שנה לבחירתו אכן מגיעה לטראמפ תודה: הנשיא חושף את מנגנוני הקפיטליזם האמריקאי

חלפה עונת האמירות "זה רגע היסטורי" ו"בשורות טובות" (אבל אמירת "אמן" בינתיים נשארת איתנו). כעת מקובל לומר "תודה לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ". ואכן, זה רגע היסטורי: לראשונה מאז החל להופיע לפני 60 שנה, גם ב"זו הדרך" מתפרסמת כתבה המודה לנשיא ארצות-הברית.

זו מתפרסמת אבל לאו דווקא בגלל "הבשורות הטובות" שבמעשיו ובדבריו של אותו נשיא, אלא בגלל שהקיסר טראמפ תורם תרומה כבירה להבנת מנגנוני הקפיטליזם האמריקאי והמעצמה האימפריאליסטית הגדולה בתבל: לטובת איזה מעמד היא פועל, מי מרוויח ומי מפסיד. ספוילר: המרוויחים הם לאו דווקא קוראי "זו הדרך". להלן רשימה לא ממצה של אמירות וממשקיהם בביקורת הקפיטליזם האמריקאי.

ישראל אינה מדינה וסאלית

"ישראל היא לא מדינה וסאלית, מדינה שמקבלת תכתיבים", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו לראשונה בנאום שנשא ביד ושם באפריל האחרון. בשבועות האחרונים ובעקבות תכתיבי טראמפ, שב נתניהו והציג טענה מופרכת זו.

היתכן שנתניהו סובל מפיצול אישיות ולא השתתף באותו טקס מביש ומשפיל בבית הלבן בו דחף טראמפ לידו פתק ומכשיר טלפון כדי שיתנצל בפני השליט של אותה "מדינה מורכבת"? זה כמובן בקטנה. תכתיבים אמריקאיים היו מאז ומעולם – לרוב סמויים מהעין. אבל לא תמיד. דוד בן גוריון חלם על הקמת "ממלכת ישראל השלישית" בעקבות הקנוניה שרקח ב-1956 נגד מצרים עם שתי מעצמות קולוניאליסטיות בדעיכה, בריטניה וצרפת.  אך בגלל לחץ אמריקאי (וסובייטי) מכיבוש חצי האי סיני ורצועת עזה תוך פחות משמונה חודשים.

רבים התקוממו באחרונה עם הקמת הבסיס הצבאי האמריקאי בקרית גת – בסיס מוקדש לפיקוח על פעולות הצבא הישראלי ברצועת עזה. הקמת הבסיס הצבאי הזר על אדמת ישראל נעשתה במסגרת התכתיב הטראמפי של "תוכנית 20 הנקודות". בגיליון המיוחד לציון 50 שנה ל"זו הדרך" שפורסם לפני עשור, כבר נחשף שחיילי ארה"ב נמצאים בשישה בסיסי צה"ל לפחות ברחבי הארץ, וזאת לפי מסמכים רשמיים אמריקאיים.

לטראמפ מגיע פרס נובל לשלום

טראמפ משתוקק לקבל פרס נובל לשלום. הוא סבור שהוא ראוי לכך על סמך תוכנית 20 הנקודות במסגרתה ישראל מוסיפה לכבוש יותר ממחצית משטחי הרצועה. במהלך הפסקת האש שכפה נהרגו לפחות 230 מתושבי הרצועה ושלושה חיילים והוחזרו החטופים החיים ורוב החללים. אבל מהותה של התוכנית היא להפוך את הרצועה לשטח בחסות ארה"ב ולשקם את ההגמוניה האמריקאית במזרח התיכון.

ברחבי העולם טראמפ מחרחר מלחמה: נגד סין באסיה, נגד רוסיה באירופה ונגד ונצואלה וקולומביה באמריקה הלטינית. הנשיא שיגר לקריביים ספינות מלחמה בהן נושאת המטוסים הגדולה בעולם. מספינות אלה נורים לעבר ספינות של מדינות אחרות טילים שהורגים אזרחים רבים בשם "המאבק בסחר בסמים". עד

תחילת השבוע הוטבעו יותר מ-16 ספינות ונרשמו כ-80 הרוגים, וזאת מבלי שהוצג בדל של הוכחה בדבר מעורבותם בסחר בסמים. כמו במערבון בשנות החמישים, הממשל אף מציע פרס של 50 מיליון דולר עבור מידע שיאפשר את מעצרו של נשיא ונצואלה ניקולס מדורו. רבים באמריקה הלטינית מתנגדים להתערבות צבאית אמריקאית, בדומה למה שביצעה המעצמה החזקה בעולם עשרות פעמים במאות ה-19 וה-20. ההתערבות מעוררת רגשות אנטי-אימפריאליסטיים ממקסיקו  ועד לארגנטינה ולצ'ילה.

