הטרנספר המופרט ברצועת עזה שמתכננים הנשיא טראמפ ובעלי ההון

הידיעה הפוליטית החשובה ביותר שפירסם "ושינגטון פוסט" ב-31 באוגוסט בקושי מדווחת באתר "הארץ", וב"וויינט" תוכלו לקרוא גרסה צבעונית ומקושטת שלה. אבל אין חשוב ממנה. זו תוכנית הטרנספר והסיפוח – בהבדל האחד, שבמקום לספח לעצמה, תעביר ישראל את עזה לשליטת שותפות משקיעים קולוניאלית. זו גרסה יותר מפורטת של תוכנית שגרסאות שונות שלה הופצו בחודשים האחרונים, ולפי הכתבה נמצאת על השולחן מסוף חודש אפריל.

את יחסי הציבור, התחזיות לעתיד וההנפשות, הדשא הירוק וערי הבינה המלאכותית, אפשר להשאיר לאנשים מסוגם של טראמפ, בלייר, החתן-המשקיע של בלייר, והמשקיעים הישראליים שעומדים מאחורי התוכנית. מה שחשוב הוא זה: ברית אמריקאית-ישראלית תשתלט על הרצועה; השותף הערבי הוא איחוד האמירויות, שכיכב גם בידיעות קודמות על יוזמות טרנספר.

התוכנית פשוטה מאוד: ישראל תשלים את השתלטותה על כל עזה. עדיף היה, כמו כשמפנים אנשים ושכונות לטובת משקיעי נדל"ן, להעביר את הנכס "פנוי מכל אדם וחפץ", אבל למרות ההרג העצום זה יתאפשר רק באופן חלקי. ישראל תגרש ותהרוס כמיטב יכולתה ואז תעביר את הרצועה לחברת נאמנות בהסכם עם ארה"ב.

זה העתיד הפוליטי: עזה ותושביה הפלסטינים הם אובייקט בלבד, כמו בימים הטובים ההם כאשר אימפריות היו מחלקות ביניהן את העולם ומעבירות את התושבים והנכסים מיד ליד. ישראל לא תקבל את הנכס לידיה; מסובך מדי. היא תעביר אותו לידי חברה שתשלב שליטה פוליטית וכלכלית. גם זה נעשה בעבר, ולא רק על ידי חברת הודו המזרחית ששלטה בפועל בהודו. חברה בריטית קיבלה ב-1886 את האזור שלאורך נהר ניז'ר ושלטה בחלק ניכר מאזור ניגריה של היום, והמדינה החופשית של קונגו הייתה בעצם חברה פרטית של המלך לאופולד השני מבלגיה. כדאי לקרוא על מעלליה.

ההשוואות לסידורי ביניים אחרי מלחמת העולם השנייה למשל בגרמניה, יפן או באיי האוקיינוס השקט הן מגוחכות: אנחנו בימי האימפריאליזם הקלסי. אפשר להשתלט על מושבות ואפשר לסחור בהן. כפי שחסידי התוכנית מסבירים, אין לפלסטינים ריבונות, וישראל זכאית להעביר חלקים מהשטחים הכבושים למי שהיא רוצה.

העיקרון העליון – הפקת רווחים

נכון שמאז מלחמת העולם הראשונה לא מקובל להעביר טריטוריות ועמים לנצח. זה לא מנומס. לכן מעבירים את רצועת עזה לחברה שתחזיק את המקום כ"נאמנות" לעשר שנים. מה זה "עשר שנים" אפשר לחשב בקלות אם נזכרים למשל בלוחות הזמנים של הסכמי אוסלו ומתי ישראל התחייבה לסגת מהשטחים הכבושים.

המילה נאמנות מציינת שהחברה נאמנה לעיקרון העליון – הפקת רווחים. גם מעוני ומצוקה אפשר להפיק רווחים אדירים. הביאו בחשבון שהיזמים כבר הסבירו ש-30% משטח הרצועה הם אדמות ציבוריות: אותן הם מקבלים על ההתחלה במתנה.

העתיד האנושי מתעצב כעת, תוך כדי ההריסה השיטתית של צפון הרצועה, גירוש התושבים הפלסטינים וריכוזם באזור מצומצם. אלה "אזורי הריכוז" או "מחנות הריכוז". קבלני לוחמה יהיו מופקדים על סידורי הביטחון וישראל תעביר בהדרגה את השליטה הביטחונית לידי החברות הפרטיות. השילוב בין הספקה ללוחמה שאותו מדגימה היום "הקרן ההומניטרית לעזה" (GHF) הוא המודל. הקרן נראית אולי נלעגת, אבל היא הגרעין של התוכנית כולה.

תאגיד פשע בין לאומי

אבל העיקר הוא כמובן, תמיד, הטרנספר: מי שהחיים במה שנשאר מרצועת עזה יימאסו עליו – והכל נעשה לשם כך – ויסכים לעזוב "מרצון", יקבל אסימון דיגיטלי תמורת הזכויות על רכושו. זהו. עם האסימון הזה אנשים יוכלו "לפתוח חיים חדשים". איפה? כרגע מדובר בלוב, בדרום סודן, באתיופיה או בסומליה: מבחר ארצות השקועות במשבר עמוק וחלקן בתהליכי התפוררות פוליטית.

אם יהיה לתושבי עזה מזל והם ישרדו ולא יעזבו – אולי ישיגו דירה באחת הערים העתידיות שיקימו המשקיעים ברצועה עזה. במילים אחרות, הפלסטינים לא יקבלו דבר תמורת כל זכויותיהם; הם יתנו אשראי למשקיעים שישתלטו על רכושם. מה יהיה האסימון הדיגיטלי שווה בעולם האמיתי? לאלוהים פתרונים.

לפי התוכנית, העוזבים יקבלו גם מענקון פרידה – 5,000 דולר במזומן לכל עוזב. נמסר שהפלסטינים יקבלו גם "אוכל לשנה". מהכתבה לא ברור למה הכוונה; אך הגיוני שמדובר בכך שאותם פלסטינים שירוכזו במחנות ברצועה עצמה יידעו שיקבלו אוכל לשנה בלבד. משקיעים אוהבים לשמוע דברים כאלה. זה חלק ממנגנון הלחץ לעזוב.

לסיכום: מזימת טרנספר, סיפוח והשתלטות, כשישראל לא לבד. ידיד, עו"ד מיכאל ספרד כתב דברים חשובים על החיים במשפחות פשע. אצטט, בשינויים קלים, את ברטולד ברכט ב"אופרה בגרוש": מהי משפחת פשע לעומת בנק? ומהו פושע מלחמה לעומת תאגיד פשע בינלאומי?

עוד בנושא:  https://zoha.org.il/135198/