יוקר המחיה: הדאגה המרכזית של הבוחרים נעלמה ממערכת בחירות

במהלך שלוש שנות המלחמה האחרונות (2024–2026), רשמו הוצאות המחיה בישראל עליות מחירים מתמשכות ומצטברות של למעלה מ-7%. מתחילת כהונת ממשלת הימין ב-2022 האמירו המחירים ב-11% במצטבר, כך חשף בנק ישראל בחודש שעבר. 

את עליית המחירים הובילו בעיקר סעיפי הדיור והשכירות, המזון, התחבורה והטלת מיסים עקיפים בידי אותה ממשלה המתיימרת להילחם ביוקר. סעיף הדיור הוא בעל המשקל הכבד ביותר במדד, כ-25%. בשלוש השנים האחרונות מחירי השכירות זינקו משמעותית: נכון לאמצע 2026, דיירים המחדשים חוזה שכירות מתמודדים עם עלייה של 2.6%, בעוד ששוכרים חדשים חווים זינוק ממוצע של 4.4% במחיר הדיור לעומת 2025.

מחירי המזון עלו בשיעור מצטבר של כ-15% מאז תחילת כהונת הממשלה. למרות ירידות נקודתיות קלות שנרשמו בקיץ 2026 במזון ובריהוט, מוצרי יסוד וירקות טריים המשיכו להתייקר – עלייה של 2.9% רק בחודש שעבר. גם תעריפי התחבורה הציבורית היו חלק מגל ההתייקרות ורשמו שיא של כ-45% במצטבר בתוך פחות משנתיים. מחירה של נסיעה עירונית בסיסית, עד 15 ק"מ באוטובוס או ברכבת קלה, זינק מ-5.5 שקלים באמצע 2024 ל–8 שקלים כיום.

המלחמה והעובדים 

סוגית יוקר המחיה מדאיגה עד מאוד את הבוחר. המכון הישראלי לדמוקרטיה בוחן סוגיה זו באופן שוטף. מ"מדד הקול הישראלי" שפורסם באוגוסט האחרון, עולה כי המצב הכלכלי ויוקר המחיה ניצבים כמניע הבחירה השני בחשיבותו בקרב המצביעים היהודים, ובמקום גבוה מאוד גם בקרב המצביעים הערבים, לאחר הדאגה הקיומית העמוקה בעקבות גל הרחיצות והפשע המשתולל ביישובים הערבים.

המכון אף פרסם ביוני שני מחקרי עומק שסיפקו תמונת מצב על מצבם הפיננסי של העובדים לאחר שנתיים וחצי של מלחמה ושבחן את "רמת האופטימיות הכלכלית" של כלל הציבור. מהסקר הראשון עולה כי יותר מרבע מהעובדים בישראל דיווחו כי הכנסתם נפגעה באופן מתמשך ולא חזרה לרמתה לפני המלחמה. עוד נמצא כי יותר מרבע מהאזרחים נאלצו למשוך כספים מתוכניות חיסכון או לפתוח קרנות השתלמות מוקדם מהצפוי כדי לעמוד בהוצאות השוטפות ובתשלומי המשכנתא. ומה עם "האופטימיות"? לא משהו.

הליכוד לא מציג מצע מ-2009

במפתיע, עושק הציבור בידי המונופולים הגדולים וממשלת הימין, בעיצומה של מלחמת הנצח, לא מוצא כל ביטוי במערכת הבחירות הרוויה השמצות והתקפות. מפלגת השלטון, הליכוד, גם לא עוסקת בסוגיות כלכליות וביוקר המחיה ואף לא הציגה מצע. זו מדיניות עקבית ארוכת שנים: הליכוד לא פרסם מצע מאז בחירות 2009.

מפלגת "ישר!" בראשות גדי איזנקוט הציגה תוכנית כלכלית מפורטת בעלת אופי ניאו-ליברלי בולט. בתוכנית מוצע "לבטל חסמי ייבוא ותקנים ייחודיים לישראל שאינם מוצדקים, לפתוח את השוק לייבוא מקביל". המצע גם כולל הבטחה "להפחית את מס ההכנסה לציבור העובד", מבלי לציין שכמחצית העובדים אינם משלמים מס הכנסה בגלל ששכרם נמוך מאוד. עוד רוצים ב"ישר!" לפלג את המעמד העובדים: "מתן עדיפות והטבות כלכליות (כמו סבסוד מעונות יום ותוכניות דיור) למי שנושא בנטל הביטחוני והכלכלי". גם "ביחד" של נפתלי בנט מציעה "תיעדוף מסיבי של הציבור העובד והמשרת במילואים באמצעות מתן עדיפות בהטבות דיור, חינוך, סבסוד מעונות יום והנחות מובנות בארנונה, בחשמל ובמים".

מפלגת "הדמוקרטים" בראשות יאיר גולן, החברה באינטרנציונל הסוציאליסטי(!), לא פרסמה מצע לקראת הבחירות לכנסת ה-26. עם זאת, המפלגה שהוקמה כאיחוד בין העבודה למרצ מפרסמת את עקרונות היסוד הראשיים באתר האינטרנט שלה. בין העקרונות: קידום חוק יסוד לחיזוק מעמדם של שומרי הסף, "שוויון מלא בנטל באמצעות מתווה גיוס לכולם" ו"הפעלת תחבורה ציבורית בשבת במתכונת מצומצמת". אבל אין התייחסות לשאלות יוקר המחיה ועושק הצרכנים. ב"עקרונות היסוד" חסרה גם הדרישה להפסקת הכיבוש והמלחמה ותמיכה בהקמת מדינת פלסטינית עצמאית בצידה של ישראל.

יצוין שהליכוד והדמוקרטים לא לבד, שורה ארוכה של מפלגות המתמודדות בבחירות לא הציגו מצע או לא מתייחסות כלל ליוקר המחיה, ביניהן המפלגות החרדיות והרשימה המשותפת, שקהל בוחריה העיקרי הם עובדים ערבים ויהודים, רבים מהם משתכרים שכר נמוך במיוחד. 

עוד בנושא: https://zoha.org.il/142402