fbpx

תחי התנועה הקומוניסטית האיטלקית: 101 שנים למפלגה האיטלקית

יום בהיסטוריה סוציאליסטית

ב-21 בינואר 1921 בתום ועידה בעיר ליבורנו של המפלגה הסוציאליסטית האיטלקית רוב הצירים החליטו על הקמת המפלגה הקומוניסטית שפסקה מלהתקיים 80 שנה לאחר מכן. כבר בשלביה הראשוניים המפלגה נאלצה להתמודד עם הטרור הפשיסטי ובין השנים 1926 ו-1944 היא פעלה במחתרת, באיטליה וגם בקרב מיליוני המהגרים האיטלקיים ברחבי אירופה, ארה"ב ואמריקה הדרומית. בשנות ה-40 המפלגה הובילה את המאבק בפשיזם ומאוחר יותר נגד הכיבוש הנאצי באמצעות המאבק המזוין בערים ועל ידי הקמת יחידות פרטיזנים שפעלו לאורכה ולרוחבה של המדינה. בין שנות ה-50 לסוף שנות ה-80 הקומוניסטית הייתה למפלגה השנייה המובילה במדינה. בין 1956 ל-1987 הסיעה הקומוניסטית הייתה השנייה בפרלמנט והגדולה בין כוחות השמאל. ב-1996 סיעה הקומוניסטית מנתה 228 חברי פרלמנט ובבחירות שנערכו באותה שנה היא זכתה בכ-35% מקולות הבוחרים כאשר רוב תומכיה היו פועלים, אקדמאים, מהנדסים וטכנאים, מורים ואנשי רוח.

ב-1991 המפלגה התפרקה ותחתיה הוקמה המפלגה הדמוקרטית של השמאל, שוויתרה על המרקסיזם ועל המאבק המעמדי. יחד עם זאת, קבוצות גדולות של פעילים סירבו לקבל את החלטת ההנהגה בדבר פירוק המפלגה והקימו שורה ארוכה של מפלגות וארגונים שרובם פועלים עד ימינו ובהם: המפלגה הקומוניסטית של איטליה, המפלגה הקומוניסטית האיטלקית, מפלגת ההתחדשות הקומוניסטית, החזית הקומוניסטית, המפלגה הקומוניסטית של העובדים, מפלגת הקומוניסטים האיטלקים, רשת הפעילים הקומוניסטית, מפלגת ועדות ההתנגדות למען הקומוניזם, המפלגה המרקסיסטית-לניניסטית האיטלקית ועוד.

צילום: כרזה שהופצה בשנה שעבר לציון 100 שנה למפלגה

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן