המהפכנית הקומוניסטי קלרה צטקין ממנהיגות האינטרנאציונל השני מתה בקרבת מוסקבה ב-20 ביוני 1933

בגלל האיסור שחל בעת צעירותה על הנשים ללמוד באוניברסיטאות, קלרה למדה הוראה ובמהלך לימודיה באה במגע עם התנועות הסוציאליסטיות והפמיניסטיות ב-1878 הצטרפה למפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית. באותה שנה הקנצלר אוטו פון ביסמרק אסר על פעילות של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, צטקין היגרה תחילה לציריך ומאוחר יותר לפריז ונמנית עם מייסדי האינטרנציונל הסוציאליסטי, הידוע בשם האינטרנציונל השני.

עם השנים הפכה צטקין ממנהיגיה הבולטים של האגף המהפכני במפלגה הסוציאל-דמוקרטית. בוויכוח שהתפתח בראשית המאה ה-20 בדבר דרכה של המפלגה צטקין הייתה בין המבקרים החריפים ביותר של גישתו הרפורמיסטית של אדוארד ברנשטיין.

כמו כן, צטקין הייתה גם פעילה למען שוויון זכויות לנשים והצטרפה למאבקיהן של הנשים העובדות. קרוב ל-30 שנה ערכה צטקין את עיתון הנשים הסוציאליסטי ועמדה בראש המשרד לענייני נשים במפלגה הסוציאל-דמוקרטית.

צטקין הייתה אחראית לעריכת יום האישה העובדת הבינלאומי הראשון בגרמניה ב-1911. היא אף כיהנה כנשיאת אינטרנציונל הנשים הסוציאליסטיות בין 1907 ל-1917. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בין המעצמות האימפריאליסטיות, צטקין (כמו ו.י. לנין ואחרים) הייתה בין המתנגדים למדיניות התמיכה במלחמה וההכרזה על הפסקת אש עם הממשלה שנקטה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. היא עסקה בפעילות אנטי-מלחמתית ונעצרה בשל כך מספר פעמים על ידי השלטונות.

בעקבות עמדות מפלגתה הנפסדות צקטין הצטרפה לליגת הספרטקיסטים יחד עם רוזה לוקסמבורג ב-1917. הליגה עבור שנתיים תהפוך למפלגה הקומוניסטית הגרמנית. כנציגת המפלגה כיהנה כחברה בפרלמנט במשך 13 שנה, בין 1920 ל-1933. במקביל היא הקימה “את החזית האדומה של הנשים והנערות” הקומוניסטית. עם עליית הנאצים לשלטון והוצאתה מחוץ לחוק של המפלגה הקומוניסטית בשנת 1933 יצאה צטקין לגלות בברית המועצות. בקרבת מוסקבה נפטרה באותה שנה, בת 75, ונקברה בחומת הקרמלין שבכיכר האדומה.