ציור, וידאו וכתב ערבי: ארבע תערוכות חדשות במוזיאון אום אל-פחם

ארבע תערוכות חדשות נפתחו באחרונה במוזיאון אום אל-פחם לאמנות: וידאו-ארט בועט של עביר מריח, תערוכות יחיד של מלאק מנסור ושל נגה שביט, ותערוכה קבוצתית רחבת היקף החוקרת את אמנות הקליגרפיה הערבית המסורתית ואת ביטוייה באמנות העכשווית. מנהל המוזיאון ומייסדו סעיד אבו שקרה מסר: "המוזיאון מתחדש והשיפוץ נמצא בשלבים מתקדמים ומתבצע קומה אחר קומה, כדי להבטיח שגם במהלכו המוזיאון יישאר חי ופעיל – עם תערוכות מתחלפות ופעילות אמנותית, חינוכית וקהילתית ענפה". התהליך יגיע לשיאו ב-23 בינואר הקרוב עם השלמת השיפוץ, פתיחת עונת תערוכות החורף וההכרזה הרשמית בדבר הקמת מוזיאון אום אל-פחם לאמנות.

בין התערוכות המוצגות כעת בולטת במיוחד "אל-חרופיון: אמני הכתב הערבי" ובה יצירותיהם של ריחאן תיתי, עבד אלסלאם סבע, אחמד חביב, סעיד אלנהרי, אסד עזי, ח'אלד חוראני, אשרף פואח'רי, אניסה אשקר, חמדאן חמדאן, דוולאת טושיב, ג'נאן ג'נטוס, חד'ר ושאח, מוחמד סעיד קלש ויוסף ווהבה. 

לדברי אוצר התערוכה "אל-חרופיון", פריד אבו שקרה, "הממסד האמנותי לא אִפשר לאמן הכתב ולאמן ה'חרופי' להתפתח, הוא לא השקיע משאבים בחקר יצירותיו או בחקר התפתחותו הרעיונית והמעשית. מתי בעשור האחרון ראינו תערוכה של אמן כתב? מתי בשלושים השנים האחרונות הציג בארץ מוזיאון יצירות של אמני כתב? חוסר תשומת לב מצד הממסד מוביל את האמן לתסכול ללא יכולת להעמיק ולפתח את כתב היד כנושא, כאסכולה וכמסר".

"האמן ה'חרופי' משתמש בכתב כאמצעי לביטוי הטקסטים שלו ולהעברת המסר למתבונן. הצלחת האמנים ה'חרופים' מתבטאת בכך שהם שולטים הן במתודות החזותיות והן במתודות הכתב הערבי. אדם אינו יכול להיות אמן יוצר אם אינו משקיע מאמץ להרחיב את השכלתו ולגלות בקיאות בשני התחומים", הדגיש.

 אסד עזי הוותיק, שיצירותיו מוצגות בתערוכת הכתיב הערבי, אצר את "אֵם האַחֵרוּת, אִכְלִי אותי" מאת מלאק מנסור. לדבריה "בתערוכה אני מבקשת להבין את העולם, להתחבר לטבור של האֵם הגדולה. לשם כך, אני נעזרת בחומרים לא טיפוסיים, בשפה שונה, וחפצה שהצופה יחווה אותה חוויה שאני חווה". האוצר הוסיף: "מנסור מציפה אוצרות חזותיים ממעמקי התת-מודע ומעולמות פנימיים, אישיים, ארכיטיפיים ואנושיים; עולמות מורכבים עטויים סודות ואניגמות נשיות ואנושיות, עתיקים כימי העולם, הרלוונטיים עד עצם ימינו".

תערוכה נוספת היא "בין קפלי הזיכרון" של נגה שביט שאצר פריד אבו שקרה. עבודותיה של שביט משלבות צילום, ציור ופעולות חומריות של חריטה, פציעה ושיבוש. לדברי אוצר התערוכה, "העולם שמשרטטת שביט הוא עולם של ניגודים: גן עדן וגיהינום, פגיעוּת וכוח, הרס והתחדשות. מתוך המתח בין הקטבים הללו צומחת שפה אמנותית אישית, שבה הפצע אינו רק עדות לכאב אלא גם פתח להתבוננות, להבנה ולשינוי".

"יאבא" היא עבודת וידיאו תיעודית למיצג שיצרה עביר מריח ב-2020. בעבודת הווידאו נוכחת האישה כסמל לפצע מתמשך, החושף את המורכבות של זהותה ואת המאבק המתמיד שהיא מנהלת מול מציאות חברתית ופוליטית טעונה.  התערוכות ינעלו ב-12 בדצמבר.