שותפות השלום – שנתיים של מאבק נגד המלחמה והכיבוש
הניסיון של שותפות השלום מלמד שבניית מסגרות סביב התנגדות למדיניות הימין הפשיסטי היא אסטרטגיה חיונית
מתקפת הטרור של חמאס על עוטף עזה ב-7 באוקטובר 2023 יצרה תחושת שבר קשה אצל כלל החברה הישראלית. במקום לעבר הבנת הכישלון של מדיניות סרבנות השלום של ממשלות ישראל בעשורים האחרונים, עלה בידי הממשלה לנתב את תחושת השבר לכיוון של לאומנות וגזענות פושעת. התמיכה במלחמה בציבור היהודי-הישראלי הייתה כמעט מוחלטת. בתנאים אלה, כמעט לא היה אפשרי לארגן מחאה פומבית בתוך ישראל נגד המלחמה. כמעט כל כוחות השלום והתנועות הפוליטיות בחברה הערבית סבלו משיתוק, ולא יזמו שום מחאה נגד המלחמה בעזה.
יוצאות דופן היו מק"י וחד"ש, שהתעקשו לפנות לחברה הישראלית ולהשמיע בתוכה קול ברור נגד המלחמה ולמען עסקה לשחרור החטופים והאסירים הפלסטיניים. ב-18 בנובמבר 2023 יזמו חד"ש ומק"י את ההפגנה החוקית הראשונה נגד המלחמה, שהתקיימה בגן צ'רלס קלור בת"א. ההפגנה התאפשרה רק אחרי מאבק משפטי ופניה לבג"ץ, ותחת הגבלות דרקוניות מצד המשטרה ואלימות של פעילי ימין.
מק"י יזמה פעולות חלוציות במאבק נגד המלחמה, בהן משמרת מחאה מחוץ לסניף המפלגה בת"א עוד ב-8 באוקטובר, ואסיפת חירום ציבורית נגד המלחמה במועדון המפלגה בסכנין ב-19 באוקטובר. ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל קיימה מפגש זום ערבי-יהודי נגד המלחמה ב-7 בנובמבר (לאחר שהמשטרה מנעה קיום מפגש פיסי), וכל הנציגים בוועדת המעקב נעצרו בניסיון לקיים משמרת מחאה בנצרת ב-9 בנובמבר.
הקמת שותפות השלום
הממשלה פתחה באופן מידי במסע רדיפה שיטתי נגד כל מתנגדי המלחמה, ובפרט כלפי גילויי מחאה בחברה הערבית. נוכח מצב זה של דיכוי ושל בידוד פוליטי, חתרו חד"ש ומק"י לפרוץ את הבידוד הפוליטי שנכפה עליהן בתחילת המערכה. הן הזמינו עשרות נציגים של ארגוני שלום לפגישה במועדון הגדה השמאלית בדצמבר 2023. ההתייעצות, בה השתתפו נציגים של עשרות ארגונים שונים, והסתיימה בהחלטה להקים מסגרת משותפת למאבק נגד המלחמה: "שותפות השלום".
השותפות הוקמה על בסיס הסכמה רחבה בין הארגונים על חמישה עקרונות יסוד: הסכם מידי לסיום המלחמה; עסקה חילופין עכשיו – כולם תמורת כולם; קידום פתרון מדיני שיוביל לשלום כולל ויציב; עצירת הרדיפה הפוליטית הגזענית; קידום שוויון לאומי ואזרחי, וסוף להפקרת אוכלוסיות מוחלשות ומודרות – שהן הראשונות לשלם את מחיר המלחמה.
בעת הקמתה הייתה שותפות השלום קואליציה שהתארגנה אד-הוק לקיום פעולות מחאה נגד המתקפה על עזה. פעולותיה הראשונות היו הפגנה בחיפה תחת הכותרת "קץ למלחמה" בינואר 2024, וגיבוש פעילים ממגוון רחב של תנועות בכנסים ערביים-יהודיים בטירה, בטייבה, בירושלים ובעכו בפברואר-מרץ 2024. כבר בראשית דרכה הצליחה שותפות השלום להביא קהלים חדשים מהציבור היהודי להפגנות משותפות עם החברה הערבית, בין השאר ביום האישה וביום האדמה.
