דיפלומט, פוליטיקאי וכלכלן סובייטי : לאון קרסין מוותיקי המפלגה הבולשביקית מת ב-24 בנובמבר 1926

פוליטיקאי, דיפלומט וכלכלן רוסי, מוותיקי המפלגה הבולשביקית ומהאישים החשובים בשנים הראשונות של השלטון הסובייטי – לאוניד בוריסוביץ’ קראסין, מת ב-24 בנובמבר 1926 בעת שהותו בלונדון כתוצאה ממחלת דם, גם תרופות שנשלחו על ידי בוגדנוב, חברו הוותיק, לא עזרו להציל את חייו. הלוויתו נערכה כעבור שלושה ימים בנוכחות שלושת־אלפים איש, רבים מהם אוהדי הקומוניזם; גופתו נשרפה והובאה לקבורה בבית הקברות של חומת הקרמלין במוסקבה.

קרסין נולד בקורגן, הסמוכה לעיר טובולסק שבסיביר. אביו, בוריס איוונוביץ’, היה מפקד המשטרה המקומית. במהלך שנות ה-90 של המאה ה-19 הצטרף קראסין למפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, ובמקביל למד ב”מכון הטכנולוגי” של חרקוב (הפך לבוגר המכון ב-1901). לקראת סוף העשור הוא נעצר והוגלה לסיביר, ובתקופת גלותו עבד כשרטט ברכבת הטרנס-סיבירית.

לאחר שובו מהגלות ב-1900, עבר קראסין לבאקו, שם פגש לראשונה את סטלין. עם הפיצול במפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ב-1903, הצטרף קראסין לפלג הבולשביקים ובאותה שנה נבחר לוועד המרכזי של המפלגה. במשך שהותו בבאקו השתמש קראסין בקשריו הכלכליים על מנת להקים בתי דפוס מחתרתיים, שהיו חיוניים לקיום עיתונו של לנין הגולה. ב-1904 עזב את באקו והחל לעבוד כמהנדס בכיר עבור איש העסקים שתמך בסוציאל-דמוקרטים, סאווה מורוזוב.

במשך ימי מהפכת 1905 עסק קראסין בעיקר בהשגת מימון עבור הבולשביקים, ב-1908 עזב את רוסיה. עם הפילוג בסיעה הבולשביקית התרחק קראסין מלנין וצידד בפלג של אלכסנדר בוגדנוב, וב-1909 היה שותף להקמת הסיעה של בוגדנוב שנקראה “ופרד” (Vpered). לנין, עם זאת, חש עדיין אהדה כלפיו וניסה לשדל בו לשוב למפלגה. לאחר מכן התרחק קראסין מהפוליטיקה למשך תקופה ארוכה, ובנה לעצמו קריירה מוצלחת כמהנדס חשמל בעקבותיה נעשה מיליונר. לאחר מהפכת פברואר של 1917 שב והצטרף לבולשביקים.

בשנים שלאחר מהפכת אוקטובר, שבה עלו הבולשביקים לשלטון, כיהן קראסין במגוון תפקידים בממשלה המהפכנית. בין היתר שימש כקומיסר לסחר חוץ בין 1920 ל-1924. במסגרת תפקידו זה, כמי שהחזיק בניסיון בסחר בינלאומי שהיה חסר בהנהגה הבולשביקית, ניהל את המשא ומתן בנוגע להסכם הסחר האנגלי-סובייטי, עליו חתם במרץ 1921. לאחר מכן דן בדבר הכרה רשמית במדינה הסובייטית עם ממשלותיהן של בריטניה וצרפת, שהיו בין המדינות המערביות הראשונות שהכירו בה ב-1924. באותה שנה מונה לוועד המרכזי של המפלגה וכיהן בתפקיד עד מותו. במהלך הטיהורים הגדולים של שנות השלושים נמחק שמו של קראסין ממסמכי ההיסטוריה של המפלגה. על שמו נקראת שוברת קרח שנבנתה ב-1976.