על משבר דת ומדינה: הסדרה ‘חילוניות’ המשודרת בתאגיד השידור הציבורי כאן
העדר גבול בין דת למדינה, ובין מדינת ישראל ומדינת פלסטין, דרדרה את הפוליטיקה והחברה הישראלית לכדי תהו
הסדרה החדשה “חילוניות” שעלתה לאוויר ביום שבת 8.7 בתאגיד השידור “כאן” סוקרת את יחסי הדת והמדינה ובמובלע יחסי “רוב ומיעוט” או “דמוקרטיה ודמוקטטורה”. בסדרה מרואיינים חוקרים בולטים בציבוריות הישראלית ביניהם: המשפטנית אורית קמיר, הסוציולוג ניסים לאון והפילוסוף ראיף זריק.
הפרק הראשון “חילוניות ומדינה” נפתח כמאין טרגדיה ידועה מראש. רוה”מ הראשון בן גוריון מבצע תרגיל מפאינ”קי, מדלג מעל חקיקת חוקה וקובע כי “הכנסת היא האספה המכוננת”. הוא מקים קואליציה עם המפלגות הדתיות ומחוקק חוקים דתיים במהותם כמו “חוק השבות” מ1950 וחוק שעות עבודה ומנוחה, הקובע את יום שבת כיום המנוחה של האזרחים היהודים. מכאן, היוצרים מדלגים להתחזקות הכוחות הלאומנים דתיים על ידי הקמת “גוש אמונים” והקמת ממשלת בגין הראשונה בה ישבו יחדיו לראשונה מפלגות חרדיות ולאומניות.
לקראת סוף הפרק הראשון, עולה השאלה האם “ישראל של היום” הייתה חותמת על הכרזת העצמאות? התשובה המיידית היא לא. הממשלה הכהניסטית המכהנת הייתה נמנעת מכל אזכור של שיווין או זכויות אדם ואזרח. תפוח האדמה הלוהט שהתגלגל במשך שבעים שנה מגיע למשבר קריטי חסר תקדים. כך יש לראות הסדרה “חילוניות” וסדרות דומות אחרות שעלו בשנים האחרונות בתאגיד השידור ובערוצים אחרים.
עדכון תוכנה למדינת ישראל
העדר גבול בין דת למדינה, ובין מדינת ישראל ומדינת פלסטין, דרדרה את הפוליטיקה והחברה הישראלית לכדי תהומות שלא ידענו בעבר. השבר, הרגע המכונן של השנים האחרונות, הוא חקיקת חוק הלאום מ-2018, שהקריין בתוכנית תיאר “כעדכון תוכנה של מדינת ישראל”. החוק נתקל במחאות נמרצות של הציבור הדמוקרטי היהודי ערבי ובשתיקה רועמת וגם תמיכה של מפלגות המרכז והימין המתון.
צמצום המשבר לכדי “דת ומדינה” או זכויות אזרחים יהודים בלבד על ידי חלק מהמפגינים נגד הממשלה בחודשים האחרונים מתעלם מההתקפה האחרונה על ג’נין, המתקפה על זכויות האזרחים הערבים והיסודות הדמוקרטים הרעועים של המדינה. כפי שהתרחש כאשר קבוצת “אחים לנשק” החליטה להדוף את מפגיני “הגוש נגד הכיבוש” ומהר מאוד חזרה בה בהודעתה השנייה לתקשורת.
בכתבה באתר “שיחה מקומית” שהתפרסמה ב-10 ביולי נכתב: “במקביל לרדיקליזציה של המחאה, חל כאמור שינוי ביחס למאבק נגד הכיבוש. בתחילת גל המחאות, בהפגנה בכיכר הבימה, מפגינים שנשאו דגלי פלסטין הותקפו על ידי מפגינים אחרים. היום המצב שונה. דווקא המתקפה של כמה מחברי “אחים לנשק” על חברים בגוש נגד הכיבוש, חידדה את הדברים”.
חוקה מהשטח
נדמה כי לא ניתן יותר להפריד בין המאבק בכיבוש למאבק לדמוקרטיה ולזכויות אדם וזכויות אזרח. ההבנה מחלחלת מן השטח, לאו דווקא מן האינטלקטואלים והסופרים. קו השבר הרב צדדי, עשוי לבשר על הקמת קואליציה אזרחית חדשה שתפעל לסיום הכיבוש, להקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצד מדינת ישראל ולזכויות אזרחיות ודמוקרטיות לשני העמים.
מאז “מחאת בלפור” מלפני שנתיים נשמעות קריאות לכינון אספה מכוננת שתחוקק חוקה, תכתוב מגילת זכויות ותעגן בחוקים את זכויות האדם והאזרח המתקיימות כיום בזכות פסיקות בית המשפט, רק עבור האזרחים היהודים. מדן מרידור דרך אורית קמיר וראיף זריק ישנה הסכמה והבנה כי יש צורך אקוטי לפעול כעת באופן אקטיבי להגנה על זכויות האזרחים. הקונצנזוס סביב הכיבוש נע מהגוש נגד הכיבוש אל תוך החלק הארי של המפגינים.
ההימנעות מחקיקת חוקה נועדה להשאיר את הגבולות פתוחים. מה שאפשר לישראל להתפשט מזרחה אל תוך הגדה המערבית, דרומה לחצי האי סיני, מערבה לרצועת עזה וצפונה לרמת הגולן. נוסף לאפליה הממוסדת שהייתה ועודנה נגד האזרחים הערבים, היות והייתה חוקה, היא הייתה מבטיחה את זכויות כל האזרחים כפי שהצהרת העצמאות הצהירה ושבזכותה תמכו מדינות העולם בהקמת המדינה ולצידה מדינת ערבית – פלסטינית. הצורך הפוליטי של בן גוריון לחמוק מחקיקת חוקה ושמירת כוח בלתי מוגבל בידי הממשלה עלול כעת לפרק את המפעל כולו על 15 מיליון התושבים, ביניהם אזרחים ונתינים תחת כיבוש היושבים בין הים לנהר.
לצפייה בסדרה:
אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il
