"יוסף שילוח: בעל החלומות", סרטם האחרון של היוצרים הדוקומנטריים קובי פרג', מוריס בן מיור ועומר שילוח (בתו של גיבור הסרט), מעניק הצצה לצדדים הפחות מוכרים של השחקן הנודע. שילוח הלך לעולמו לפני 15 שנה והותיר אחריו מורשת מפוארת של משחק בקולנוע ובתיאטרון. הוא הופיע בסרטים רבים שעיצבו את הקולנוע הישראלי בימיו הראשונים, ביניהם סרטים רבים המכונים "סרטי בורקס". אלה זכו בלעג ובבוז מצד מבקרי הקולנוע
בצל המשבר הפוקד את מערכת החינוך והרדיפה הגוברת כלפי מורים וצוותי הוראה, נערך במהלך חופשת החנוכה כנס תחת הכותרת "חינוך להומניזם, שלום ודמוקרטיה" שיזמה קואליציית ארגוני השלום "הגיע הזמן". לבית הספר התיכון גימנסיה הרצליה בתל-אביב, שאירח את הכנס, הגיעו מורות, מורים, מנהלי בתי ספר ואנשי חינוך הדוגלים בשלום, בהומניזם ובדמוקרטיה. בין הארגונים שלקחו חלק באירוע: כהניזם לא בבית ספרנו, מועדים לשלום, שוברים שתיקה, פורום המשפחות
כנס "סביבה תחת אש" נערך לפני שבועיים בבית רדיקל בת"א. באירוע השתתפו: מגמה ירוקה, שותפות השלום, מכון ערבה, מחזקים ומרכז השל לקיימות. במרכז הכנס "סביבה תחת אש" עמדה שאלה מטרידה ורלוונטית מאי פעם: מה עושות שנתיים של מלחמה למים, לאוויר ולאדמה של כולנו? כאשר במרחק של כ-20 קילומטר בלבד, מעבר לגבול, זורם הביוב ברחובות, מיליוני טונות של הריסות נערמות ומחלות מתפשטות, שאלו המארגנים כיצד ההרס
סיסמאות כמו "אחים אנחנו" ו"ביחד ננצח" יצרו מראית עין של אחדות בין האופוזיציה לממשלה ובין תומכי הממשלה ומתנגדיה ובדרך זו עיצבו את התודעה הישראלית ערב פרוץ המלחמה בעזה לפני כשנתיים. במידה לא מבוטלת השפיעו סיסמאות אלה על מהלכי רוב מתנגדי הממשלה בשנתיים אלה. חיצי הביקורות הונחו בצד. ארגון אחים לנשק, שהיה ממובילי ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית, שינה את עורו ונרתם למלא את החלל שהממשלה הותירה
הבחירות בהולנד נערכו לפני חודש, ב-29 באוקטובר, אך טרם קמה ממשלה חדשה. אמנם בבחירות נרשם מהפך פוליטי קטן: מפלגת המרכז D66 (דמוקרטים 66) בהובלת רוב יייטן, לשעבר סגן ראש הממשלה ושר האנרגיה זכתה למספר הקולות הגדול ביותר ולאחת משתי הסיעה הגדולות בפרלמנט, אך אין לה את הרוב הדרוש כדי להרכיב את הממשלה. מפלגתו של ייטן ומפלגת הימין הקיצוני של חירט וילדרס זכו כל אחת ב-26
"התנתקות", "איפה היית בהתנתקות", "1948", "סינדרום עזה", "המנדט – לידתו של סכסוך", "לבנון" – כל אלה הם שמות של סרטים וסדרות תיעודיים שיצאו בשנים האחרונות. רבים מהם שודרו במסגרת תאגיד השידור הציבור ובמימון משרד התרבות והספורט וקרנות ציבוריות, וזאת למרות איומי הצנזורה של שרי התרבות והספורט מהימין. לאחרונה עלתה לאוויר סדרה חדשה של התאגיד – "אינתיפאדה". היוצרים, בן שני ושי להב, היו חיילים צעירים בעזה
אחרי 270 ימי מילואים במלחמת ההשמדה על עזה, החליט סרן (מיל') בחטיבת הנח"ל רון פיינר לסרב. פיינר הוא סטודנט לפילוסופיה, לכלכה ולמדע המדינה באוניברסיטת חיפה, פעיל בתנועה "עומדים ביחד" וממקימי הארגון "חיילים למען החטופים" המאגד 370 חיילים במילואים ובסדיר. לאחרונה כינסו פיינר וחבריו מסיבת עיתונאים בה הם הצהירו על סירוב וקראו לממשלה לעצור את המלחמה ולהחזיר את החטופים. בתחילת החודש אמר פיינר לאלמז מנגיסטו מערוץ
נוהגים להגדיר את משטר נתניהו פופוליסטי. שרים בכירים בליכוד כמו מאי גולן (השרה לקידום שוויון חברתי), מירי רגב (שרת התחבורה) ומיקי זוהר (שר התרבות והספורט) הם מראשי המשטר הפופוליסטי-סמכותני בישראל ומסמלים את השינוי הדורי והאידיאולוגי במפלגת השלטון ב-20 השנים האחרונות. החלטותיהם נחשבות לא מקצועיות. רגב וגולן חשודות בשחיתות. המשטר כמו גם השרים מתנערים באופן מוצהר מכל אחריות להחלטותיהם ולמעשיהם. ההתנערות מהאחריות למחדל 7 באוקטובר לא
בעשור האחרון אופייני לפוליטיקה הישראלית מבנה פוליטי חד-גושי בו יש מפלגה אחת דומיננטית, מפלגת הליכוד, המקרינה את כוחה ומעצבת את הפוליטיקה הישראלית בדמותה, בעוד שבאופוזיציה ישנו מגוון מסחרר של מפלגות ימין, מרכז ושמאל. קריסת "המחנה הציוני" לאחר בחירות 2015 והצטמקותה מ-24 מנדטים בכנסת ה-20 ל-6 מנדטים של מפלגת העבודה בכנסת ה-21 ב-2019 סימלה את התעצמות כוחה של הליכוד ואת התבססות המערכת הפוליטית הישראלית כחד-קוטבית. מבקרים
ברחבי סרביה נערכו בשנה החולפת הפגנות סוערות נגד הממשלה. הן פרצו בעקבות תאונה קטלנית בתחנת רכבת בעיר נובי סאד שגבתה את חייהם של 16 אזרחים. בצל הרגשה כי החברה הסרבית במשבר מתמשך, הקים הנשיא אלכסנדר ווּצ'יץ' לאחרונה מאהל תמיכה בממשלה מול הפרלמנט בבלגרד. בשבוע שעבר נפגשתי בבלגרד עם דרגן ומיליציה, חברים במפלגה הקומוניסטית הסרבית, אשר מנהלים רדיו מפלגתי-שמאלי המשדר מוסיקה ותוכן שמאלי. נפגשנו במסעדה הנושאת את
