בבחירות האזוריות בחמש ממדינות הפדרציה ההודית, שנערכו בין 29 באפריל ל-4 במאי, הסתמנו מפלות קשות למפלגות השמאל לצד הישגים למפלגת הימין הקיצוני (BJP) של ראש הממשלה נרנדרה מודי. במדינת בנגל המערבית זכתה מפלגתו של מודי, בניצחון סוחף – לראשונה מאז עצמאות הודו. לצד זאת זכתה מפלגת השלטון בניצחונות גם במדינות אסאם ופונדושרי. לצד זאת, במדינות קרלה וטמיל נאדו שבדרום הודו נחל השמאל תבוסה מול כוחות
אלפי צעירים נפאלים יצאו השבוע לרחובות קטמנדו וערים נוספות בנפאל, במחאה נגד השחיתות והפער החריף בין אורח חייהם של הפוליטיקאים לבין חיי העם. גל המחאות הזה אינו מנותק מהקשר אזורי: ההפגנות פרצו זמן קצר לאחר גלי מחאה דומים באינדונזיה ובפיליפינים, שהציתו גם ברשתות החברתיות הנפאליות שיח נרחב וקריאה נוקבת לחשוף את השלטון המושחת ולדרוש שינוי עמוק. התגובה האלימה של המשטרה לא איחרה לבוא: כבר ביום
"הסוציאליזם הוא הפתרון היחיד למשבר הכלכלי והפוליטי בנפאל" – אמר השבוע האריש גירי, חבר הוועד המרכזי של הליגה הקומוניסטית הצעירה של המפלגה הקומוניסטית של נפאל (מרכז מאואיסטי), בראיון ל"זו הדרך". בראיון סיפר גירי על המצב הפוליטי במדינה ועל האסטרטגיה של הקומוניסטים לחילוץ המדינה מהמשבר. מהם היסודות הפוליטיים המרכזיים שמנחים את האסטרטגיה שלכם היום? מרקסיזם-לניניזם-מאואיזם! יש לנו תפיסה רחבה, אינטרנציונליסטית. היום ההשפעה האימפריאליסטית ברחבי העולם חזקה
בהודו, הקולנוע הוא חלק בלתי נפרד מהמרחב הציבורי, התרבותי והפוליטי. תעשיית הסרטים ההודית – מהגדולות בעולם – אינה רק מקור לבידור, אלא גם כלי משמעותי בעיצוב תודעה והשפעה חברתית. שחקני קולנוע הפכו דמויות פוליטיות מרכזיות, וכמה מהם אף נבחרו לתפקידי הנהגה. הסרטים זוכים בהפצה מסיבית ובעיסוק ציבורי נרחב. דבריהם של השחקנים הפופולריים בהודו לעיתים נחשבים יותר ממילותיהם של פוליטיקאים. בעשור האחרון, ובעיקר מאז עליית BJP
גיאננדרה שאה, מלך נפאל לשעבר, נחת ב-9 במרס האחרון בנמל התעופה טריבוהאן בקטמנדו. המונים רבים חיכו לו מחוץ לשדה התעופה בהניפם דגלי נפאל וכרזות שקוראות לביטול הדמוקרטיה ולהחזרת המלוכה. ההפגנה ההמונית ליוותה את שאה משדה התעופה ועד ביתו בקטמנדו. ההמון המשולהב ומנהיגי הימין המלוכני קראו לשאה לא לנסוע לביתו אלא להמשיך עם ההמונים ולהסתער על ארמון נריאניטי, שכבר 20 שנים הוא מוזיאון ההיסטוריה של ממלכת
קאדגה פרסאד שרמה אולי הושבע השבוע לראש ממשלת נפאל ה-38. זאת לאחר שראש הממשלה בשנתיים האחרונות, פושפה קאמאל דהאל (הידוע בכינוי "פרצ'נדה" שאימץ בעת שפיקד על כוחות הגרילה שהביסו את צבא המלך), הפסיד בהצבעת האי-אמון בו הרביעית מאז שנבחר לראש ממשלה. 38 ממשלות כיהנו בנפאל לאחר הפיכתה לדמוקרטיה ב-2008. מספר הממשלות הגבוה יותר ממרמז על כך שקיימת בעיה: ממשלות קמות ונופלות בנפאל יותר מפעם אחת
נרנדרה מודי, ראש הממשלה ההודי הימני החדש-ישן, הושבע לתפקיד ביום ראשון האחרון בפעם השלישית. לממשלתו הכוללת 71 שרים ומזכירי מדינה צפוי עתיד לא קל. בשבוע שעבר הסתיימו הבחירות בהודו לאחר חודשים ארוכים ו-7 סבבי הצבעה שתוצאותיהם מפתיעה ביותר. בניגוד לסקרים ולתחזיות, מודי לא השיג את המטרה ששם לעצמו: להגדיל את סיעתו בפרלמנט ל-370 מושבים, כך שעם עוד כ-30 בעלי ברית יחזיק בכוח אבסולוטי בשלטון. ההיפך
ערב מערכת הבחירות לפרלמנט בהודו, שתימשך מ-19 באפריל עד 1 ביוני, החליטה ממשלת מודי להחזיר לשיח הציבורי ואף להוציא לפועל את השינוי בחוק האזרחות ההודי שאושר בעבר אך לא בוצע. השינוי בחוק האזרחות השינוי בחוק האזרחות ההודי, שאושר בפרלמנט בשנת 2019, קובע כי פליטים שהגיעו להודו מהמדינות השכנות: פקיסטן, אפגניסטן, בנגלדש ואחרות רשאים לקבל אזרחות הודית בתהליך מקוצר ופשוט יותר, אך זאת בתנאי שהם בני
בשנים האחרונות ניכרת בארצות רבות במערב התחזקות של הימין הקיצוני: מארה"ב וארגנטינה ועד גרמניה, הולנד ואיטליה. מפלגות שמרניות, ניאו-ליברליות וגזעניות צוברות כוח ואף משתלטות על מוסדות המדינה. אך בנפאל, מדינה בת 30 מיליון נפש השוכנת בהרי ההימלאיה, עוצבה בשנים האחרונות מציאות פוליטית שונה בתכלית. בשנת 2006 התחוללה בנפאל מהפכה שהובילה לשינוי פוליטי עמוק. מממלכה שמרנית-דתית הפכה נפאל דמוקרטיה רב-מפלגתית וחילונית. בשלטון נמצאת כעת קואליציה של
כוחות השמאל בנפאל פתחו לפני כחודש פתחו במשא ומתן להקמת חזית שמאל רחבה ("זו הדרך", 10.5). בשבוע שעבר נשאו המגעים פרי, ובבירה קטמנדו נערכה ועידת היסוד של "החזית הסוציאליסטית". נפאל מצויה במשבר פוליטי וחברתי-כלכלי מאז 2019. המשבר, שהוביל לנפילת כמה ממשלות ואף פיזור של הפרלמנט בידי ראש הממשלה קאדגה פרסאד שרמה אולי – הביא גם לאינפלציה גבוהה ועליות מחירים. מבחינה פוליטית, המשבר העניק לימין המלוכני
