fbpx

מושבת ילדים יהודית הוקמה ב-19 באוגוסט 1919 ע"ש האינטרנציונל השלישי בקרבת מוסקבה

המוסד החינוכי הסובייטי בשפה היידיש פעל במלחובקה, שבקרבת מוסקבה בין השנים 1919 ל-1938

ב-19 באוגוסט 1919 הוקמה מושבת הילדים היהודית לדוגמה ע"ש האינטרנציונל השלישי ("ייִדישע מוסטערדיקע קינדער־קאָלאָניע אױפֿן נאָמען פֿונעם דריטן אינטערנאַציאָנאַל אין מאַלאַכאָװקע"). המוסד החינוכי הסובייטי בשפה היידיש פעל במלחובקה, שבקרבת מוסקבה פעל בין 1919 ל-1938 והיה לקומונת ילדים יתומים, היחידה מסוגה בברית המועצות.

לאחר מהפכת אוקטובר ב-1917 ובעקבות מלחמת האזרחים העקובה מדם, התערבותן של המעצמות האימפריאליסטיות, סבלה רוסיה הסובייטית מריבוי של ילדים ובני נוער משוטטים ודרי רחוב. הנציבות העממית לענייני חינוך החלה בהקמת מושבות מיוחדות לטיפול בהם. בין הפעילים בתחום היה הפדגוג אנטון מקרנקו, שהתנגד לענישה גופנית, דגל בכבוד לילדים והנהיג במוסדותיו גישות חלוציות כמו הסתמכות על לחץ חברתי חיובי על הפרט.

בקרב כלל ילדי הרחוב היו גם יהודים רבים, בייחוד יתומים שהוריהם נטבחו בפוגרומים באוקראינה בידי הכוחות האנטי-מהפכניים. רק בעיר מינסק פעלו שמונה בתי יתומים יהודיים עם 77 מחנכים ו-602 חניכים. כמו כן, לאחר המהפכה והפלת המשטר הצארי האנטישמי, פרחה ברחבי רוסיה הסובייטית התרבות היהודית בשפה היידיש בתמיכת שלטונות המהפכה.

ב-1919 מינתה הנציבות העממית לענייני חינוך את ברוך שוורצמן לייסד בית-יתומים יהודי. המוסד של שוורצמן לא היה בית-היתומים היחיד במלחובקה: היו לפחות 14. שוורצמן, קומוניסט ופעיל יידישיסטי, חילק את המושבה לארבע קבוצות, שכל אחת השתכנה בבית עץ נפרד. הוא דאג להרחיק את המחנכים הקודמים, חלקית דתיים וחלקית ציונים, וגייס צוות מחנכים חדש מאוקראינה שהסכים לעבוד לפי העקרונות המהפכניים.

שוורצמן תיאר את תחילת דרכו במושבת מלחובקה בכתב העת ביידיש "קולטור און בילדונג" ("תרבות וחינוך"), הביטאון של המחלקה היהודית של משרד החינוך. במאמרו מביע שוורצמן התנגדות אידאולוגית חריפה נגד רשת בתי ספר יהודיים דתיים-ציונים "תרבות". יצוין שבמוסד החינוכי במלחובקה לימדו הסופר הנודע פנחס כהנוביץ' (שחתם על ספריו בשם "דער נסתר") והצייר מארק שאגאל.

במושבת מלחובקה באו לידי ביטוי תפיסות ושאיפות חינוכיות של שוורצמן, שהגדיר אותם בשם "נײַע אַרבעט־שול" – בית ספר לעבודה החדש. בהתאם לתורתו של שוורצמן, המחנכים והחניכים גרו באותה הסביבה, ופנו זה לזה ב"דוּ", "את/ה" בצורה הלא-פורמלית. ביחד הם כתבו את חוקת המוסד.

כמו כן, המושבה פעלה כממשל שיתופי ודגלה באוטונומיה ניהולית. כל הלימודים התקיימו ביידיש כי רוב החניכים לא ידעו שפות אחרות. כנהוג בכל מערכת החינוך בברית המועצות, בתוכנית הלימודים היו שיעורי רוסית. בין המקצועות הנוספים שנלמדו היו שפת יידיש, ספרות יידיש, מתמטיקה, ציור, מוזיקה ונגרות.

באביב 1920 ברוך שוורצמן פרסם בכתב עת "קולטור און בילדונג" מאמר על מחצית השנה הראשונה שלו בתפקיד מנהל המוסד. הוא ציין את הקושי בעיצוב יחסים שיתופיים בין החניכים, שמעולם לא חיו בקולקטיב. מאידך, העדר ניסיון כזה שימש כתמריץ פדגוגי למציאת נתיבים חדשים. שוורצמן התמקד במאמרו על שני עניינים החשובים במיוחד עבורו: אוטונומיה וארגון במושבה. צורה דמוקרטית וחופשית של חיי הקהילה הסוציאליסטית הייתה הליבה של פרויקט החזון של שוורצמן; הוא היה מודע באופן מלא לחדשנות רעיונו, והיה מוכן להכניס בו תיקונים על מנת שישמש דוגמה כמסגרת ארגונית עבור פרויקטים עתידיים לטובת חניכים ומחנכים גם יחד בהתאם לחזון החינוך הקומוניסטי. הוא חתם את דבריו בהדגשתו, כי מושבת מלחובקה היא הניסיון החלוצי של השתלת הצמח החדש – "אַרבעט־שול" (בית ספר לעבודה) בקרקע היהודית.

המושבה פעלה עד שנת 1938. היא נסגרה יחד עם רוב מוסדות החינוך היהודיים בברית המועצות ומאז אבדו עקבותיו של ברוך שוורצמן.

בצילום מ-1920: בין הילדים יושבים הצייר מארק שאגאל והמנהל ברוך שוורצמן

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן