במדינת ישראל חיים היום מעל עשרים אלף מבקשי מקלט אריתראים, שנמלטו מאחת הרודנויות האכזריות בעולם. נדמה שרבים בישראל מודעים למצבה הקשה של הקהילה האריתראית בארץ – בין אם הם מבקשים להחריף מצב זה כדי לעודד אריתראים לצאת מישראל, כפי שדרשו בעבר השרים סער ושקד, ובין אם הם מבקשים לחדול מהאפליה ולשלב את הפליטים בתוך החברה הישראלית, כפי שדורש השמאל. אך למעשה, המשטרה ורשות האוכלוסין הישראלית
פרטי הסכם הנורמליזציה בין ישראל לסודאן הם סודיים, אך עם פרסומו החלו פוליטיקאים מהימין לרמוז שהוא יאפשר לפגוע עוד יותר בקהילת מבקשי המקלט הסודאנים בישראל. דמגוגים טענו שכעת בשלה השעה לגרש את הסודאנים מכאן – כאילו שמבקשי המקלט ברחו מסודאן בגלל עימות שהיה לה עם ישראל, או כאילו שהסכם השלום בין ישראל לסודאן עוצר את רצח העם בדרפור. נוכח שטף הפייק ניוז, חשוב להעמיד דברים
ישראל מרחפת על פי תהום. הצטלבו בה שלוש מערכות שונות, שבכל אחת מהן נמצאים האזרחים חפצי החיים – פשוטו כמשמעו – בקרב מכריע. אנחנו בעיצומו של המשבר הבריאותי החריף בתולדות המדינה. אך במקום להקים מערך אפידמיולוגי ולגבש קריטריונים ואסטרטגיית יציאה, שרים לענייני כלום מפרים בידוד או משקרים בחקירות האפידמיולוגיות. אנחנו מצויים בלב המשבר הכלכלי החמור ביותר שאירע במדינה, אך שבועות לתוך סגר כללי שני לא
