חלפה עונת האמירות "זה רגע היסטורי" ו"בשורות טובות" (אבל אמירת "אמן" בינתיים נשארת איתנו). כעת מקובל לומר "תודה לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ". ואכן, זה רגע היסטורי: לראשונה מאז החל להופיע לפני 60 שנה, גם ב"זו הדרך" מתפרסמת כתבה המודה לנשיא ארצות-הברית. זו מתפרסמת אבל לאו דווקא בגלל "הבשורות הטובות" שבמעשיו ובדבריו של אותו נשיא, אלא בגלל שהקיסר טראמפ תורם תרומה כבירה להבנת מנגנוני הקפיטליזם האמריקאי
מלחמת ההשמדה ברצועת עזה נסתיימה? או זהו רק פסק זמן לקראת הבאות? אם לשפוט לפי תגובת הממשל האמריקאי – קיים חשש כבד שממשלת הימין חפצה בהמשך מרחץ הדמים. גורמים בממשל של הנשיא דונלד טראמפ אמרו ביום שלישי ל"ניו יורק טיימס" כי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עלול לבטל את הסכם הפסקת האש, וכי הם "מודאגים יותר ויותר". לדבריהם, ביקורו של סגן הנשיא ג'יי. די. ואנס נועד
מאות אלפים הפגינו ביום ראשון (17.8) בתל-אביב נגד המלחמה ברצועת עזה ולמען שחרור החטופים במסגרת יום השביתה העממית. מבימת העצרת שבכיכר החטופים נמסר על 400 אלף משתתפים – המחאה הגדולה ביותר מאז תחילת המלחמה באוקטובר 2023. זאת, לאחר יממה גדושה במחאות שכללה חסימת כבישים מרכזיים, הפגנות מול בתי השרים וחברי הכנסת של הקואליציה הימנית-משיחית, ושיתוק התנועה. בסך הכל התקיימו באותו יום מחאות בכ-300 מוקדים מצומת
מאז החלה ההפיכה המשטרית שמוביל הימין לפני כשנתיים וחצי, וביתר שאת מאז תחילת המלחמה בעזה, אופנתי להגדיר את הציבור הגדול של מפגינים ומוחים כ"המחנה הליברלי". ליברליות מייצגת גם קשת רחבה של מפלגות באופוזיציה הציונית מ"ישראל ביתנו" של אביגדור ליברמן, דרך "המחנה הממלכתי" של בני גנץ, "יש עתיד" של יאיר לפיד ועד "הדמוקרטים" של יאיר גולן. בכל מדינה אחרת מפלגה כמו "ישראל ביתנו" היא מפלגת הימין
הרחק מהעין, מהלב ומהסיקור העיתונאי, נמשך מסע ההרס וגירוש התושבים במחנות הפליטים בצפון הגדה המערבית. מאז הוצאת צווי הריסה נגד 96 מבנים במחנה הפליטים ג'נין ב-9 ביוני האחרון, דיווחו התושבים על גלי הריסה באמצעות דחפורים. האזורים הנפגעים כוללים את רחוב מחיוב והשכונות עבדאללה עזאם ואל-עוודה. ב-30 ביוני הרס דחפור ישראלי בניין רב-קומות ליד הכניסה המזרחית למחנה, שלדברי עיריית ג'נין היו בו חנויות רבות ותשע משפחות
התערוכה "הצילומים האבודים מישראל" של הקולנוען התיעודי הצרפתי הנודע כריס מרקר, שבה ונפתחה במוזיאון ישראל. זאת, לאחר כשבועיים של הפסקה בעקבות המלחמה שישראל ניהל נגד איראן. בתקווה שהפסקת האש תימשך, ניתן יהיה לבקר בתערוכה עד 14 באוקטובר. אחד מאוצרי התערוכה, שוקה גלוטמן, הסביר בריאיון שפורסם בעיתון "הארץ" בחודש אפריל האחרון: שלקראת צילום הסרט "צד שלישי למטבע" שביים מרקר בישראל ב-1960 ומוקרן בתערוכה, צילם הבמאי מאות
מאז שהחלה המלחמה ברצועת עזה לפני יותר מ-20 חודשים, וביתר שאת מאז התקיפה הישראלית את איראן לפני כשבועיים, שבה ועולה שאלת "מחיר המלחמה". בחברה הקפיטליסטית ובייחוד בעידן הניאו-ליברלי, הכל הופך סחורה. ולכן זה אך טבעי שכאשר מדברים על אובדן חיי אדם מייחסים זאת "למחיר המלחמה". בשבועות האחרונים "המחיר" נעשה מוחשי יותר: אובדן חיי אדם ורכוש, הרס תשתיות ושכונות בגלל טילים ששיגרה איראן. "המחיר" נעשה כבד
השקת ספרו של אביב כהן "מולדת איננה מזבח – המחאה בימי מלחמת לבנון הראשונה" (פרדס הוצאה לאור) ביום רביעי (11.6) הייתה מפגש חברים וקרובים – כנהוג באירועים מסוג זה. אך לא פחות מכך הייתה צלילה בזיכרון ההיסטורי של המערכה העיקשת נגד מלחמת לבנון הראשונה, זו שהחלה ב-6 ביוני 1982, ודווקא בעיצומה של המלחמה בעזה. רבים הגיעו לאולם הגדול בבניין ווב באוניברסיטת תל-אביב כדי להשתתף באירוע.
זה יותר משנה שגנרלים בדימוס ופוליטיקאים שאינם רואים את הטבח ברצועה ממטר, מזהירים כי לממשלת הימין "אין תוכנית ליום שאחרי". אבל מתברר שתוכניות יש ויש ותמציתן: עקירה, הרעבה, גירוש והפרטה של מעט הסיוע ההומניטרי. הסיוע מתבצע כך שכמה בעלי הון מקומיים וזרים יעשו הון נוסף על חשבון הטרגדיה של הפלסטינים ברצועת עזה ששילמו מחיר כבד מנשוא מתחילת המלחמה – יותר מ-54 אלף הרוגים. התוכניות המבצעיות
"מדינות זרות שדדו, בזזו ואנסו את אמריקה", הכריז הנשיא דונלד טראמפ ביום רביעי שעבר בנאום שנשא בבית לבן בנוכחות מאות מוזמנים בדבר הטלת מכס על כל המדינות הסוחרות עם ארה"ב. כך, על כלל הסחורות המיובאות מסין הוטל מכס של 34%; על האיחוד האירופי – 20%. גם סחורות ממדינות אסיה השותפות באסטרטגיה הבינלאומית של האימפריאליזם האמריקאי כגון יפן, דרום קוריאה, טאיוואן והודו חויבו במכס של 18.5%.
