בין שתי ערים: הלקחים שיש להפיק בישראל מניצחון הניאו-פשיסטים באיטליה

במהלך שנת 2022 התקיימו בכמה מדינות באירופה ובאמריקה הלטינית מערכות בחירות, אשר הציגו תוצאות מנוגדות. במדינות אירופה השיג הימין, ובמקרים מסוימים הימין הקיצוני, הצלחות, ואילו באמריקה הלטינית המגמה הפוכה – מתחזק השמאל על גווניו ופלגיו.

אולם במגוון המקרים בולטת איטליה. בבחירות שנערכו בה ב-25 בספטמבר, הגיחה המפלגה הניאו-פשיסטית "האחים של איטליה" בראשות ג'ורג'יה מלוני כמנצחת. מלוני, אותה צפוי נשיא איטליה סרג'יו מטארלה למנות לראש הממשלה, תוכל להקים "ממשלת ימין על-מלא" – במונחיו של ידידה בנימין נתניהו.

את הברית שכרתה עם כוחות הפשיזם הישראלי מציגה מלוני לראווה: לאחרונה הפיצה סרטון בו אמרה כי תנועתה מחזיקה ב"ערכים משותפים עם מפלגת הליכוד בישראל". עוד הדגישה כי תפעל "להפוך את איטליה למבצר עבור ערכי המערב", שהם, לדבריה: "ערכי הנצרות והמשפחה". עם פרסום תוצאות הבחירות ברומא מיהר יוצא חלציו של ביבי, יאיר, לצייץ באנגלית: "ברכות חמות לג'ורג'יה מלוני ולמחנה השמרני באיטליה!".

אונס אשה כתעמולת בחירות

מפלגתה של מלוני זכתה ב-27% מקולות הבוחרים, כאשר אחד מכל שלושה איטלקים בעלי זכות בחירה בחר שלא להצביע. כך, המפלגה הגדולה ביותר באיטליה היא למעשה "מפלגת הנמנעים". 36% מבעלי זכות הבחירה באיטליה לא מימשו אותה. בהם כמחצית מהצעירים מתחת לגיל 24, כמו גם רבים מתושבי "המחוזות האדומים" לשעבר – מחוזות בהם שלטה המפלגה הקומוניסטית עד שנות ה-90.

סיסמת הבחירות של "האחים של איטליה" היא "אלוהים, מולדת ומשפחה", אך טועה מי שסבור כי מלוני השקיעה את זמנה בהפצת "ערכי נצרות ומשפחה" בלבד. במסגרת מפגשים רבים שקיימה ברחבי איטליה (לרבות ביישובים בינוניים וקטנים), דיברה מנהיגת הימין רבות על יוקר המחיה, על שחיקת השכר ועל האינפלציה הנוסקת. מלוני לא שכחה לציין גם את האבטלה הגואה בקרב הצעירים האיטלקים.

מלוני אינה מציגה תוכנית כלכלית סדורה (בדומה למפלגת הליכוד, אשר כבר שנים אינה טורחת לפרסם מצע), אך לא מהססת לסמן את האחראים "לכל הצרות הנוחתות על בתי האיטלקים העובדים קשה לפרנסתם": מהגרים, ובייחוד מהגרים אפריקאים "התופסים את מקומות עבודתם של האיטלקים, ומוכנים לעבוד תמורת כל מחיר". קרי: לא הקפיטליזם ובעלי ההון אחראים להעמקת העוני, אלא דווקא הקבוצות המודרות והמוחלשות ביותר בחברה: העובדים, מבקשי המקלט ומהגרי העבודה.

מלוני יוצאת מגדרה בהדגשת מוצאם האפריקאי של המהגרים כדי להציגם כאחר המוחלט. מטה הבחירות של מלוני אף הפיץ ברשתות החברתיות סרטון המתעד מהגר אפריקאי אונס מבקשת מקלט מאוקראינה, כאשר ברקע נשמעת "פרשנותה המלומדת". מלוני פורטת על עצביהם  של איטלקים רבים ומהדהדת את דאגותיהם היומיומיות. לכן, קהל בוחריה מורכב בעיקר מעובדים, צעירים וגמלאים. ומה עשתה בתגובה הקואליציה קצרת הכהונה של "ממשלת השינוי" (זו החלה למשול באיטליה בפברואר אשתקד)?  היא לא עשתה דבר.

ליתר דיוק, היא עשתה רבות, אך פעלה באופן בלעדי כדי לתחזק את המדיניות הניאו-ליברלית בה נקטו הממשלות הקודמות. ראש הממשלה היוצא מריו דראגי, "הכלכלן (הקפיטליסט) המקצועי", הוא חסר עבר פוליטי שהוצג כ"האיש שיציל את איטליה מאבדון". דראגי נאלץ להתפטר בבושת פנים בעקבות הכשלים החמורים להם גרמה קואליציית "המרכז-שמאל" בהנהגתו. יש לציין כי מפלגות ה"מרכז-שמאל" שכינו את עצמן הקואליציה ל"הצלת איטליה מידי הימין" תמכו לאורך כל הדרך במדיניות הכלכלית והחברתית הניאו-ליברלית שהוביל. 

מדוע רבים כל כך נמנעו?

לעלייה הדרמטית במספר הנמנעים ולפנייתם של בוחרים איטלקים רבים ימינה (כמו שנהגו גם בוחרים במדינות אחרות באירופה) קיימים הסברים רבים. זה תהליך הנמשך מזה עשרות שנים. במרכזו: נטישת הסוציאל-דמוקרטים והכוחות הפרוגרסיביים את ערכי השוויון, ורתימתם לשיירה הניאו-ליברלית. זו חולפת לה, אך קולות הנביחה של השמאל לא נשמעים.

למקרה האיטלקי חשוב להוסיף את היעלמות המפלגה הקומוניסטית, אשר בין 1948 ל-1989 זכתה בתמיכתם הקבועה של כשליש מהבוחרים. יוצאיה עברו למחנה הניאו-ליברלי ("המפלגה הדמוקרטית" החברה בקואליציית דראגי) או התפלגו לעשרות רשימות וארגונים. גם אלה מביניהם הנושאים עדיין את השם "מפלגה קומוניסטית", מצליחים לשתף פעולה לעיתים נדירות בלבד.

קורבנות הקפיטליזם הניאו-ליברלי לא תומכים בהכרח בחלופה פוליטית רדיקלית. לכן, את החלל הפוליטי שנפער כתוצאה מדעיכת הניאו-ליברליזם (טעתה מרגרט תאצ'ר כשטענה כי "שאין בלתו") ממלאים עתה פשיסטים וגזענים. כפי שציינו המנהיג הקומוניסט גאורגי דימיטרוב וההוגה הקומוניסט אנטוניו גרמשי – הפשיזם מרים את ראשו בכל מקום בו מחריף הריקבון של  המשטר הקפיטליסטי. ללא טיפול בבעיות הקונקרטיות מהן סובל העם העובד, ובהיעדר חלופה שמאלית אמיתית – לא תיתכן בניית כוח אלקטוראלי המוני, אמין ונחוש. הדבר נכון לאיטליה… ולישראל.

עוד בנושא