fbpx

ספרו החדש של אדם רז: האזרח סמי סעאדה בעקבות גירוש הפלסטינים מחיפה

אסונו הפרטי של מר סמי סעאדה" (כרמל 2022, 168 עמ') הוא ספר קצרצר אך מיוחד

"אסונו הפרטי של מר סמי סעאדה" (כרמל 2022, 168 עמ') הוא ספר קצרצר אך מיוחד. רובו הגדול כתוב כמחזה אבסורד, המתאר את העוולות שחווה מר סעאדה – פלסטיני-נוצרי תושב חיפה – מיד לאחר הנכבה. חלקו השני של הספר כתוב כטקסט היסטורי קפדני, שחציו עוסק בביזת הרכוש הערבי בחיפה, וחציו – בסיפורו האמיתי של מר סעאדה.

הספר מסקרן ומציג שילוב ייחודי בין כתיבה מחזאית, היסטוריוגרפית ואקטיביסטית. הוא מסווג כ-"נון-פיקשן", ונע לסירוגין בין דיווח עדותי לבין תיאטרון פוליטי. אין הדבר מפתיע: מחבר הספר אדם רז נוהג לפסוע בין שני העולמות הן בכתיבתו הפובליציסטית הן בחיבוריו במסגרת מכון "עקבות". פרי עטו מטשטש את הגבולות בין מעשה כתיבה, פעולה פוליטית ומחקר אקדמי.

אילו קפקא וברכט היו תושבי רחוב עבאס

המניע העיקרי להמשך הקריאה בספר הוא הכתיבה עצמה: היא מגוללת באופן עצוב, אך גם אכזרי ומצחיק לפרקים, את קורותיו של אותו מר סמי סעאדה (הדמיון לגרגור סמסא, הדמות הראשית ב"גלגול" לפרנץ קפקא אינו מקרי),  המנסה לפנות בהגיון לבירוקרטיה הציונית המנשלת – אקט שנראה אבוד מראש וחסר הגיון לחלוטין.

לאחר הנכבה, נעקר מר סעאדה מביתו. הממשל הצבאי הזדרז ליישב את המבנה ביהודים, והעביר את דיירו הקודם לבית אחר בגטו הערבי שהוקם בחיפה. אך גם שם לא נגמרו תלאותיו: לדירתו החדשה פרצו קציני צה"ל והתנחלו בה. הפולשים שיכנו בדירה אנשים נוספים, ודחקו את מר סעאדה החוצה עד שנאלץ לדור ברחוב. אך מר סעאדה, שלעתים מצטייר כתמים טוב לב ולעתים כמין אוויל, מסרב לקבל את דין הכובש ולהסכים לצדק המנצחים. במקום להתפנות בהכנעה מביתו, מתואר כי הציף את רה"מ דוד בן-גוריון ואת בתי-המשפט במכתבים לגבי העוול שנעשה לו. הנמענים, כמובן, לא עזרו לו במאומה.

מצד אחד, המחזה יבש לפרקים, כאשר הדמויות מדקלמות מושגים, שאלות מוסריות או פרטים היסטוריים טכניים. עניין זה מסורבל ומיותר, במיוחד משום שהספר משלב דיון היסטורי שלם בסופו. מצד שני כולל הדיון הפנימי של הדמויות אלמנטים ברכטיאניים, כמו שבירת הקיר הרביעי (פנייה ישירה לקהל). אלא שהאבסורד האמיתי הוא ניסיון הכתיבה כשלעצמו: כיצד יכולות הוראות בימאי להמחיש את הביזה ההמונית של רכוש רבבות פלסטינים בחיפה? ובכל זאת, הקריאה בספר מטלטלת וסוחפת את הקורא לחזות במצב הנורא ששרר בחיפה ב-1948.

המפלגה הקומוניסטית התנגדה למעשי פשע אלה בזמן אמת, ובחלק ההיסטורי של הספר מובאות מילותיה של רות לוביץ' המנוחה. כמו כן, מתואר בו כיצד במהלך פלישת 200 חיילים לבתים בחיפה, חודשים לאחר תום הלחימה, נפרץ גם ביתו של ח"כ תאופיק טובי. הספר מסתיים בתיאור עיוני של חיי מר סעאדה, וכתוב בסגנון הנקרא "מיקרו-היסטוריה". שיטה זו, המזוהה עם חוקרים סוציאליסטים, מנסה לנתח מאורעות גדולים באמצעות התבוננות דווקא ב"אדם הפשוט" הנקלע אליהם.

תובנות חזקות ועצובות

משנזרק מכל המדרגות, התייאש מר סעאדה, היגר מישראל וחבר למשפחתו הגולה. אך סופו המריר-אירוני של הספר מגיע לאחר מכן, ב-1967, כאשר חיילים כובשים את ביתו של סעאדה פעם נוספת. גלותו מהארץ מוצגת כהגשמת הפנטזיה הציונית ומנפצת את המיתוס של חיפה כעיר של דו-קיום. גם לאחר שנסו מהעיר מרבית הפלסטינים, נעקר המיעוט שנותר בתחומיה, הוכה, נרדף ונושל.

כמו לא מעט ספרים רדיקליים אחרים, מבקש מהלך הספר לדון ב-48' במקום ב-67', ואף ממקם את תחילת כיבוש השטחים הפלסטיניים בידי ישראל ב-48'. זאת תוך הגחכת תפיסות רווחות של הסכסוך המתמשך בארץ.

שתי תובנות חזקות ועצובות עלו בי בתום הקריאה: ראשית, כמעט מעורר חלחלה לקרוא כיצד האוכלוסייה היהודית על מרבית גווניה השתתפה בביזה הטוטאלית, ההרסנית והאלימה של הרכוש הפלסטיני בחיפה. כאשר התבהר כי המשטרה, העירייה והצבא הישראלי מעלימים עין מההשתלטות על הרכוש הערבי, יצא מהבקבוק שד כה אלים ואפל, אשר גם מאמצי ההנהגה לא הצליחו לרסנו.

שנית, הספר מדגיש כי סוגיית הפליטים הפלסטינים נוצרה לא רק בשבועות הספורים במהלכם עזבו פלסטינים את בתיהם, בעת שהתקרבה אליהם הלחימה. גם לאחר קום המדינה נותרה סוגיית הפליטים עניין טרי וקונקרטי. ניסיונו העיקש אך הכושל של מר סעאדה להכניס לישראל את משפחתו מחד גיסא, והמשך ההשתלטות על רכושו ודירתו עד לעזיבתו הסופית מאידך גיסא, מוכיחים עד כמה הייתה הפליטוּת חוויה פריכה. יתרה מכך, הפליטות התעצמה חודשים ארוכים לאחר הקמת המדינה העצמאית, וזאת בעקבות פעולת הגירוש העיקשת של המדינה.

סמי סעאדה (צילום: מכון עקבות)

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן