הסרט התיעודי החדש "הפנקס האדום" המשודר בערוץ 8 מנסה לפרק את הידוע ולשווק מחדש את ההסתדרות. ההסתדרות נדמית בסרט לעוף החול העולה מן האפר, ולפרקים לחולה גוסס המסרב למות. בסרט מככבים מיטב המומחים ממכון לבון לחקר תנועת העבודה ומיד בן צבי, המנסים להציל את ההסתדרות מעצמה. החוקרים חוזרים אל ימיה הראשונים של ההסתדרות, אל חזון "תנועת העבודה". בשנים האחרונות, כולל במחאה נגד ראש הממשלה בבלפור,
ספרו של ד"ר אמיר לוקר-בילצקי, "חגים של מהפכה – הזהות הקומוניסטית בישראל, 1965-1919", יצא לאור באחרונה בהוצאת האוניברסיטה הממלכתית של ניו-יורק. לוקר-בילצקי, עמית מחקר באוניברסיטת קונקורדיה בקנדה, עוסק בספר בטקסים ובסמלים שאפיינו את הזהות הקומוניסטית הישראלית הייחודית. זו בלטה מול ונגד הזהות היהודית-ציונית וזהויות אחרות מאז הקמת המפלגה ב-1919. הזהות הקומוניסטית בארץ מיזגה סממנים פועליים, תרבויות מזרח-אירופאיות ומוטיבים מזרח-תיכוניים. לכן היא גדושה סמלים פועליים-מעמדיים וסמלי
75 העובדים הפלסטינים במפעל הישראלי בשטחים הכבושים "ימית סינון"', המייצרים מסנני מים, שובתים מזה שבועיים בתגובה לפגיעתו של מנהל המפעל עופר תלמי בניסיונות ההתאגדות של העובדים ובזכויותיהם. המפעל שוכן סמוך לעיר הפלסטינית טול כרם (שטחי A ו-B) ולכן חוקי העבודה הישראליים אינם חלים עליו. חוקי העבודה המחייבים בו הם החוקים הירדניים, שלא עודכנו מאז תחילת הכיבוש הישראלי ביוני 1967. מנהל המפעל תלמי הבהיר בריאיון לרשת
הגששים שאלו פעם: "דייג, אוהב דגים? אם אוהב אותם למה הוא מוציא אותם מהמים?". ואוניברסיטת תל-אביב אוהבת את עובדיה? ואם היא אוהבת אותם, מדוע היא רודה בהם? "זו הדרך" שוחח בשבוע שעבר עם ד"ר מוטי רונן, יו"ר ועד עובדי המחקר והפרויקט באוני' ת"א. בעוד כעשרה ימים צפוי ד"ר רונן להתייצב לשימוע לפני פיטורים. השימוע קודם נדחה עקב בקשת בית הדין, למרות דחיית השימוע התקיימה הפגנה
ביום ראשון החל הסגר הכללי, בפעם השלישית מאז פרוץ משבר הקורונה. "הסגר אינו מחויב המציאות. נהפוך הוא: המציאות היא שסגר גורם לנזקים בריאותיים, חברתיים וכלכליים קשים. אכן צריך ריחוק חברתי ומניעת התקהלות במקומות סגורים, אך אסור להגביל מרחק ולמנוע מאנשים להתפרנס. נתניהו וגנץ לא נאבקים בקורונה – הם נאבקים בציבור, ועלינו להיאבק בהם", מסר ח"כ עופר כסיף (חד"ש – הרשימה המשותפת). לא רק ח"כ כסיף
לאחר חצי שנה של מחאה ראוי לעצור לרגע ולחשוב – לאן זו צועדת? נדמה כי בחודש האחרון מצויה האנרגיה המהפכנית של המפגינים, שצברה תאוצה מאז אירועי "הביביסטיליה" ב-15 ביולי – בדעיכה. בעקבות הסגר השני התפזר ריכוז המפגינים הגדול בבלפור לכל קצות הארץ: הפגנות מקומיות פרחו מקיסריה עד חולון, מבאר שבע עד רמת גן-גבעתיים. עם זאת, אין לזלזל באנרגיה הציבורית המושקעת במחאה. לפי נתוני הדגלים השחורים,
סמינר מקוון בנושא תאונות עבודה בענף הבנייה נערך לאורך החודש האחרון ביוזמת צוות הפעולה של חד"ש למאבק בתאונות אלה. בשלושת מפגשי הסמינר דנו המשתתפים בצדדים שונים של הבעיה – המעמדי, הבטיחותי-מקצועי והמשפטי – במטרה להעמיק את הידע על אודות התופעה הקטלנית ולחזק את המאבק בה. המפגש הרביעי והאחרון שיתקיים מחר (שישי) בשעה 15:00, יסכם את הסמינר וידון בצעדים להמשך המאבק בתאונות הבניין. בסמינר השתתפו בין
"נגיף תאונות הבניין ממשיך להשתולל באין מפריע, ואלפי עובדים מקפחים את חייהם על גבי פיגומים ומנופים ברחבי הארץ. מאז תחילת 2020 קיפחו את חייהם 43 פועלי בניין ועשרות נפצעו (והמונה דופק). לנגיף תאונות הבניין אין מסיבות עיתונאים ואין כותרות ענק, אין גם ישיבות ממשלה ופרויקטור מיוחד. ישנם ממשלה שעוצמת עיניים וקבלנים שקוצרים רווחים של מיליונים על קיצוץ עלויות הבטיחות." אלה היו מובאות מהזמנה לסמינר על
