fbpx

דולורוס איברורי "לה פסיונרייה" – מנהיגה אנטי פאשיסטית בולטת בספרד של שנות ה-30'

יום בהיסטוריה סוציאליסטית

דולורס איברורי, "לה פסיונרייה", מנהיגה היסטורית של הקומוניסטים הספרדים נולדה ב-9 בדצמבר 1895. אברורי הייתה דמות בולטת במחנה הדמוקרטי במלחמת האזרחים בספרד (היא הנפיקה את הסיסמא "הפשיזם לא יעבור") מזכירה כללית של המפלגה הקומוניסטית הספרדית (1960-1944) ונשיאה (1989-1960) וחברה בבית המחוקקים הספרדי. איברורי היא היחידה שכיהנה בפרלמנט הספרדי בתום מלחמת האזרחים ב-1939 ונבחרה שוב לתפקיד לאחר שובה של הדמוקרטיה לספרד ב-1975.

איברורי נולדה בגאלארטה, עיירה בחלקו הספרדי של חבל הבסקים. היא הייתה הילדה השמינית מתוך 11 ילדים במשפחה קתולית ענייה. למרות היותה תלמידה מצטיינת לא המשיכה בלימודיה בגלל העוני ששרר במשפחתה. כבר בצעירותה הייתה מעורבת בפעילות פוליטית. בשנת 1916 התחתנה עם פועל מכרות ופעיל סוציאליסטי, חוליאן רואיס. לזוג היו שישה ילדים, אך ארבעה מתו בצעירותם בגלל עוני ומחלות במשפחה. בשנת 1917 השתתף רואיס בשביתה כללית ונכלא למשך שנים. בנה ראובן היה טייס בצבא האדום ונהרג בגיל 22 בקרב על סטלינגרד ורק בת אחת, אמיה, שרדה אחריה. בעת שרואיס היה בבית הכלא, החלה איברורי לקרוא את כתבי מרקס, הצטרפה לנוער הסוציאליסטי ואף פרסמה מאמרים בעיתון איגוד הכורים המחתרתי. היא חתמה על מאמר שעסק בצביעות הדתית ובתפקידה של הכנסייה הקתולית בחברה הקפיטליסטית בשם "לה פסיונרייה" ומאותו רגע ועד מותה זה היה כינוייה.

בעת הפילוג במפלגה הסוציאליסטית ב-1921, ויחד עם רבים בנוער הסוציאליסטי והפעילים בקרב העובדים, הצטרפה למפלגה הקומוניסטית הצעירה. אחרי עשר שנים של פעילות מקומית נבחרה לוועד המרכזי של המפלגה ב-1930. בין השנים 1931 ו-1936 חיה במדריד, ומונתה לעורכת עיתון היומי של המפלגה, "מונדו אובררו". נעצרה מספר פעמים ובכל פעם יזמה פעולות לחיזוק האסירים ולהעלאת המודעות הפוליטית שלהם. ב-1933 יסדה איברורי ארגון נשים אנטי-פשיסטי והשתתפה בדיוני הקומינטרן (האינטרנציונל הקומוניסטי) שנערכו במוסקבה ואשר דנו בסכנת הפשיזם ואיומי המלחמה. ב-1934 נכחה בכנס הבינלאומי הראשון של נשים נגד המלחמה והפשיזם שנערך בפריז. ב-1936 נאסרה שוב ועברה עינויים קשים בכלא. מיד עם שחרורה התגייסה לפעילות למען הבחירות ונבחרה לפרלמנט.

בשנים 1936–1936 בעת מלחמת האזרחים והמאבק של הרפובליקה בפשיזם, איברורי הפכה לדמות ציבורית מרכזית במולדתה והייתה פעילה בעידוד הכוחות הרפובליקאים בסדרת נאומים, אך הבינה כי ללא עזרה מבחוץ לא יוכלו לנצח, וקראה למתנדבים מכל העולם הדוגלים בחופש וקידמה לבוא לספרד ולסייע. כך הוקמו הבריגדות הבינלאומיות שנלחמו בספרד, בהן שירתו מאות מתנדבים מהארץ – יהודים וערבים. בתום המלחמה, איברורי גלתה במוסקבה, שם המשיכה בפעילותה הפוליטית ובתמיכה באנשי הגרילה הקומוניסטית שהמשיכו להילחם בצפון ספרד בין 1939 ל-1953. איברורי שבה לספרד לאחר מותו של הרודן הפשיסטי פרנסיסקו פרנקו ב-1975, נבחרה לפרלמנט ונפטרה ממחלה קשה בנובמבר 1989 בגיל 93.

בתמונה: המנהיגה – לה פסיונרייה ומנהיג המהפכה הקובנית פידל קסטרו

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן