ידעתי שעין מאהל אינה עיר גדולה, אבל באותו יום בסוף מארס 1976 היה נדמה שהכפר הפך עיר. עמדתי על הבימה באחת העצרות ההמוניות שנערכו בגליל לציון יום האדמה, ב-30 במרס לפני 50 שנה, ולמרגלותיה אלפים רבים, אולי רבבות בני אדם. על הבימה עמדו אישים בשורה ארוכה. הצלחתי לזהות אחדים מהם: את תופיק זיאד חבר כנסת וראש עיריית נצרת הטרי, את עוזי בורשטיין, ויתכן שהיה שם
יו"ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד, שב ביום חמישי (5.3) ללשכתו בקומה החמישית בבניין הוועד הפועל בתל-אביב. זאת, לאחר חודשים בהם בגלל חשד לקבלת שוחד שהה במעצר, במעצר בית ונאסר עליו ליצור קשר עם בכירי הארגון. עם חזרתו, נוקט בר-דוד בדיוק באותה טקטיקה של ראש הממשלה בנימין נתניהו – שתיקה. זאת, למרות שמחוץ ללשכה נשקפת למיליוני עובדים סכנה בעקבות המלחמה שפתחו ישראל וארה"ב נגד איראן. בר-דוד פרסם
"הקפיטליזם נושא בקרבו את המלחמה – בדיוק כשם שהענן נושא את הגשם", אמר המנהיג הסוציאליסטי הצרפתי ז'אן ז'ורס שנרצח ב-1914, בטרם פרצה מלחמת העולם הראשונה. השילוב בין מלחמה וקפיטליזם משיא רווחים גדולים לבעלי ההון. ומה שנכון היה בתחילת המאה ה-20 נכון גם כעת בעידן המלחמה והפשיזציה בישראל. בהקשר המקומי ניתן לומר: "ממשלת הימין של נתניהו נושאת עימה את המלחמה – בדיוק כשם שהענן נושא את
ועידת מק"י ה-29 היא עיתוי הולם לבדיקת מצבו של המרקסיזם בישראל. אין להכביר מילים על השפעת התיאוריה המרקסיסטית כבר למעלה מ-170 שנה על העולם כולו. ובישראל? אנסה להשיב לשאלה: "מרקסיזם בישראל, אייכה?", בתקווה שניתן להסיק מכך גם כמה מסקנות לגבי עתידו. זהו סיכום ארעי ופולמוסי של "מרקסיזם דובר וכותב עברית". המרקסיזם "כותב ודובר ערבית בישראל ובפלסטין" הוא נושא למאמר אחר. מאמר כזה יכלול, למשל, את
ראשי חד"ש ושלוש המפלגות הערביות רע"ם, תע"ל ובל"ד הצהירו ביום חמישי האחרון על כוונתם לרוץ בבחירות הקרובות ברשימה משותפת. על ההצהרה חתמו חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, מנסור עבאס וח"כ לשעבר סאמי אבו שחאדה, במהלך ישיבה משותפת של ועדת המעקב העליונה וועד ראשי הרשויות הערביות, שהתקיימה בבניין עיריית סח'נין בתום הפגנת הרבבות שנערכה בעיר במחאה על הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. אין זה מקרה שההסכמה
שר הכלכלה ניר ברקת הציג במסיבת עיתונאים בשבוע שעבר את היוזמה "הסל של המדינה" שנועדה, לדבריו, לבלום את יוקר המחיה דרך הוזלת מחירי המוצרים על המדף ברשתות המזון. לפי המתווה, הסל יורכב ממוצרי מזון מעובדים ותמרוקים, ללא ירקות ופירות, חלב, חמאה וביצים, שייקבע על בסיס נתונים שאספה חברת סטורנקסט עבור משרד הכלכלה. "הסל" שבו מדובר כולל את 100 המוצרים הנמכרים ביותר בישראל, שישווקו במחיר הזול
שלוש יממות לאחר חטיפתו של הנשיא ניקולס מדורו בידי כוחות מיוחדים של ארה"ב, נשבעה בפרלמנט בקראקס סגניתו דלסי רודריגז לתפקיד הנשיא הזמני של ונצואלה. "ביום הראשון של הפעולה הרצחנית של האימפריאליזם האמריקאי בשעות הלילה של שבת, בה נהרגו עשרות ובמהלכה נחטף הנשיא מדודו, שררה תדהמה. יממה לאחר מכן, ביום ראשון נערכו הפגנות גדולות ברחבי העיר בדרישה להשיב למולדתם את מדורו ואת רעייתו. תושבים רבים גם
"יש אנשים הנאבקים יום אחד והם טובים, יש הנאבקים רק שנה וזה כבר טוב יותר, יש הנאבקים במשך שנים רבות והם הטובים ביותר. אבל אין תחליף למי שנאבק כל חייו". אלה מילותיו של ברטולד ברכט. מילים אלה מתארות את חייו של חברי עיסאם מח'ול שהלך מאיתנו ב-26 בדצמבר בעירו חיפה בגיל 73. "חברי" אינה מליצה. אמנם לעיסאם היו חברים רבים אין ספור ערבים ויהודים, אבל
האוצר מתכנן (שוב) להפריט את הרכבת – כך נחשף במוצ"ש עם פרסום הטיוטה המלאה של חוק ההסדרים הנלווה להצעת התקציב. ההפרטה, המוצגת כ"ייעול השירות ברכבת ישראל", כוללת את הפעלת קווי הרכבת ואחזקת הרכבות, ותותיר את רכבת ישראל כאחראית על הפיקוח והתחזוקה. זאת, בדומה להפרטת מערכת הרכבות בבריטניה תחת ראשת הממשלה השמרנית מרגרט תאצ'ר – מחלוצות המדיניות הקפיטליסטית הניאו-ליברלית בשנות ה-80 וה-90 – כחלק ממדיניות הפרטה
חלפה עונת האמירות "זה רגע היסטורי" ו"בשורות טובות" (אבל אמירת "אמן" בינתיים נשארת איתנו). כעת מקובל לומר "תודה לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ". ואכן, זה רגע היסטורי: לראשונה מאז החל להופיע לפני 60 שנה, גם ב"זו הדרך" מתפרסמת כתבה המודה לנשיא ארצות-הברית. זו מתפרסמת אבל לאו דווקא בגלל "הבשורות הטובות" שבמעשיו ובדבריו של אותו נשיא, אלא בגלל שהקיסר טראמפ תורם תרומה כבירה להבנת מנגנוני הקפיטליזם האמריקאי
