתוך אמונה אינטרנציונליסטית עמוקה שאין חירות לעם אחד על חשבון דיכויו של עם אחר. השותפות היהודית-ערבית לא הייתה עבורו סיסמה, אלא דרך חיים ומאבק סיזיפי ללא חת". גם מערכת "זו הדרך" פרסמה הודעה שבה הביעה השתתפות בצער המשפחה והחברים הרבים שהותיר אחריו. הלווייתו תתקיים ביום שלישי הקרוב, 21.7, בשעה 11:00, בבית העלמין מנוחה נכונה בפתח תקווה, בסמוך לבית העלמין ירקון, שער פתח תקווה.

אפרים דוידי

למאמרים של יוסף אלגזי באתר "הגדה השמאלית":
https://hagada.org.il/author/%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3-%D7%90%D7%9C%D7%92%D7%96%D7%99/

למאמרים שפרסם באתר "מיומנו של תבוסתן":
http://f24-preview.awardspace.net/defeatist-diary.com/index.php?p=articles&page=articles