fbpx

עיניו היו תמיד פקוחות לרווחה: שנה למותו של המנהיג והסופר מוחמד נפאע

תפיסתו הפוליטית-מעמדית של נפאע שזורה בסגנונו הספרותי כדי מקשה אחת

ברומן "סטלה מאריס", ספרו של המחבר הלבנוני אליאס ח'ורי, אומר אדם לדליה: "הסופר צריך להיות עיוור, ואני לא עיוור". דליה משיבה לו: "אתה לא עיוור, אבל אתה אילם". יש להצטער כי בימינו מתגלים אינטלקטואלים, סופרים, משוררים ואמנים רבים כעיוורים או כאילמים. העיוורים עסוקים בתדמיתם וביצירותיהם, ולכן אינם רואים את המתחולל סביבם. קשיי הנאבקים על הישרדותם אינם עומדים נגד עיניהם. האילמים, לעומתם, חוזים בעוולות ובפשעים וערים להם היטב – אולם הם מעדיפים להעלים עין ולשתוק מפחד, או בעבור בצע כסף, כבוד או כוח.

הסופר מוחמד נפאע (אבו הישאם), ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית הישראלית וחד"ש, לא לקה מעודו בעיוורון או באילמות. עיניו היו תמיד פקוחות לרווחה, ומוצא פיו חריף וחד נגד כל עוול ופשע. מופיד צידאווי, עורך הירחון הספרותי "אל אצלח", כתב כי יצירותיו של נפאע מביאות לידי ביטוי את השקפותיו הפוליטיות, אך לא באופן צעקני או שטחי. נפאע לא היה מעוניין בספרות תעמולה. כתיבתו כולה הושפעה מתפיסת עולמו הקומוניסטית. היא באה לידי ביטוי באופן עמוק בשפה ובתוכן של יצירותיו.

הפלאח והאדמה

נפאע, שחי כל חייו בבית ג'אן, הרבה לכתוב על הקשר של הפלאח עם אדמתו, על אתגרי האנשים הפשוטים ועל המנהגים והטקסים שהיו נהוגים בחיי הכפר. עלילות יצירותיו מציגות את הפערים המעמדיים בין הפלאחים לבעלי האדמות ובין הפלאחים לפועלים החקלאיים השכירים. כתיבתו רוויה בלהגים מקומיים ועושה שימוש במשלבים גבוהים ונמוכים. כך, מציגה יצירתו מגוון חברתי ומעמדי דרך דמויותיו.

תפיסתו הפוליטית-מעמדית של נפאע שזורה בסגנונו הספרותי כדי מקשה אחת. המנושל, המנוצל והעשוק מופיעים ביצירותיו כסובייקטים  בעלי   מודעות  –   הערבי  הוא  בן  אנוש   בעל  רגשות  ומחשבות  מורכבים  ולעיתים  סותרים; הוא בעל חולשות ועוצמות הדרות יחדיו, ומתנגשות לא פעם זו בזו.

זאת, בניגוד לדמות הפלאח שמציגות הספרות האירופית, הצפון-אמריקאית ומאוחר יותר גם הציונית. יצירותיו של נפאע עומדות בניגוד גמור לאוריינטליזם האימפריאליסטי המערבי, המציג את הערבי כדמות פרימיטיבית ונלעגת במקרה הרע; כפנטזיה רומנטית "אותנטית" במקרה הטוב; וכשילוב גס בין השניים במקרה הגרוע ביותר.

עקשן המזיל דמעה

בסיפורו של נפאע "המוכתר של אלסמועי" פוגש הקורא את דמותו של עלי: מצד אחד, ועקשן שאינו נכנע לניסיונות דיכוי מצד פקידי הממשל הצבאי; מצד שני, אדם שאינו מסתיר את כאבו וצערו נוכח ההרס וההשפלה שחווה עמו, ואף מזיל דמעות מול הילד המתלווה אליו.

את האנושיות המורכבת המאפיינת את דמויותיו של נפאע אין לנתק מתפיסתו הקומוניסטית. נפש האדם מורכבת מנדבכים רבים, והיא כרוכה בקהילה ובחברה שבה הוא חי. כדי לזכות ביחס אנושי אמיתי, כפי שכתב קרל מרקס בחיבורו "לשאלת היהודים", עלי האדם להיאבק למען יצירת חברה חדשה, בה המורכבות האנושית וכל נדבך בחיי האדם זוכים ביחס הולם ובכבוד ראוי. כאשר אדם יזכה בהכרה כבן אנוש שווה ערך – רק אז יזכה בשחרור.

בפברואר אשתקד כתב נפאע ב"אל-אתיחאד": "הקרב הוא על הגורל, על הקיום ועל החיים בכבוד. זה קרב המחייב אותנו להטיל את כל כובד משקלנו למען הישגים במערכת הבחירות". עוד כתב: "כולם ללא יוצא מן הכלל, גברים ונשים, חייבים להבטיח שיעור הצבעה גבוה, וחייבים לתמוך ברשימה המשותפת. הימנעות, אדישות או החרמה – כולן משחקות לידי נתניהו והימין הפשיסטי". בשם מורשתו של אבו הישאם, נפעל במערכת הבחירות לכנסת ה-25 ונצליח.

עוד בנושא

מוחמד נפאע 2021-1941 (צילום: אל-אתיחאד)

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן