ספר חדש בעריכת שרון רוטברד: מלחמת הרחובות, הבתים והמעמדות

לאחרונה פרסם האדריכל והמרצה שרון רוטברד אסופה עבת כרס (יותר מ-540 עמודים!) תחת הכותרת: “מלחמת הרחובות והבתים וטקסטים אחרים על העיר” (הוצאת בבל). במשך שנים ליקט רוטברד טקסטים ותרגם אותם לעברית מצרפתית (רובם תורגמו לראשונה). מדוע מצרפתית? משום שהעיר העומדת במרכז האסופה היא לא אחרת מאשר פריס.

רבים מקוראי “זו הדרך”, גם אלה שאינם אדריכלים או בוגרי בצלאל, ודאי מכירים את רוטברד מספריו הקודמים: “משפטי הסרבנים”, אותו חיבר יחד עם דב חנין ומיכאל ספרד (הוצאת בבל, 2004) ו”עיר לבנה, עיר שחורה” העוסק באדריכלות העיר ת”א-יפו (הוצאת בבל, 2005).

עטיפת הספר החדש מעידה על אופי תוכנו: היא מציגה תרשים של בריקדה הלקוח מתוך כתב היד של החיבור ״הנחיות להתקוממות מזויינת״ מאת המהפכן הצרפתי וממנהיגי הקומונה הפריסאית אוגוסט בלנקי (1881-1805).

הר געש מסוכן ונוהם, כור של מהפכה

 ״ישנם מעט דברים בהיסטוריה האנושית שאנו מכירים היטב כמו את ההיסטוריה של העיר פריס״, כתב ולטר בנימין בחיבורו “פרויקט הפסאז׳ים” (חלקים ממנו פורסמו בהוצאת רסלינג ב-2019). תוך כדי בנייתה, הוא כותב, “הפכה העיר ״הר געש מסוכן ונוהם, כור של מהפכה״.

מאבקים בין מעמדות חדשים לישנים, קיטוב מעמיק בין עשירים לעניים, ניגודים שהחריפו בין העיר, הכפר והמדינה ־ כל אלה התכנסו בפריס והתלקחו כדי מלחמה של ממש. האזרחים, רובם פועלים ובעלי מלאכה, נאבקו בשלטון הבורגנות ובכוחות הדיכוי שהפעיל. שיאו של המאבק הגיע בעת התקוממות הקומונה של פריס באביב 1871, והסתיים בדיכויה הברוטלי בידי המשטר במהלך ״שבוע הדמים״.

בנימין לא היה הראשון לבקר את מושג העיר הקפיטליסטית המודרנית באירופה. כפי שמציין רוטברד במבוא לספרו, קדם לו חיבורו של פרירדיך אנגלס מ-1845 “מצבו של המעמד העובד באנגליה” (תורגם לעברית ב-1958 וראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד). לאחר אנגלס ובנימין ראו אור חיבורים מאת הוגים רבים נוספים, שאת חלקם ניתן למצוא באסופה החדשה.

44 הטקסטים המרכיבים את האסופה כוללים מאמרים, מסות, מניפסטים, פרוגרמות, מדריכים ללוחמה אורבנית וגם מפות, צילומים ואיורים. כל אלה “נכתבו מנקודות מבט שונות וברגעים שונים, החל מהמחצית הראשונה של המאה ה-19 ועד למאה הנוכחית. יחדיו, משרטטים הטקסטים מעין היסטוריוגרפיה קטנה של העיר כזירת מאבק, ולעיתים אף כשדה קרב”, כתב רוטברד.

הזכות לעיר

האסופה כוללת גם טקסטים מאת בלנקי – חבר הוועד המרכזי של הקומונה להגנה לאומית על פריס. כן ניתן למצוא באסופה את “הכרזת הקומונה” מאת לואיז מישל – אחת ממנהיגיה,  את כתביו הנבחרים של וולטר בנימין, את המסה “על הקומונה” שפרסמו אנשי האינטרנציונל הסיטואציוניסטי גי דבור, אטילה קוטנאי וראול ונייג׳ם ב-1965, ואת “הזכות לעיר” – טקסט מכונן מאת הסוציולוג המרקסיסט אנרי לפבר (1991-1901).

לפבר פיתח בשנות השמונים את המושג “הזכות לעיר”. באמצעותו, פירט תחומים שונים של זכויות אזרחיות, לרבות זכויות פיסיות (לנגישות, לתחבורה, לשירותים ציבוריים), זכויות לחירות (למגורים ולעשייה אמנותית) והזכות להשתתף ביצירתה המתמדת של העיר דרך מעורבות אזרחית בקבלת ההחלטות. לפבר דגל ב”אקטיביזם מרחבי”, החותר לשנות את יחסי הכוחות המעמדיים בעיר הקפיטליסטית. שניים מחיבוריו ראו אור בהוצאת רסלינג: “מרקסיזם” (תרגם: עירן דורפמן, 2005) ו-“המרחב (החברתי) הוא מוצר (חברתי)” (תרגם: אבנר להב, 2018).

טקסט ראוי לציון נוסף הכלול באסופה כתבה האנתרופולוגית קולט פטונה (2012-1929), שחקרה במשך שנים את שכונות העוני במרוקו. בטרם שובה לצרפת פורסם חיבורה “האנשים האלה” (1968), אשר זכה לתהודה רבה על רקע התקוממות הסטודנטים והפועלים במאי 1968.