פקחים מסרו צווי הריסה בנגב לבתיהן של כ-40 משפחות משבט אלנבארי

פקחים מסרו אתמול (ראשון) צווי הריסה לבתיהן של כ־40 משפחות משבט אלנבארי, המונות כ־200 בני אדם. המשפחות קיבלו התראות לפני הריסה שבין 7 ל־17 ביוני. לדברי רשיד אלנבארי, מורה במקצועו ואחד מנציגי התושבים, ההתראות אינן מתחשבות בכך שפיתוח מרווה, היישוב הערבי־בדואי המתוכנן בחלק המזרחי של תל ערד, עדיין לא החל. לשם המשפחות אמורות לעקור. לדבריו, "גם אם יתבצעו ההריסות, התושבים לא ילכו לשום מקום, אלא יישארו לחיות בתנאים קשים בין שברי הבתים, המכלאות והגינות הפורחות הפזורות בשכונה וצפויות גם הן להירמס".

עוד הוא הדגיש: "אבא שלי נולד בתל ערד ב־1952, השנה שבה המדינה העבירה למקום את המשפחה מאדמותיה באזור לקיה. אני נולדתי שם ב־1979, הילדים שלי נולדו בזה אחר זה מאז 2007, ועכשיו, אחרי כל הדורות האלה, המדינה, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, נזכרת פתאום ש'פלשנו לאדמות מדינה' לאחר 75 שנה". למשפחה הוצע לאחרונה להתגורר בשכונה שגם פיתוחה לא הושלם עדיין, במרעית, סמוך למחצבה ובה זיהום מסוכן. זוהי רק סיבה אחת לסירוב המשפחה לחלופה זאת. הסיבה השנייה היא רצונה לשמור על חיי הקהילה עם שכניה מאז שנות ה־50, מה שיתאפשר רק כאשר יפותח הכפר מרווה — היישוב הבדואי היחיד מבין חמשת יישובי "מבואות ערד", המתוכנן בצד המזרחי של תל ערד. ארבעת היישובים היהודיים של "מבואות ערד" מתוכננים לקום בצד המערבי של תל ערד, ולתפוס את מקומם של כ־2,000 מתושבי הכפר, בהם בני משפחת אלנבארי.

מהמועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים בנגב נמסר: "המדיניות האכזרית והגזענית, שבמסגרתה נהרסים מדי שנה בתיהם של אלפי אזרחים בלי שיש להם חלופות מגורים, אינה רק תוצאה של שלטון הימין הקיצוני; את סבל התושבים אי אפשר לייחס רק לפועלם המגונה של בן גביר, שיקלי וסטרוק — מארגנת גרעיני העליונות היהודית ליישובי מבואות ערד — שאחד מהם, למרבה הבושה, שייך לתנועה הקיבוצית. זהו מפעל כלל יהודי־ישראלי, שבו שותפים גם בתי משפט המתחבאים מאחורי החוק היבש והפורמליסטיקה, בבחינת נבלים ברשות התורה. אלמלא פסיקותיהם המתייפייפות, העוול והאיוולת לא היו מתאפשרים. האם נותרו כאן משפטנים בכירים ומוסריים שירימו קול זעקה נגד הפיכת מערכת המשפט למלבינת מדיניות אתנוקרטית?".

עוד בנושא: https://zoha.org.il/141162