פאבל בז’וב סופר וחוקר פולקלור רוסי; מת במוסקבה ב-3 בדצמבר 1950

הסופר הרוסי וחוקר הפולקלור הסיברי פאבל בז’וב מת ב-3 בדצמבר 1950 במוסקבה בגיל 71. כבר בגיל צעיר גילה מידה של מודעות פוליטית והשתתף בהפגנות מקומיות ביקטינבורג, מורו הראקציונרי בבית הספר הדתי בו למד הכריז על בז’וב כחסר נאמנות פוליטית. בזו’ב היה מורה לרוסית ביקטינבורג וקמישלוב בין 1907 ל-1914 ולימד נשים בקולג’ ללימודי נשים, שם הכיר את אישתו ולנטינה איווניצקי. בז’וב היה חבר המפלגה הסוציאל – רבולציונרית עד 1917 וב-1918 הצטרף למפלגה הבולשביקית, התגייס לצבא האדם ולחם באזור הרי אורל, ב-1920 עבר לסמיפאלטינסק ונבחר למועצה המחוזית וכיהן כחבר המעוצה. בין 1923 ל-1929 ערך את עיתון Krestianskaya (איכרים), ב-1924 פרסם את ספרו הראשון “סיפורי אוראל”. בזמן מלחמת העולם השנייה המשיך לכתוב ולערוך את מגזינים מקומיים.

ב־1936 פרסם בכתב-עת את ה”סקאז” הראשון שלו – “הילדה אזובקה” (Девка Азовка). בשם “סקאז” (сказ) באז’וב כינה את המעשיות של אזור אורל – להבדיל מהמילה הרוסית הרגילה ל”אגדה” – “סקאזקה” (сказка). ב־1939 הוציא את קובץ הסקאזים “תיבת המלכיט” (Малахитовая шкатулка). הסקאזים עסקו בחייהם של פשוטי העם, ובפרט במחפשי האבנים היקרות בהרי אורל. הספר נערך ויצא מחדש מספר פעמים בחיי הסופר ונוספו אליו עוד ועוד סקאזים.

ספריו תורגמו לאנגלית והופצו באנגליה וארה”ב, בז’וב זכה לאות לנין ונבחר לסובייט העליון ב-1946, ספריו עובדו לסרטים שהביאו את סיפוריהם של העמים החיים באזור הרי אורל. ראש ממשלת רוסיה בשנת 1992 יגור גאידר הוא נכדו של בז’וב, משנת 1999, לרגל 120 שנה להולדת הסופר, ברוסיה הונהג פרס על־שם באז’וב, אשר מוענק מדי שנה ביום הולדתו לסופרים ואנשי תרבות על תרומה משמעותית לתרבות של אורל