היה ברור לכל הארגונים, כי השותפות היא כורח המציאות בתנאים של משטר עוין וסביבה מגויסת למלחמה. עם זאת, נותרו פערים גדולים בעמדות של הארגונים בשותפות השלום. היו תנועות שהעדיפו לפעול רק סביב קריאות כלליות "למען השלום", ללא מסרים נוקבים נגד מלחמת ההשמדה בעזה. לכן תפקידה של השותפות היה לטפח בסבלנות רבה את שיתופי הפעולה בין הארגונים והתנועות, למרות ההבדלים ביניהם, ובמקביל לשכנע בצורך לאמץ מסרים חדים וברורים נגד המלחמה מבלי לשבור את שיתופי הפעולה.
התמסדות שותפות השלום
ככל שמלחמת ההשמדה בעזה התארכה, הקונסנזוס בציבור הישראלי, שהצדיק את המלחמה כתגובה לטבח 7 באוקטובר, החל להיסדק. משקל רב היה למחאה של משפחות חטופים, שהבינו בהדרגה כי ממשלת נתניהו כלל אינה מעוניינת להחזיר את יקיריהן בחיים. התרחב בהדרגה היקף המחאות בערים יהודיות בעד החטופים, שם נשמעה יותר ויותר ביקורת על הממשלה ועל המלחמה. אחד משיאי המחאה ההמונית בא לאחר הרג שישה חטופים בספטמבר 2024. גל מחאה זה כלל שביתה של ההסתדרות, אשר נאלצה להגיב ללחץ הציבורי הגובר, אך דאגה מראש לפעול בתיאום עם הממשלה כדי להוציא את הרוח ממפרשי המחאה. אירועים אלה פתחו פתח לתנועות השמאל לפעול באופן נועז יותר נגד המלחמה במרחב הציבורי היהודי.
במצב של מלחמה ארוכה שסופה לא נראה באופק, למרות הקלה מסוימת ביכולת לפעול בקרב הציבור היהודי, פחתה חיוניותה של שותפות השלום במתכונתה הראשונה. לכן היה עליה להתארגן מחדש למאבק ארוך-טווח בדגש בשותפות ערבית-יהודית נגד המלחמה. שותפות כזו יכלה להתגבש רק בזכות העבודה היסודית שהשקיעה שותפות השלום ביצירת אמון הן בקרב ארגוני שלום מהחברה היהודית והן בקרב ועדות עממיות ותנועות הנטועות בחברה הערבית. אסטרטגיה זו מייחדת את שותפות השלום כארגון גג של תנועות שלום. בצד זאת, נשענה השותפות על הניסיון העשיר שצבר "הגוש נגד הכיבוש". ניסיון זה איפשר עבודה בין-ארגונית להפצת מסרים נגד הכיבוש במחאות נגד הממשלה, אך מעצם טיבו היה מוגבל להפגנות ביישובים יהודיים בלבד.
שותפות השלום כתשובה לדיכוי בחברה הערבית
בעוד שבערים היהודיות נפתח מרחב פעולה מוגבל למחאה נגד הממשלה ואפילו ישירות נגד המלחמה, בישובים הערביים נמשך משטר הדיכוי הפשיסטי שניסה לרמוס באופן שיטתי כל ניסיון להתארגנות פוליטית אנטי-מלחמתית וכל הבעת הזדהות עם סבלו של העם הפלסטיני. מדיניות הדיכוי הצליחה ליצור "חומת פחד", שהקשתה על ארגון מחאות נגד המלחמה בחברה הערבית.
על מנת להתמודד עם דיכוי זה, בנתה שותפות השלום מסגרת של שותפות אמת ערבית-יהודית. זו באה לידי ביטוי בארגון קבוע של הסעות מערים יהודיות להפגנות בישובים ערביים וביצירת בריתות בין ארגונים משתי הקהילות. נוכחות מוצהרת של פעילי שלום יהודים ממגוון תנועות סיפקה מידה מסויימת של הגנה למפגינים הערבים מפני האלימות והדיכוי המשטרתי, ועזרה להקנות לפעילים הערבים תחושת ביטחון מול "חומת הפחד".
חיבורים אלו נעשו ביסודיות ובסבלנות רבה, תוך כיבוד ההתנהלות הפוליטית המקומית בכל יישוב, ובלא ניסיון להשתלט ו"לתפוס טרמפ" על פעילים מקומיים. שיתוף הפעולה הביא פעילי שמאל שאינם קומוניסטים להפגנות משותפות ביישובים ערביים במספרים גדולים מאי פעם, ובמקביל נרמל את הנוכחות הערבית-יהודית המשותפת במחאות של הציבור הערבי-פלסטיני. השותפות הצליחה באסטרטגיה זו בין השאר בזכות נכונותן של ועדות עממיות ושל ועדת המעקב העליונה לשתף פעולה עם כוחות בציבור היהודי במאבק נגד המלחמה, וכן בזכות הניסיון העשיר של שותפות פוליטית יהודית-ערבית בקרב חברי המפלגה הקומוניסטית בני שני העמים.
שותפות השלום כתשובה לחולשות המחאה נגד המלחמה
שותפות השלום פעלה באופן עצמאי מתנועות המחאה ה"מיינסטרימיות" נגד הממשלה ולמען החטופים, אך גם קיימה יחסי גומלין עם מחאות אלה – תוך ניסיון מודע לתת מענה לחולשותיהן. חולשות אלה בלטו כבר בגלי המחאה הקודמים של המחנה הליברלי בישראל נגד ממשלות נתניהו (מחאות "בלפור" ו"קפלן"). ניתן לסכם את חולשות המחאה ואת המענה של שותפות השלום עליהן כך:
1. תנועות המחאה של המחנה הליברלי מרדדות את המציאות הפוליטית למאבק פרסונלי מול נתניהו. בכך הן מתעלמות משורש המשבר הפוליטי בישראל – הכיבוש של העם הפלסטיני. הנהגת המחאה הליברלית ברחה כמו מאש מעיסוק בנושאים "מעוררי מחלוקת" כמו הכיבוש ומדיניות הממשלה כלפי הפלסטינים, תוך התעלמות מהקשר ההדוק בינם לבין ההפיכה המשטרית ומדיניות המלחמה של ממשלת המתנחלים הקיצונית של נתניהו.
כדי להתמודד עם בעיה זו, במהלך מחאת קפלן הקימו פעילי שלום את "הגוש נגד הכיבוש", שנועד להנכיח את סוגיית הכיבוש ועתידו של העם הפלסטיני במוקדי המחאה. במובנים רבים, שיתוף הפעולה שבנה הגוש נגד הכיבוש היה אחד משורשיה של שותפות השלום. הגוש החל לפעול כשהוא מוקצה ומותקף בידי שאר המחאה, אך במאבק ממושך ועיקש הצליח להחדיר ללב המחאה מסרים נגד הכיבוש ולשכנע ציבור רחב בקשר בין המאבקים.
מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר ופתיחת המתקפה הכוללת על עזה שיתקו את מחאת קפלן בכלל, ופגעו בגוש נגד הכיבוש בפרט. עם זאת, לאורך המלחמה חזר הגוש לפעול עם דגש בהחדרת מסרים ברורים נגד המלחמה וההשמדה בעזה לתוך המחאה. הגוש התעקש שלא ניתן להשיג את החזרת החטופים ואת עצירת הממשלה הפשיסטית ללא התנגדות ברורה להשמדה ולכיבוש. גם במקרה זה, מסרים שנתקבלו תחילה בעוינות, אומצו בהדרגה בידי פלחים רחבים יותר במחאה.
2. המחאה הליברלית הדירה באופן שיטתי את קולו ואת הנהגתו של המיעוט הלאומי הערבי-פלסטיני בישראל. למרות היותם של אזרחי ישראל הערבים-פלסטינים המטרה המוצהרת של מתקפות פשיסטיות מצד ממשלת נתניהו, לא גילתה הנהגת המחאה עניין בשיתוף פעולה אמיתי עמם או עם הנהגתם הפוליטית. זאת בדומה להדרה וליחס המתקרנף שהפגינו מפלגות האופוזיציה הציוניות כלפי האזרחים הערבים.
מול ההתבדלות וההדרה השיטתיות הללו, אימצה שותפות השלום מדיניות מובהקת ועקרונית של שותפות אמת ערבית-יהודית. הודות לשותפות הגיעו פעילים יהודים במספרים גדולים להפגנות בישובים ערביים באופן קבוע. השותפות אף עזרה לוועדת המעקב לארגן הפגנה מרשימה של הציבור הערבי-פלסטיני בלב תל אביב באוגוסט 2025.
3. תנועת המחאה הליברלית נותרה אדישה לסבלם המזעזע של הפלסטינים. אדישות זו הייתה תוצאה של הסתרת המידע על פשעי המלחמה בידי התקשורת הממסדית, וכן של הצדקתם באמצעות תעמולה לאומנית-גזענית. גם כאשר המחאה פנתה לבסוף נגד המלחמה, היא עדיין לא שברה את הדה-הומניזציה המוחלטת ששטפה את החברה הישראלית-היהודית כלפי תושבי עזה וכלפי העם הפלסטיני בכלל.
