מלכודת מוות לסובלים מחרפת רעב: סופה של הקרן ההומניטרית לעזה

הקרן ההומניטרית לעזה (GHF) הודיעה ביום שני האחרון, כחצי שנה לאחר הקמתה, על סיום פעילותה. עם יציאתה מרצועת עזה מותירה הקרן מאחוריה שובל ארוך של דם וסבל, ומורשת מזוויעה וקטלנית שמן הראוי שתיחקר ותילמד.

הקרן הוקמה ביוזמת ישראל וארה"ב בפברואר 2025, בעקבות החמרת הרעב ברצועה, במטרה לעקוף את האו"ם ושאר ארגוני הסיוע הפועלים בעזה. העילה הרשמית לדחיקת ארגונים אלה הייתה – ביזת סיוע בידי חמאס. וכן הושמעו טענות בדבר שחיתות בארגונים ההומניטריים ואף שיתוף פעולה בינם לבין חמאס. זאת למרות עדויות כי סיוע נבזז דווקא בידי קבוצות חמושות הנתמכות בידי ישראל.

הקרן החלה את פעילותה במאי האחרון עם הקמת מרכזי חלוקה ברפיח ובעיר עזה בתיאום עם הצבא ובאבטחה של שכירי חרב אמריקאים. כבר ביום הראשון לפעילות מרכזי הסיוע החלה שפיכות הדמים. לאחר חודשיים של סגר ישראלי על הרצועה במהלכו מנעו הכנסת מזון, אלפי פלסטינים רעבים צבאו על מוקדי החלוקה. בניסיון להשתלט על המצב הכאוטי, חיילים ישראלים ושכירי חרב אמריקאים פתחו באש קטלנית על קהל מבקשי הסיוע.

הרג מתוזמר

מוקדי הסיוע, שמשכו אליהם אוכלוסייה נואשת וחסרת אונים, הפכו גם הם זירות ירי המוני. עדויות של חיילים ושכירי חרב אמריקאים מעידות כי הכוחות קיבלו הוראות לירות ישירות באזרחים לא חמושים. שורדים של הטבח במרכזי הסיוע החלו לכנותם "מלכודות מוות". גם האו"ם וארגונים הומניטריים רבים גינו את פעילות הקרן. האו"ם האשים את הקרן בהפרת נורמות הומניטריות בסיסיות ודרש להפסיק את פעילותה. "רופאים ללא גבולות" תיאר את מרכזי החלוקה של הקרן כ"טבח המתחזה לסיוע" והאשים אותה ב"הרג מתוזמר", ואילו מבקרים אחרים השוו את פעילות הקרן לספרי "משחקי הרעב" והאשימו אותה בפשעי מלחמה ובשיתוף פעולה עם רצח עם.

לכך מצטרפת עדות מצמררת של באסל כפינה בן 28 ממחנה הפליטים נוסייראת (1.7): "אנשים מסתכנים ומתקדמים לכיוון נקודות החלוקה כי למי שנכנס ראשון יש יותר סיכוי להשיג סיוע. לפעמים הצבא מאפשר להתקרב ואז יורה. באחד הלילות התחלתי להתקדם עם אחרים, ופתאום נפתחה אש כבדה מטנקים ומרחפנים. שכבתי על האדמה, וברחתי בזחילה. באותו לילה נהרגו יותר מ־30 אנשים. הלכתי קילומטרים, רצתי, נדחפתי בין אלפי אנשים – ובסוף חזרתי בלי אוכל". עדות זו ממחישה את המציאות הקטלנית של מרכזי הסיוע, בה אפילו ניסיון להשיג קמח או ארוחה עלול היה להסתיים במוות.

לפי עדויות רבות מעזה, הצפיפות הרבה והכאוס סביב מרכזי הסיוע גרמו לכך שהסיוע ברובו הגיע לידי גברים צעירים ובריאים – חלקם חברי כנופיות – בעוד שנשים, ילדים, מבוגרים וחולים נאלצו להמתין שעות ארוכות ולעתים קרובות נותרו ללא מזון. לפי הערכות, גם בשיא פעילותה של קרן הסיוע היא הצליחה לספק רק כמחצית מצורכי המזון הבסיסיים של רצועת עזה.

2,600 מבקשי סיוע נהרגו

בסך הכל, מתחילת פעילות הקרן ב-27 במאי ועד הפסקת האש ב-9 באוקטובר, יותר מ-2,600 מבקשי סיוע פלסטינים נהרגו מאש של צבא הכיבוש, של שכירי החרב של הקרן ההומניטרית ושל כנופיות חמושות שביקשו לבזוז את הסיוע. כ-19 אלף מבקשי סיוע נוספים נפצעו. התקריות הקטלניות התרחשו ברובן סמוך למרכזי הסיוע של הקרן. על אף מעשי הטבח והכישלון המהדהד באספקת הסיוע, ממשיכים בכירי הקרן להתגאות בפעילותה. מנהל הקרן ג'ון אקרי מסר השבוע: "הצלחנו במשימה", והוסיף: "הצלחנו להראות שיש דרך טובה יותר לספק סיוע לעזתים".

בפועל, מטרתה של הקרן ההומניטרית הייתה אחרת: לא אספקה יעילה של סיוע, אלא הפיכתו לכלי שליטה באוכלוסייה העזתית. כפי שכתב פרופ' גזי אלגזי ב"זו הדרך" (2.9), נועדו מרכזי הסיוע של הקרן לסייע בגירוש האוכלוסייה הפלסטינית ובריכוזה במובלעות מצומצמות בהתאם לתוכנית האמריקאית-ישראלית לעתיד הרצועה. מבחינה זו, הקרן כבר מילאה את תפקידה. בתנאים של הפסקת אש, עם הכנסת כמויות גדולות יותר של סיוע לרצועה, איבדה הקרן את יכולתה להניע אוכלוסייה וכך גם את תכליתה האסטרטגית. כך ניתן להבין את הפסקת פעילותה של הקרן השבוע. איש בעזה לא יתגעגע אליה.

א. בן יאיר

עוד בנושא: https://zoha.org.il/139699/