עשרים יום לבחירות לאחר שלוש שנות מלחמה: המפלגות והסיכוי לשלום באזור

די מדכא לעבור על מצעי מפלגות הממסד השונות ודברי מנהיגיהן 20 יום לבחירות לכנסת ה-26. לפני מספר שבועות עסקנו כאן ("זו הדרך", 23.9) בהתייחסות המזלזלת של רוב המפלגות בשאלת יוקר המחיה, שבסקרים מתגלה כסוגיה שמאוד מדאיגה את כלל הבוחרים. הפעם בדקנו שאלה קיומית אף יותר: מהן עמדותיהן של המפלגות לגבי עתיד השלום באזור. זאת, בעת שממשלת הימין מתמידה במלחמת הנצח ללא תאריך סיום ו"בשבע חזיתות!", כפי שמתגאה לעיתים קרובות ראש הממשלה בנימין נתניהו בנאומיו.

שובה של "האופציה הירדנית"   

נתחיל בחדשות. יו"ר ישראל ביתנו שבאופוזיציה הציונית, אביגדור ליברמן, הציג ביום ראשון האחרון "תוכנית מדינית-ביטחונית" שאותה הוא מכנה "האנד גיים של מדינת ישראל ביו"ש ובעזה". אפשר להגיד לזכותו שזהו אכן "אנד גיים" (סוף המשחק, באנגלית) לכל אופציה של שלום. ליברמן מציע לפרק את הרשות הפלסטינית, לספח את רוב שטחי הגדה ולהקים "קונפדרציה ישראלית-ירדנית" על המעט שנשאר. לפי הצעתו, ירדן תהיה אחראית לניהול האזרחי ולסדר הציבורי באזורים אלה באמצעות כוח שיטור, בעוד ישראל "תשמור על רצף טריטוריאלי ואחריות ביטחונית מלאה" בכל שטחי הגדה. אשר לרצועת עזה, קרא ליברמן "לחיסול מוחלט של חמאס" (נשמע מוכר?)  והעברת ניהול הרצועה לידי גורם חיצוני מקובל. הוא הזהיר מפני קיומן המתוכנן של הבחירות לפרלמנט ברשות הפלסטינית.

מנהיג נוסף באופוזיציה שאף הוא טוען לכתר, גדי איזנקוט (ישר!) הכריז בריאיון שפורסם בסוף השבוע ב"ישראל היום": "לא תהיה מדינה פלסטינית, אלא ישות מתפתחת (מה זה בדיוק? א.ד.). ייקח שני עשורים לשקם את הרצועה". עוד עולה מדבריו וממה שפורסם באתר המפלגה כי ישר! "שואפת למצב את ישראל כמעצמה אזורית חזקה בעלת נכסיות אזורית (???), החותרת לכינון הסכמי שלום ושיתופי פעולה בחסות ארה"ב כמו הרחבת הסכמי אברהם – אך ורק מתוך עמדת כוח צבאית וכלכלית ולא מתוך ויתורים טריטוריאליים". והשלום? לא מוזכר.

ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט תומך בעמדות איזנקוט והצהיר כי הוא מתנגד להקמת מדינה פלסטינית "בשום קונסטלציה, נקודה". אך בדומה לליברמן, הוא עוקף מימין את איזנקוט המתנגד לסיפוח שטחים. עוד טוען בנט כי "מי שמתנגד למדינה פלסטינית צריך לתמוך בהתיישבות" – קרי בהעמקת הכיבוש.

על פי מצע הדמוקרטים, הסמן "השמאלי" באופוזיציה הציונית, "נוביל יוזמה מדינית אזורית ונקדם נורמליזציה עם סעודיה", בחסות ארה"ב כמובן; "נסגור את זירות הלחימה – עזה, לבנון וסוריה, ונמנע מאיראן להגיע לגרעין; נעצור את הסיפוח, נילחם בטרור היהודי ונמנע פיצוץ בגדה ונילחם ביד קשה בטרור, ונחזק את הגורמים המתונים" .אין במצע כל רמז על כך שישראל כובשת שטחים פלסטיניים מאז 1967, שבשטחים אלה הוקמו התנחלויות, ואין תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית בשטחים שיפונו.

מדובר בנסיגה חמורה קשה מהמצע שהציג אחד ממרכיבי הדמוקרטים, מרצ, בבחירות האחרונות בהן לא עברה את אחוז החסימה. אז הגדירה מרצ את הסכסוך כבר-פתרון ורק בדרך של הקמת מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית בצד מדינת ישראל ונסיגה לגבולות 1967.

לפי אותו מצע ישן, ירושלים אמורה להיות בירה של שתי המדינות – ירושלים המערבית כבירת ישראל וירושלים המזרחית כבירת פלסטין. מרצ גם ראתה בהתנחלויות את המכשול העיקרי להשגת שלום. המצע קרא לפינוי התנחלויות ולחקיקת חוק "פינוי-פיצוי" כדי לאפשר למתנחלים לשוב לתחומי הקו הירוק.

