ב-14 באוקטובר 1943 פרץ המרד במחנה ההשמדה סוביבור תחת פיקודו של קצין הצבא האדום, אלכסנדר פצ’רסקי

ב-14 באוקטובר 1943 פרץ המרד במחנה ההשמדה סוביבור תחת פיקודו של קצין הצבא האדום, אלכסנדר פצ’רסקי. מחנה סוביבור שבמזרח פולין פעל בין אפריל 1942 לסוף 1943. כרבע מיליון יהודים מכל רחבי אירופה נרצחו בו. במחנה עבדו מאות אסירים יהודים במיון חפצי הנרצחים וכן בבתי מלאכה שנועדו להכין את החפצים שנשדדו מהנרצחים למשלוח לגרמניה. כל תקופת קיומו של המחנה ניסו אסירים לברוח ממנו. המעטים שברחו נתפסו על ידי הנאצים ובעלי בריתם ונרצחו. על כל בריחה נקמו הגרמנים ברצח של עשרות מאסירי המחנה. בשל כך פחתה המוטיבציה של אסירים לברוח, אך האסירים הבינו שעדיף מרד של כלל אסירי המחנה על פני בריחה של בודדים.

בספטמבר 1943 הובא לסוביבור משלוח של 2,000 יהודים ממינסק, בהם כמאה שבויי מלחמה סובייטיים. אחד מהם היה סגן בצבא האדום פצ’רסקי. פצ’רסקי וחבריו שבויי המלחמה היו עדים להליכתם של יהודים לתאי גזים ושמעו את צעקותיהם. הם היו עדים למקרים נוספים שבהם הבינו מגורשים נוספים שהגיעו לסוביבור שהם מיועדים להשמדה, התקוממו ונורו במקום. פצ’רסקי ועמיתיו, החיילים הסובייטים הבינו שיש למרוד, ומהר, לפני שיבוא החורף ואז יסגירו את הבורחים טביעות רגליהם בשלג. יצוין שהקצין הצעיר כבר ברח בעבר מהשבי הגרמני כדי להמשיך ולהילחם בנאצים. שיתוף הפעולה בין השבויים הסובייטיים לבין האסירים היה חיוני להצלחת המרד. האסירים הוותיקים החזיקו בידע לגבי סדר היום של סגל המחנה וכן מבנה המחנה, כולל מיקום המחסנים ושדות המוקשים, ואילו השבויים הסובייטיים היו אנשי צבא מנוסים, שיכלו לארגן לחימה ולהנהיגה. בפיקודו של פצ’רסקי הוטלו משימות על קבוצות המורדים: לנתק את קווי החשמל והטלפון המובילים אל המחנה והפועלים בתוך המחנה; לחבל במשאיות האס-אס שבמחנה; להשתלט על מחסן הנשק של האס-אס; ולחתוך את גדר התיל כדי לאפשר בריחה מצד אחר של המחנה, אם לא יהיה מספיק נשק כדי לנטרל את השומרים על השער ובמגדלי השמירה שבאזור השער.

ב-14 באוקטובר 1943, יום בו שהו חלק מחברי סגל האס-אס מחוץ למחנה, בשעה 15:30 אחרי הצהריים, זימנו המורדים את אנשי האס-אס וחלק מהמפקדים האוקראינים שנותרו במחנה למחסנים ולבתי מלאכה, בתואנות שונות – פיקוח על הייצור או קבלת בגדים מרכוש הנרצחים – ושם חיסלו אותם אחד-אחד בסכינים ובגרזנים. לאחר מכן השתלטו על מחסן הנשק וחילקו נשק למורדים. 600 אסירים השתתפו במרד. רובם נהרגו בעת במהלכו או נרצחו בימים שאחריו, במצוד הגרמני. עשרות בודדות מתוכם שרדו את השואה. חמישים ממורדי סוביבור שרדו את השואה. חלקם לחמו בשורות הפרטיזנים או הצבא האדום.