עם הדה-הומניזציה, ההתעלמות והאדישות ניסו פעילי תנועות השלום להתמודד בדרכים שונות. ביניהן ראוי לציין במיוחד המיצג "תמונות הילדים" – עמידה עם תמונות של ילדים עזתים הרוגים או גוועים ברעב. למיצג זה, בו השתתפו מאות פעילים מדי שבוע, הייתה השפעה עוצמתית במיוחד על משתתפי המחאה הכללית. המיצג הצליח לגרום לציבור רחב להכיר באנושיות של הפלסטינים ולהתייצב מול הפשעים שישראל מבצעת. במקביל יזמה שותפות השלום שורה של כנסים בהם חשפו פעילים ומומחים מארגוני זכויות אדם עדויות על פשעי מלחמה.
4. המחאה של המחנה הליברלי אימצה פוליטיקה מיליטריסטית מובהקת. האדרת הצבא ואף קידושו בלטו מאוד במחאה נגד ממשלות נתניהו, ובמיוחד בקרב חלק מארגוני המחאה (דוגמת תנועת "אחים לנשק"). גורמים בתוך המחאה רצו לשים דגש דווקא בהתנגדות ל"השתמטות" משירות צבאי על פני נושאים דמוקרטיים. חוסר הנכונות של המחאה לבקר את הצבא הקשתה להוביל התנגדות קוהרנטית למדיניות הממשלה הפשיסטית, אשר תמיד יכלה להסתתר מאחורי הצבא ה"א-פוליטי".
במענה למיליטריזם ולהאדרת הצבא, נתנה שותפות השלום בימה רחבה לתנועת הסירוב. באמצעות שיתוף פעולה עם רשת "מסרבות" – מוקד מרכזי לסרבנים צעירים – יחד עם התארגנויות חדשות של הורים לחיילים ותנועות סירוב בוגרות יותר, העניקה שותפות השלום תהודה רבה לתנועת הסירוב, אשר הגיעה לשיא שלא נראה מאז ימי הפלישה ללבנון.
5. לבסוף, האופי הזהותני-ליברלי המתעלם מהשכבות העממיות היה תמיד חולשה של תנועות המחאה נגד ממשלת נתניהו. חולשה זו באה לידי ביטוי במשבר שנוצר בין תנועת המחאה להסתדרות העובדים, ובכישלונה של המחאה לפנות לפלחים עממיים רחבים בחברה הישראלית. שותפות השלום ניסתה לחבר במסריה גם התייחסויות לצדק חברתי סביב ההפקרה של אוכלוסיות מוחלשות בזמן המלחמה, ובפרט בעבודה משותפת עם ארגונים כגון "הקולקטיב המזרחי-אזרחי", אך נושא זה נותר יחסית שולי גם בפעילותה.
שותפויות פוליטיות תחת ממשלה פשיסטית
במרס 2024, כאשר הפרה ממשלת ישראל את הסכם הפסקת האש והחלה מדיניות של הרעבה ככלי מלחמה נגד כלל אוכלוסיית עזה, התגברה המחאה נגד המלחמה.
שותפות השלום תפסה מקום מוביל בבניית מאבק ערבי-יהודי עקבי נגד מלחמת ההשמדה. בהפגנות ובפעולות מחאה נבנה שיתוף פעולה חשוב בין שותפות השלום לבין ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל, שהגיע לשיאו בהפגנה הגדולה ביותר נגד המלחמה בסכנין ביולי 2025.
כיום מאחדת שותפות השלום כוחות מגוונים בפעילות שטח ובעמידה יהודית-ערבית משותפת. היא איפשרה לשמאל העקבי לצאת מבידודו בהתנגדות למלחמת ההשמדה, אך מול ממשלה פשיסטית אין להסתפק בכך. יש ללמוד מהניסיון המוצלח של השותפות ולבנות חזיתות רחבות יותר לבידוד הימין הפשיסטי ולמניעת בידוד של כוחות השמאל הדמוקרטי והציבור הערבי-פלסטיני בישראל. הניסיון של שותפות השלום מלמד שעבודה משותפת עם ארגונים שונים במחנה הדמוקרטי נושאת פרי, ושבניית מסגרות משותפות סביב התנגדות למדיניות הימין הפשיסטי היא אסטרטגיה אפשרית וחיונית.
הכותב הוא הרכז הארצי השותף של "שותפות השלום"
המאמר פורסם בגיליון המיוחד לציון 60 שנה ל"זו הדרך":
עוד בנושא: https://zoha.org.il/143096
אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il