ימין או פלסטין  

שלילה של כינון מדינה פלסטינית וסיום הכיבוש משותפת לכל המפלגות הציוניות, הן בקואליציה והן באופוזיציה. הליכוד אינו מפרסם מצע מאז הבחירות ב-2009, אבל באתר המפלגה נכתב מפורשות תחת הכותרת "ירושלים וארץ ישראל": "ירושלים המאוחדת היא בירת ישראל לנצח. חיזוק ההתיישבות והריבונות בכל חלקי הארץ".  והמבין לא ממש יבין  האם  הכוונה  היא  "לכל  חלקי  ארץ  ישראל"  –  ובהם  רצועת עזה, הגדה מערבית ועבר הירדן (כסמל תנועת החירות) או רק לחלקים ממנה. נתניהו הגדיר זאת כך בסרטונים שפורסמו במהלך מערכת הבחירות: "ימין או פלסטין". בכנסי בחירות אף שב והכריז "לא תהיה מדינה פלסטינית. זו הארץ שלנו".

שותפו של נתניהו בשלטון, שר האוצר ויו"ר הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', מציג עמדה קיצונית אף יותר לגבי עתיד השטחים הכבושים. עמדתו משלבת תוכניות לסיפוח רחב, גירוש וטרנספר (בניסוחו "עידוד הגירה") של התושבים הפלסטינים ו"שינוי של המציאות הצבאית והאזרחית" – קרי "לצאת למלחמה" בגדה, כפי שהצהיר באחרונה.

סמוטריץ' גם דורש לספח שטחים נרחבים בתוך עזה – לפחות עד "הקו הצהוב" – 63% מהרצועה. לשיטתו, "מלחמה שלא מסתיימת בשינוי קבוע של הגבול הטריטוריאלי לא תרתיע את האויב בעתיד". סמוטריץ' טוען כי המפתח לגירוש האוכלוסייה הפלסטינית מעזה הוא "לקחת מהם את התקווה" להשתקם או לשגשג ברצועה. הוא קרא "להפיכת אזורי המחיה של התושבים לצפופים והחלת ריבונות ישראלית שיאלצו את תושבי עזה לחפש פתרונות ומדינות קולטות ברחבי העולם".

חברם הקרוב של נתניהו וסמוטריץ', השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, הוא התומך הפומבי והקולני ביותר בממשלה בחידוש ההתנחלויות בתוך רצועת עזה. הוא אף השתתף והוביל כנסים פומביים שקראו להקמת התנחלויות על חורבות עזה. הוא גם מתנגד לכל מתווה של "היום שאחרי" שכולל שותפות פלסטינית או ערבית, ודורש כיבוש צבאי ואזרחי מלא וללא מגבלת זמן של הרצועה והגדה.

סמוטריץ' ובן גביר הם מתנחלים ולכן אין זה מפתיע שהם דורשים להחיל ריבונות ישראלית חד-צדדית ומיידית על כל הגדה המערבית. הם גם שוללים לחלוטין כל סוג של אוטונומיה, זכויות לאומיות או הקמת "ישות מדינית פלסטינית" בין הים לירדן.

השתיקה של המפלגות החרדיות ומעשיהן

המפלגות החרדיות ש"ס ויהדות התורה מציגות גישה ייחודית לסוגיית השטחים הכבושים. אין להן מצע ולכאורה הן אינן עוסקות בנושא אלא אך ורק בנושאי דת ובהדתה, עולם הישיבות וקידום הרווחה של הציבור החרדי. עם זאת, בפועל הן מהוות חלק בלתי נפרד מ"גוש הימין". בשנתיים האחרונות הן עסקו רבות בגיוס (ליתר דיוק אי-גיוס) של החרדים לצבא, אך לא מתוך התנגדותן למלחמה ולכיבוש או למען קידום השלום או ערכים הומניסטיים.

מנהיגה הרוחני של ש"ס, הרב עובדיה יוסף המנוח, פסק בשעתו כי "פיקוח נפש דוחה את שלמות הארץ". כלומר מותר לוותר על שטחי הכיבוש הפלסטיניים אם הדבר יוביל להסכם שלום שימנע שפיכות דמים. מכוח תפיסה זו, ש"ס נמנעה בהצבעה על הסכמי אוסלו בשנות ה-90. אבל לא עוד. תחת הנהגתו של אריה דרעי, ש"ס רואה את עצמה כשותפה מלאה לכל יוזמות ההתנחלות והכיבוש של הימין. חברי הכנסת של הסיעה תומכים בעקביות בהגדלת תקצוב ההתנחלויות, מתנגדים לפינויין ואין להם ביקורת כלפי הטרור היהודי – "נוער הזוועות".

