המחנה הליברלי תולה תקוות בבג"ץ אבל המבצר הריק נפל מזמן

המחנה הליברלי בישראל נוטה לתלות את תקוותיו בקליפות ריקות: במנהיגים המתיימרים לחולל שינוי אך בפועל משרתים את המצב הקיים כמו יאיר גולן ונפתלי בנט או מוסדות מדינה. אך נדמה שאין קליפה ריקה יותר מבג״ץ, ובאופן כללי מערכת המשפט כולה לרבות היועצת המשפטית והפרקליטות הצבאית. מבחינה זו חקירת פרשת ההדלפה של הפצ״רית לשעבר מערערת יסודות בסיסיים ביותר במאבקו של הציבור הליברלי.

אך השבוע נחרד הציבור הליברלי עוד יותר: במסגרת העתירה בשאלה מי ינהל את חקירת הפצ״רית, הכריע בג״ץ, בניגוד לעמדת המחנה הליברלי שרצה שהיועמ״שית תחקור את המקרה (למרות ניגוד העניינים הברור שלה בפרשה) ואיפשר לשר המשפטים יריב לוין עצמו למנות חוקר לפרשה. העיתונים הליברליים נרעשו (אורי משגב ב"הארץ", 7.11): "אין עוד על מה להילחם"). מנהיגי המחנה התקשו להאמין איך בג״ץ לוחץ יד עם מחריבו יריב לוין.

נשאלת השאלה: מדוע גרמה החלטת בג"ץ זעזוע כה עמוק בקרב הציבור הליברלי? התשובה היא שהליברלים תופסים את פסיקת בג"ץ כפוגעת במערכת המשפט עצמה – פסגת התקוות של המחנה. אז הגיע הזמן להבין כי למעשה מערכת המשפט והממשלה לא כאלה שונים. בסוגיות היסוד, המערכת המשפטית כולה נמצאת כבר שנים לצד הממשלה, הכיבוש ואי-השוויון.

בג"ץ לצד ביבי

אכן מערכת המשפט בישראל עודנה עצמאית באופן יחסי, אך לעיתים נדירות עומדים בתי המשפט לצד הצדק. ראיה מפוקחת של מערכת המשפט חושפת כי רב הדומה על השונה בינה לבין הממשלה הפשיסטית: בג"ץ מאפשר התעללות באסירים פלסטיניים ומניעה של זכויותיהם הבסיסיות, בג"ץ איפשר את הרצח וההשמדה בעזה כולל הרעבת אנשים ככלי לוחמה. בג"ץ איפשר ומאפשר את הטיהור האתני בגדה המערבית, בירושלים המזרחית ובנגב. בג"ץ איפשר פגיעה בחופש העיתונות כדי לשלוט בחומרים היוצאים מעזה ועוד ועוד. בג״ץ, שראה ימים יפים יותר, משמש בפועל גם כשק החבטות של הממשלה וגם כחותמת הגומי שלה לביצוע הפשעים המחרידים ביותר שניתן לדמיין. במקום לפעול באומץ מול ממשלה הרסנית, שאת מחיר הטירוף שלה משלמים בדם פלסטינים ויהודים, בוחר בג״ץ לשתוק ולאפשר רמיסה של זכויות אדם.

גם במערכת המשפט בכללותה התמונה זהה. התפקיד המרכזי של אבירת איכות השלטון הנוכחית, הפצ"רית, הוא להעניש פלסטינים בתור התובעת הראשית של האפרטהייד בשטחים הכבושים. הפשע הכי גדול שלה אינו ההדלפה של סרטון החיילים אונסים אסיר ואפילו לא תצהיר השקר לבית המשפט. הפשע הגדול ביותר שלה הוא האישור הגלובלי לחיילי הכיבוש לבצע כל זוועה שעולה על דעתם: מהפצצת שכונות שלמות על כל האנשים בהם ועד רצח של פרמדיקים וקבורה שלהם בקברי אחים מאולתרים. היועמש״ית, שלא פעם נאבקה חזיתית בממשלה, מייצרת הסכמים פשרניים עם בן גביר, מתעלמת באופן מוחלט כבר שנתיים מפניות של חברי כנסת אשר דרשו ממנה לחקור את הטרור היהודי וקשריו בתוך הכנסת עצמה, ונותנת גיבוי להשמדה בעזה.

גם במשפטו של הפושע נתניהו, פועלת מערכת המשפט בפירוש לצד האינטרסים של השלטון. המשפט נמרח ונמרח בניגוד לאינטרס הציבורי. נתניהו מקבל מעמד של החשוד מספר אחת  – השופטים מבטלים ודוחים דיונים על ימין ועל שמאל; נתניהו נכנס לחדר בית המשפט אחרי השופטים כדי להימנע ממפגש עם עיתונאים; והשופטים אפילו פונים אליו לעיתים כ"ראש הממשלה" ולא בתור ״הנאשם״ כפי שנהוג. התקווה המוחלטת שתולה המחנה הליברלי בבג״ץ ובמערכת המשפט מלמדת שמחנה זה איבד את עצמו. מחנה שלא מסוגל להסתכל בצורה מפוקחת על עצמו, הולך שולל אחר מנהיגים ריקים שמעדיפים סיסמאות לאומניות ומיליטריסטיות על פני מסרים של שותפות ושלום – מאבד באופן עקבי עוד ועוד קהלים בחברה הישראלית.

לא מדברים על שלום צודק

למחנה השמאל העקבי ביקורת זו אינה חידוש. שנים שאנחנו מאוכזבים מהאוקסימורון ״שמאל ציוני״ ורואים במחנה זה כלי מרכזי להכשרה ולמימוש פשעים של הכיבוש. שנים שאנחנו מתריעים כי בג״ץ מכשיר בפועל התנחלויות ופוגע בזכויות אדם במקום להגן עליהן. בשלוש השנים האחרונות פעלנו יחד עם המחנה הליברלי פעמים רבות למען הצלת הפירורים של הדמוקרטיה הישראלית. עמדנו בהפגנות לצד אנשים שהתעלמו מילדי עזה והיללו את רוצחיהם. עמדנו איתם וניסינו לשכנעם שהכיבוש הוא מקור ההפיכה המשטרית והממשלה הפשיסטית ונתקלנו שוב ושוב באוזניים אטומות, ולפעמים אפילו באלימות.

פעילים ופעילות רבים מיואשים עקב המצב הזה. אחרי שנתיים של מלחמה עקובה מדם, לא נראה שהציבור הליברלי מעוניין להתקדם לפתרון של שלום צודק. רובו ממשיך בהתעלמות מוחלטת מהציבור הערבי בישראל ומנהיגים עלובים כמו בנט או יאיר גולן רק עולים בסקרים. לצערנו, לא נראה בקרוב המוני ליברלים מצביעים למפלגות לא ציוניות. ובכל זאת, הסדקים במחנה הליברלי הם הזדמנות להדגיש ולהציג את השגיאות הפנימיות של מחנה גדול שדורש שוויון זכויות מלא אך מתעלם לחלוטין מהמיעוט. עלינו להשכיל וללמוד להציג את המאבק הערבי-יהודי המשותף כחלופה היחידה למציאות האלימה בה אנו חיים, תוך הגדלת מעגל השותפות ודבקות בעקרונותינו.

עוד בנושא:

https://zoha.org.il/132205/