יום האישה הבינלאומי: בין חגיגת ההישגים הפמיניסטיים לגיהינום המלחמות

יום האישה חל השנה, כמו בשנתיים האחרונות, בצל מלחמה הגוררת את האזור למעגל רחב של הרס, שאת מחירו משלמים האזרחים – והנשים משלמות מחיר כפול. צירוף מקרים קשה זה מוכיח כי יום האישה איננו רק הזדמנות סמלית לחגיגה ולהצגת הישגים, אלא יום של חשבון נפש ובחינה עמוקה של החברה כולה, ולא של נשים בלבד. אחת ממטרות יום האישה היא להבליט את דרישותינו כנשים; לא רק

ההדרה הלשונית בערים המשותפות – והדרכים להיאבק בה

יש ראשי ערים שחושבים שכל תושבי הערים בראשן הם עומדים דוברי עברית. ברור. הרי זו "מדינה יהודית", וכל מי שאינו יהודי – או שהוא יהודי שאינו דובר עברית – איננו נספר, אפילו כאשר מדובר במאות אלפי אזרחים. כמה מהערים בישראל הן ערים משותפות ליהודים ולערבים, דוגמת לוד, רמלה או יפו-תל אביב. האוכלוסייה היהודית בערים אלה ובערים אחרות כוללת גם יוצאי ברית המועצות לשעבר ויוצאי אתיופיה,

דילוג לתוכן