זאת, בדומה ליהדות התורה שבממשלה היוצאת החזיקה במשרד השיכון. במהלך כהונתו של יצחק גולדקנופף מיהדות התורה כשר הבינוי והשיכון פעל משרדו לחיזוק ההתנחלויות מתוך תפיסה המוצהרת של השר, לפיה הגדלת מספר המתנחלים היא "צורך אסטרטגי". המשרד פעל להרחבה משמעותית ולשיווק אלפי יחידות דיור בריכוזים החרדיים הגדולים בגדה – בראשם מודיעין עילית, ביתר עילית ועמנואל. השר ובכירי משרדו אף קיימו בשנים האחרונות סיורים שוטפים בהתנחלויות ובמאחזים "הבלתי חוקיים" וקראו "לביסוסם ולהרחבתם".

לפי הנתונים של מועצת יש"ע, הציבורי החרדי מונה כ-37% מהמתנחלים, כמספרם של הדתיים-לאומיים. שתי ההתנחלויות הגדולות ביותר בגדה הן ערים חרדיות מובהקות –  מודיעין עילית (יותר מ-68 אלף תושבים) וביתר עילית (למעלה מ-50 אלף תושבים). יחד עם התנחלויות כמו עמנואל (כ-7 אלפים תושבים) ותל ציון, ריכוזי האוכלוסייה האלה מרכזים מסה קריטית של תושבים בשטח גאוגרפי קטן יחסית. אולם על פי ד"ר שאול אריאלי, החרדים כבר הפכו קבוצת הרוב בגדה עם כ-38% מכלל התושבים (כ-197 אלף מתנחלים); 94% מהם מרוכזים ב-9 התנחלויות בלבד.

אריאלי פרסם כי למעלה מ-60% מהריבוי הטבעי הכולל בהתנחלויות מגיע מהמגזר החרדי. לדבריו, אין "נהירה אידיאולוגית" לשטחים, שכן עשרות התנחלויות אידיאולוגיות של הציונות הדתית רושמות מאזן הגירה שלילי או אפסי, והמספרים הכלליים של הגידול הדמוגרפי "מנופחים"  בזכות הילודה החרדית הגבוהה.

המשותפת ורע"מ – הדומה והשונה

מצע רע"מ (הרשימה הערבית המאוחדת) בראשות ח"כ מנסור עבאס מציג לאורך השנים תמיכה עקרונית ומובהקת בפתרון שתי המדינות, בסיום הכיבוש של השטחים הפלסטיניים ובפינוי ההתנחלויות. יחד עם זאת, באסטרטגיה הפוליטית של רע"מ ובמעשיה לקראת הבחירות לכנסת ה-26 היא מתמקדת בהישגים אזרחיים ובתקציבים לאזרחים הערבים תוך הותרת שאלת הכיבוש והמלחמה להצהרות.

השאיפה של עבאס במערכת הבחירות הנוכחית, בשונה מהרשימה המשותפת, מבוססת כולה על רצון לחזור לעמדת השפעה בקואליציה שתקים האופוזיציה הציונית הנוכחית, להפיל את ממשלת הימין ולקדם הישגים אזרחיים לחברה הערבית. גם הרשימה המשותפת פועלת להפלת שלטון הימין, אך יו"ר הרשימה, פרופ' יוסף ג'בארין, הבהיר כי המשותפת לא תשמש "רשת ביטחון" לממשלה שתוסיף לחזק את הכיבוש ולהמשיך במלחמת הנצח ברצועת עזה, לבנון וסוריה.

המשותפת גם הביעה תמיכה בלתי מתפשרת בכינון מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית בצד מדינת ישראל בגבולות 4 ביוני 1967, שבירתה מזרח ירושלים. היא גם דורשת את הסרת המחסומים, פירוק תשתיות הצבא, ופינוי מלא של כל ההתנחלויות והמאחזים בגדה המערבית, אותם היא מגדירה כפשע מלחמה וכמכשול העיקרי לשלום צודק. בניגוד לרע"מ, פעילי המשותפת לוקחים חלק פעיל במערכה הציבורית נגד הכיבוש.

המשותפת התנגדה מיד לטבח ברצועת עזה, ודורשת עצירה מיידית ומוחלטת של כל הפעולות הצבאיות של צבא הכיבוש, נסיגה מלאה של כל החיילים מכל שטחי הרצועה והסרת המצור. מרכיביה גם דרשו תמיכה בעסקה מיידית לשחרור כל החטופים הישראלים תמורת שחרור כל האסירים הפלסטינים. המשותפת דוחה לחלוטין את התוכניות של נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר לשליטה ישראלית, סיפוח או ההתנחלות מחדש בעזה. לדבריה עתיד עזה צריך להיקבע אך ורק בידי העם הפלסטיני והנהגתו הלגיטימית, כחלק בלתי נפרד מהמדינה הפלסטינית. לא במקרה, המילה "שלום" מופיעה רק במצעיהן של המשותפת ושל רע"מ.