ארה"ב היא הדמוקרטיה הגדולה בעולם

האם ארה"ב היא הדמוקרטיה הגדולה בעולם? לפחות כך סבורים רוב הישראלים. תחת טראמפ מאבדת אמירה זו כל תוקף וספק אם הייתה נכונה גם בעבר. אמנם הנשיא מצטייר כמי שנלחם ב"דיפ סטייט" ("מדינת צללים" שכביכול מנהלת את העניינים מאחורי הקלעים) אבל הוא עושה שימוש תדיר בכל מנגנוני המדינה הקפיטליסטית כדי להחליש כל מרחב דמוקרטי: משגר חיילים לערי ארה"ב שבהן "כיסי התנגדות" לשלטונות הרודני; מבטל פסקי דין נגד מושחתים ואנשי שלומו; מגרש מאות אלפי מהגרי עבודה. בארה"ב חוששים  שטראמפ עלול להכריז על מצב חירום כלל-ארצי כדי לעקוף חוקים או לזייף תוצאות בחירות.

בקיצור נמרץ, טראמפ מתגמל בגלוי את כל מי שתומך בו, כולל בעלי השקפות ניאו-נאציות, ורודף גורמים שמתנגדים לו בפועל או בפוטנציה: תושבים בערים הגדולות, מערכת ההשכלה הגבוהה, התקשורת, האיגודים המקצועיים, עורכי דין מתקדמים, מערכות הרווחה והסיוע לאזרחים ועוד.

שלטון העם למען העם

הנשיא אברהם לינקולן תיאר בנאום גטיסברג (נובמבר 1863) את האידיאל של הדמוקרטיה האמריקאית: "שלטון של העם, בידי העם, למען העם". אך לאורך כל תולדות ארה"ב, שירתו הממשלים השונים תמיד את ההון.

כל הממשלים, הרפובליקאיים והדמוקרטיים, שירתו את ההון. זה כולל גם מדיניות רפורמיסטית כמו תוכנית "הניו דיל", מדיניות שדגלה התערבות ממשלתית נרחבת בכלכלה ובחברה שהוביל הנשיא מהמפלגה הדמוקרטית פרנקלין דלאנו רוזוולט בעקבות המשבר הקפיטליסטי הגדול בשנות ה-30. תוכנית זו הובילה להקמת מנגנוני רווחה נרחבים.

אך ממשל טראמפ קבע בגלוי כלל חדש: "שלטון בעלי ההון, בידי בעלי ההון, למען בעלי ההון". אצל טראמפ השלטון לא רק משרת ההון – השלטון משרת בראש ובראשונה את הנשיא ומשפחתו.

"נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מאוד אוהב כסף. מאז חזר לבית הלבן, עסוקים הוא ובני משפחתו בניצול מעמד הנשיאות ובמונטיזיציה של המותג 'טראמפ'. הם עושים הכל: מכירה של מוצרים ממותגים; מכירה של החלטות התובע במשרד המשפטים; גיוסי כספים מנסיכי המפרץ הפרסי; קידום פרויקטים נדל"ניים ברחבי העולם; ובעיקר מיזמי קריפטו, שיצרו עבורם – לאחר שישה חודשים בלבד בבית הלבן – את עיקר הרווחים. כמה כסף עשה טראמפ מאז החל לכהן כנשיא? לפי מחקר של דייוויד קירקפטריק שפורסם במגזין 'ניו יורקר', הרווחים הפרטיים של משפחת טראמפ מאז תחילת כהונתו הגיעו לסכום חסר-תקדים בהיסטוריה המודרנית של פוליטיקאים – 3.4 מיליארד דולר, בהערכה שמרנית", כתב איתן אבריאל ב"דה מרקר" (31.8).

ב"ניו יורק טיימס" (27.9) הוסיפו שאלכס ויטקוף, בנו של שליח טראמפ למזרח התיכון סטיב ויטקוף, "פעל באחרונה לגייס מיליארדי דולרים מקרנות ממשלתיות בקטאר, באיחוד האמירויות ובכווית עבור קרן השקעות נדל"ן בארה"ב השייכת למשפחתו". את הקרן הקים ויטקוף האב בסוף שנות ה־90, ועל אף שמכר חלק מאחזקתו בקרן, הוא עדיין בעל מניות בחברה. ולא רק המשפחה ומקורבים – מאז שנבחר טראמפ עושרם של 10 המיליארדרים העשירים ביותר בארה"ב גדל בכ-700 מיליארד דולר.

הלהיטות של טראמפ "להשכין שלום במזרח התיכון" ולהרחיב את הסכמי אברהם כדי להבטיח את ההגמוניה האמריקאית באזור מעלה את השאלה: איזה קופון יגזרו הנשיא, בני משפחתו, מקורביו והתאגידים הגדולים – בייחוד יצרניות הנשק הגדולות?

ולמי תודה? לטראמפ, כמובן.