לאחר המהדורות בעברית ובאנגלית: פורסם בערבית ספרו של יוסף זעירא "כלכלת ישראל"

"כלכלת ישראל", ספרו של יוסף זעירא, פרופסור ידוע לכלכלה בארץ ובעולם הפעיל שנים רבות בשמאל הישראלי, פורסם באחרונה בשפה הערבית. הספר יצא לאור לראשונה בישראל בהוצאת "ידיעות ספרים" בשנת 2018. מהדורה אנגלית משופרת הופיעה בארצות הברית בשנת 2021, וממנה תורגם הספר לערבית. את המהדורה הערבית פרסמה הוצאת "מדר" ברמאללה והספר יופץ בגדה המערבית ובארצות הערביות.

הספר כולל שילוב של ההיסטוריה הכלכלית של ישראל ושל ניתוח כלכלי של סוגיות המשק המרכזיות, בהן צמיחה כלכלית, מחזורי עסקים ומיתון, אינפלציה, מדיניות כלכלית, אי-שוויון ומאזן התשלומים. מהמחקר עולה כי דעות מקובלות רבות בציבור על כלכלת ישראל אינן נתמכות בעובדות. כך לדוגמה מלמד הספר כי הצמיחה הכלכלית המואצת במשך חמישים שנים, משנת 1922 עד שנת 1972, לא הייתה "נס כלכלי" ותאמה את התיאוריה בדבר הצמיחה הכלכלית.

מה שאפשר את הצמיחה בארץ, בהבדל מארצות אחרות, היה המימון החיצוני הגדול שהגיע ליישוב היהודי עד 1948 ולמדינה לאחר 1952. עד קום המדינה נבנה היישוב על כספי העולים, שהגיעו בעיקר מפולין ומגרמניה והביאו עמם ממון לא מבוטל. גם התרומות הציוניות סייעו מאוד. משנת 1952 היו אלה כספי השילומים מגרמניה שאפשרו את הצמיחה המהירה עד תחילת שנות ה-70 ולהם נוספו התרומות הציוניות.

צמיחה נמוכה יחסית

עוד עולה מהספר כי משנת 1973 צומח המשק הישראלי בקצב דומה לזה של ארצות המערב הקפיטליסטי, אך ברמה נמוכה יותר. תופעה זו ידועה בשם "פריון העבודה הנמוך בישראל", או במלים אחרות: התוצר לשעת עבודה נמוך יחסית. לפי זעירא, לרוב מוסבר התוצר הנמוך יחסית ברמת השקעות הון נמוכה, ולאו דווקא באיכות נמוכה של העבודה. הרמה הנמוכה של ההון הפיסי בתהליך הייצור היא תוצאה של סיכון גבוה להשקעה במשק, וכך הדבר לאורך שנים רבות, מאז שנות ה-60. "סביר שהגורם לסיכון הגבוה הוא הסכסוך הישראלי-ערבי. אילו היינו מגיעים להסדר היינו מגדילים את התוצר לשעה ב-26 אחוזים", כתב זעירא.

פריון העבודה נמוך לא רק בשל השקעה נמוכה בהון פיסי, אלא גם בשל כניסתם המאוחרת של ישראלים למסלול העבודה בשל השירות הצבאי ונגזרותיו, למשל הטיול בעולם. כתוצאה מכך גדל ההון האנושי של עובדים ישראלים באיחור ולכן מקטין את ממוצע ההון האנושי המושקע בייצור. לפי המחבר ניתן היה להגדיל את התוצר ואת פריון העבודה ב-4.3 אחוזים "אילו ניתן היה לקצר את השירות הסדיר לשנה אחת לגברים ולנשים".

ממצא מרכזי ב"כלכלת ישראל" הוא שנוסף לעלויות הביטחון הרשמיות והלא רשמיות, ניתן היה להגדיל את התוצר ביותר מ-30% אילו ישראל הייתה מתקדמת לקראת סיום הסכסוך. הספר גם מראה כי בניגוד למלחמות העבר נגד צבאות קונבנציונליים, שהסתיימו בשנת 1980 בשל השלום עם מצרים, הסכסוך עם הפלסטינים מחולל מיתונים. כך קרה ב-1989 בשל האינתיפאדה הראשונה; כך קרה ב-1997 עד 1999 בעקבות רצח ראש הממשלה יצחק רבין ועליית בנימין נתניהו לשלטון, כאשר משקיעים חששו לעתיד תהליך אוסלו. בין בשנים 2004-2000 גרמה האינתיפאדה השנייה למיתון עמוק, ומאז 2023 ישראל שוב במיתון בשל מלחמת עזה. רק בשנים 2009 ו-2020 אירעו "מיתונים מיובאים", הראשון בעקבות המיתון העולמי והשני בשל מגפת הקורונה.

הספר עוסק בהרחבה גם במדיניות הקפיטליסטית הניאו-ליברלית הנהוגה בישראל מאז 1980. המחבר מציין כי טענות משרד האוצר ונתניהו לפיהן "קיצוץ ההוצאות הציבוריות יפנה משאבים לצמיחה כלכלית", אינן נכונות ואינן נתמכות בעובדות. משנת 1973 עד היום ירדו ההוצאות הציבוריות מכ-80 אחוז מן התוצר לכ-40 אחוזי תוצר ולדברי זעירא "זו ירידה דרמטית". למרות זאת, מגמת הצמיחה הממוצעת באותן השנים לא השתנתה.

תנועת העבודה שיתפה פעולה עם הליברליזציה

הספר מנתח כמו-כן את המדיניות הכלכלית של תנועת העבודה ומסביר את התפתחותה לאורך השנים. הספר ממחיש בנתונים רבים כי מדיניות זו לא הייתה מעולם סוציאל-דמוקרטית. היא התערבה בכלכלה רק כדי לפתור משברים לאומיים, כמו בשנות החמישים, בעת קליטת גלי העלייה הגדולים, ואחרי 1967, כשהחל משבר ביטחוני חמור שהצריך השקעת משאבים רבים. ברגע שמשברים אלו נסתיימו, תנועת העבודה שינתה כיוון, הקטינה את מעורבותה בכלכלה ושיתפה פעולה עם מדיניות ליברליזציה אגרסיבית. כך קרה בראשית שנות ה-60 של המאה הקודמת וכך קרה גם לאחר השלום עם מצרים, משנות ה-80 ואילך תחת שלטון הליכוד.

הספר מיועד לציבור הרחב, לקוראים שאינם כלכלנים, אך גם כלכלנים מקצועיים עשויים ללמוד ממנו הודות לניתוח הכלכלי-טכני המופיע בנספחים. המהדורה העברית של הספר, שיצאה לאור בהוצאת "ידיעות ספרים", מכילה דיון ארוך בשאלת הקשר בין המחקר הכלכלי, שהוא חלק ממדעי החברה, לבין השקפת העולם של החוקרים. זעירא טוען כי יש למתוח קו ברור בין הניתוח המדעי לבין השקפת העולם. הדבר אינו קל כמובן, ואולי אף בלתי אפשרי, אך זעירא סבור "שיש לעשות כל מאמץ כדי למתוח את קו המפריד".