עיניים על עזה: שלוש שנים למלחמה שאין לה סוף

שלוש שנים חלפו מאז 7 באוקטובר 2023. עתידה של רצועת עזה עדיין לוט בערפל – וההווה שלה קשה מנשוא. במהלך המלחמה החריבה ישראל את רוב שטחי הרצועה, ומאז הפסקת האש נמשך ההרס, גם אם בקצב איטי יותר. תמונות חדשות שפרסם לאחרונה מרכז צילומי הלווין של האו"ם חשפו כי מספר הבניינים ההרוסים ברצועה עלה ב-9% בשנה האחרונה. בסך הכל, 82% מהמבנים ברצועה – כ-200 אלף – ניזוקו בשלוש האחרונות, וכשני שלישים מהם נהרסו כליל.

הפלסטינים מוסיפים לחלץ גופות מתחת ההריסות. לפי ההגנה האזרחית הפלסטינית, בין נובמבר 2025 לספטמבר 2026 אותרו יותר מ-630 גוויות בהריסות של בניינים ברצועה. פינוי ההריסות והבאת החללים לקבורה נמשכים בקצב איטי בשל סירובה של ישראל לאפשר הכנסה של ציוד הנדסי כבד לעזה. לפי הערכות, מספר הנעדרים שטרם אותרו תחת ההריסות קרוב ל-8,000.

פולקר טורק, הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם, אמר בחודש שעבר כי "שרידים של מה שנראה כמשפחות שלמות נחשפים כעת במקומות שנכתשו בהתקפות הישראליות. התממשות הפחדים הגרועים ביותר של מי שאיבדו את קרוביהם לפני זמן כה רב היא שוברת-לב".    

בעקבות טבח 7 באוקטובר 2023, ביצעה ישראל רצח עם ברצועת עזה, במהלכו הרגה יותר מ-74 אלף בני אדם, בהם יותר מ-21 אלף ילדים. עשרות אלפים נותרו נכים כתוצאה מהפצצות ישראליות. תקיפות ישראליות מוסיפות למניין ההרוגים ברצועה כמעט מדי יום. במקביל מונעת ישראל הכנסה של מזון, תרופות, חומרי בניין וסיוע הומניטרי, ובכך מונעת מהאוכלוסייה לספק את צרכי הקיום הבסיסיים שלה.

90 אחוז מתושבי הרצועה נעקרו מבתיהם בשלוש השנים האחרונות – רבים מהם יותר מפעם אחת. האוכלוסייה מרוכזת כעת ברובה לאורך החוף, שם היא נאבקת לשרוד במחנות פליטים מאולתרים וצפופים, ללא תנאים היגייניים בסיסיים. הסיוע ההומניטרי לרצועה הצטמצם בחודשים האחרונים, בשל קשיים תקציביים של חלק מהארגונים המסייעים.

אין חזון לעתיד

לפי הערכה משותפת של האו"ם, האיחוד האירופי והבנק העולמי, לשיקום הרצועה יידרשו 71 מיליארד דולר. בינתיים, "מועצת השלום" של הנשיא טראמפ, שהייתה אמורה לקחת לידיה את ניהול הרצועה ולהוביל את שיקומה באמצעות כספי תרומות והשקעות מהעולם – אינה מתפקדת. בחודש שעבר הציגה המועצה תוכנית בת שישה חודשים לתחילת השיקום, בעלות 2.45 מיליארד דולר – שבריר מהסכום הדרוש. פעולות השיקום המעטות שנעשו בעזה בשנה האחרונה היו בעיקרן פרי מאמצים פלסטיניים מקומיים. אך כדי לשפר באופן מהותי את המצב ההומניטרי יידרש סיוע בינלאומי נרחב הרבה יותר.

 גם מבחינה פוליטית נמשך הקיפאון. בהסכם הפסקת האש נקבע כי ישראל תיסוג לקו הצהוב – כלומר תוסיף לשלוט ב-53% משטח הרצועה. מאז קידמה ישראל את הקו הצהוב לעומק הרצועה בכמה הזדמנויות, וכעת נכללים בתחום הכיבוש הישראלי הישיר 64% משטחי עזה. מעבר לקו עדיין שולט חמאס, אשר מסרב בתוקף להתפרק מנשקו, אף כי הסכים להעביר את סמכויות הממשל לידי גורמים אזרחיים. ממשלת נתניהו מצדה נאחזת בסירוב של חמאס כתירוץ להמשך התקיפות והנוכחות הצבאית בעזה, ושינוי במדיניותה לא נראה באופק.

קל יותר לא לחשוב על עזה

לישראלים קל יותר לא לחשוב על עזה. קשה להכיל את הסבל העצום של תושבי הרצועה, וקשה אף יותר להכיר באשמה ובאחריות שלנו למתרחש מעבר לגבול. אך אחד הלקחים החשובים ביותר שיש להפיק מטבח 7 באוקטובר 2023 הוא שאסור לישראל להתעלם מסבלם של הפלסטינים. כל עוד האחרונים ימשיכו לסבול תחת כיבוש ודיכוי, גם הישראלים לא יחיו בשלום ובביטחון.

לכן מוכרחים להישיר מבט אל רצועת עזה ולדרוש שינוי מיידי ועמוק במצבם של תושביה. זה חיוני לא רק מבחינה מוסרית – זהו כורח מדיני. מה שדרוש כעת הוא הכנסה מסיבית של סיוע הומניטרי ותחילת פרויקט שיקום אמיתי, במקביל להפסקת ההפצצות, לנסיגה ישראלית מלאה מהרצועה ולפתיחה במשא ומתן על הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בצד ישראל. הקלת המצוקה הנוראה של העם בעזה ופתיחת אופק של שלום וחירות הם הערובה הטובה ביותר לביטחונם של כל תושבי הארץ – פלסטינים וישראלים כאחד.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/148519