fbpx

ההדרה הלשונית בערים המשותפות – והדרכים להיאבק בה

דוברי ערבית, רוסית, אמהרית ושפות אחרות סובלים מהיעדר נגישות לשירותים עירוניים בשפתם

יש ראשי ערים שחושבים שכל תושבי הערים בראשן הם עומדים דוברי עברית. ברור. הרי זו "מדינה יהודית", וכל מי שאינו יהודי – או שהוא יהודי שאינו דובר עברית – איננו נספר, אפילו כאשר מדובר במאות אלפי אזרחים.

כמה מהערים בישראל הן ערים משותפות ליהודים ולערבים, דוגמת לוד, רמלה או יפו-תל אביב. האוכלוסייה היהודית בערים אלה ובערים אחרות כוללת גם יוצאי ברית המועצות לשעבר ויוצאי אתיופיה, שחלקם מבוגרים מעל גיל 65 שאינם שולטים בעברית או אינם יודעים אותה כלל. ב"מדד הביטחון של נשים", קואליציה של ארגונים חברתיים, אנו עוסקות בין השאר בקידום נושא הנגישות הלשונית מול משרדי ממשלה ומול רשויות עירוניות בערים המוגדרות "ערים מעורבות". במסגרת זו אנו מקדמות נגישות לשונית לדוברי ערבית, רוסית, אמהרית ושפות אחרות.

בשש רשויות מקומיות – לוד, רמלה, יפו-תל אביב, עכו, חיפה ונוף הגליל – בדקנו את השירות הניתן לתושבים במוקד העירוני האמור לתת מענה ולנתב את השיחות למחלקות השונות בעיריות. בחמש מתוך שש ערים אלה מצאנו שהמוקד העירוני נותן מענה בשפה העברית בלבד. יוצאת דופן היא נוף הגליל (לשעבר נצרת עלית), שם המוקד אכן נותן מענה במגוון השפות אותן דוברים תושבי העיר: עברית, ערבית, רוסית ואמהרית. בעקבות הפנייה שלנו נתקבלה החלטה במועצת העיר חיפה להנגיש לשונית את המוקד העירוני.

קחו לדוגמה את לוד. לפי אתר העירייה, המספר הכולל של התושבים עומד על 81,669 נפשות. מתוכם, 72% הם יהודים ו-27% ערבים. מבין היהודים, 33% הם דוברי רוסית, אמהרית ושפות אחרות שאינן עברית (11,860 דוברי רוסית, 2,680 יוצאי אתיופיה וכ-10,380 מארצות אחרות). אולם אף שכמחצית תושבי העיר אינם דוברים עברית כשפה ראשונה, דף המידע באתר של העירייה, "מקומינט", כתוב בעברית בלבד.

עובדה זו משקפת את הגישה כלפי כלל התושבים, לא רק כלפי התושבים הערבים, שמשפחותיהם ברובן חיות בה עוד מלפני קום המדינה. היא מתעלמת גם מהתושבים המבוגרים ששיעורם בלוד, לפי אתר העירייה, הוא 13.6%. רבים מהם אינם דוברים עברית. בתקופת משבר הקורונה הנוכחי, תושבים אלה נזקקו יותר מכולם לעזרה משירותי הרווחה ומאגפים נוספים בעירייה.

במנהל המוקד העירוני בלוד טענו שהמוקד אכן נותן מענה בעברית, אך אם במקרה נמצא במוקד עובד הדובר את שפת הפונה, הוא שנותן את השירות. כלומר, אם תושבת העיר, אישה מבוגרת דוברת רוסית או ערבית, מתקשרת למוקד העירוני במצב חירום ואין מי שיענה או יקבל את התלונה בשפה הרוסית או הערבית, היא תיאלץ לחכות עד שבמקרה יגיע, אולי כעבור יום או יומיים, עובד עירייה הדובר את שפתה. יחס כזה מחליש את התושבים האלה יותר.

שיעור התושבים הערבים בעכו עומד על יותר מ-30%, לפי אתר העירייה. שיעור ניכר מתושבי העיר היהודים הם דוברי רוסית ואמהרית. אולם בעכו נותן המוקד העירוני שירות  בעברית בלבד. כאשר מבינים כי קיים קושי בתקשורת מול הפונה בשל מגבלת השפה, מודיעים לו שיחזרו אליו. ביקשנו מהגורמים הרלוונטיים בעירייה לדאוג לכך שכבר בשלב ניתוב השיחות יהיה מענה במגוון שפות. התשובה שקיבלנו מעיריית עכו הייתה קונסטרוקטיבית: "הנושא נבדק מול המנכ"ל, בשנה הבאה אנו עתידים להחליף את מערכת הטלפוניה והמרכזייה. נושא זה יישקל ויילקח בחשבון."

בעיר תל אביב-יפו חיים כמה עשרות אלפי ערבים, אולם המוקד של העירייה נותן מענה רק בעברית. אתר העירייה קיים רק בעברית. יש אמנם דף כניסה ראשי בערבית, אך אם המבקר רוצה למלא טופס או פנייה, האתר מעביר אותו מייד לשפה העברית. וזה עוד מבלי להזכיר את הקהילה הגדולה של מבקשי מקלט מאריתריאה, הדוברים טיגרינית, ומהגרי עבודה המדברים אנגלית ושפות אחרות. כשהעירייה רוצה לגבות מתושבים אלה ארנונה – כולם שווים בעיניה. היא מגיעה לכולם ודורשת מהם את התשלומים המגיעים לה. אך  כשתושבים אלה פונים לעירייה ומבקשים שירות בשפתם, הם הופכים שקופים בעיניה.

בישראל חיות מאות נשים חסרות מעמד אזרחי: נשים פלסטיניות הנשואות לפלסטינים אזרחי ישראל, נשים ממדינות מזרח אירופה, מאתיופיה, מדרום אמריקה ועוד. הן סובלות מבעיות חברתיות וכלכליות קשות. חוסר ידיעת השפה העברית מקשה על מצבן ומוסיף להדרתן. אנו מציעות לעיריות וגם למשרדי הממשלה לאמץ פתרונות טכניים פשוטים שיאפשרו את מימוש זכויותיהן של האוכלוסיות הסובלות מחוסר נגישות שפתית.

הפתרונות שגיבשה "הקואליציה לנגישות לשונית" ניתנים ליישום בקלות. הנה כמה דוגמאות: הקלטת הודעה בשפות הרלוונטיות בכל המוקדים הטלפוניים בעיריות, בקווי החירום ובשאר המערכות. הפיצול לשלוחות לפי השפה צריך להיות מיידי ולא אחרי הודעה ארוכה בעברית. ההודעה בשפה הרלוונטית יכולה לקשר לנציג או להציע להשאיר הודעה בשפת האם. הדבר יאפשר לעובד/ת או למתנדב/ת דוברי אותה שפה לחזור לפונה; גיוס עובדות ועובדים דוברי השפות הרלוונטיות למוקדים הטלפוניים; הפעלה של מרכז תרגום למוסדות המדינה. פתרון זה קיים במשרד הבריאות,  וצריך לפעול גם בעיריות.

פתרונות אלה אינם כרוכים בעלויות כבדות ואין סיבה לא ליישמם בערים המשותפות. אפילו היו עולים הרבה יותר, תפקידה של הרשות הוא לתת שירותים לכלל תושבי העיר – לא רק לדוברי השפה העברית.

מסגד וכנסייה בלוד (צילום: ויקיפדיה)

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן