מתחת לאף של בן גביר: סרטו החדש של הבמאי מוחמד בכרי 'ג'אנין ג'נין' הוקרן בתל-אביב

במציאות של רדיפה והשתקה של אמנים ביקורתיים מצד השלטון, התקיים ביום שני האחרון אירוע מיוחד במועדון הגדה השמאלית בת"א. מתעניינים רבים הגיעו לצפות בהקרנת סרטו של מוחמד בכרי "מאז שעזבת" (2005). בסרט התיעודי המרגש, מבקר השחקן והבמאי בכרי אצל קיברו של הסופר אמיל חביבי, מראשי המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), שהיה במשך שנים מורו הרוחני, ומספר לו על המציאות שנשתנתה מאז מותו ב-1996.

אך אז אירעה תפנית: הבמאי בכרי ונועה לוי, מזכירת סניף חד"ש תל אביב, עלו לבימה והציעו לקהל לצפות בסרטו החדש של בכרי "ג'אנין ג'נין" (בתרגום מילולי: "העובר של ג'נין"), שמשטרת בן גביר מנסה למנוע את הקרנתו, במקום בסרט "מאז שהלכת". ההצעה הועלתה להצבעה, והקהל החליט ברוב גדול לראות את הסרט החדש. בכרי הדגיש בפני הקהל כי הסרט "מאז שהלכת" הוא סרטו האישי ביותר, הבשל ביותר שלו מבחינה אמנותית, וביקש לערוך הצבעה חוזרת. אך למרות דבריו של בכרי, החליט הקהל שוב לצפות ב"ג'אנין ג'נין".

בשנת 2022 אסר בית המשפט להקרין ולהפיץ בישראל את "ג'נין ג'נין" (שיצא לאקרנים עוד ב-2002) בשל תביעת דיבה, והורה להחרים את עותקיו. באוגוסט הוציאה משטרת בן גביר צו סגירה למועדון מק"י בחיפה והזמינה את מזכירת הסניף לחקירה בשל כוונת הסניף להקרין את הסרט החדש. זאת למרות שאין מניעה חוקית להקרנת סרטו זה של בכרי.  במקביל לרדיפת סרטו החדש בכרי, עוסקת המשטרה גם ברדיפה ובאיסור הקרנה של סרטו החדש של הבמאי רמי יונס "לוד". לפני כשבועיים, בשל הקרנה מתוכננת של סרט זה, הוציאה המשטרה צו סגירה לתיאטרון אלסראיא ביפו והזמינה את מנהל התיאטרון לחקירה.

הצופים בגדה השמאלית, ששמעו על הרדיפה המשטרתית לגבי הסרט החדש, התרגשו מאוד מההזדמנות לצפות בסרט החדש, שבכמה מובנים ממשיך את "ג'נין ג'נין" (2002). הסרט החדש כולל ראיונות שערך בכרי עם תושבי המחנה, שכמה מהם השתתפו לפני 20 שנה בסרטו הראשון. עדויותיהם של תושבי המחנה קשות ונוגעות ללב. בכרי הגיע למחנה כמה ימים לאחר הפלישה אליו של כוחות הכיבוש ביולי 2023. ההלם, הבהלה והקפי ההרס והחורבן נוכחים בעדויותיהם של התושבים. בין העדים בסרט – השחקן אחמד טובאסי, המנהל האמנותי של תיאטרון החופש בג'נין. טובאסי, שעדותו מלווה את כל הסרט, מתאר בצורה דרמטית ותיאטרלית את הפחד והאימה ואת מראות ההרס שפקדו את המחנה.

תושב אחר מהמחנה, גבר אילם שהופיע גם בסרט מ-2002, יוצא עם בכרי לסיור בהריסות המחנה. למרות חוסר היכולת שלו לדבר, עולה בידי הגבר לתאר, באמצעות סימנים וקולות בודדים שהוא מצליח להפיק, את חווית הפחד שלו ושל משפחתו מהתקפת הצבא. זכורות במיוחד גם עדויותיהם של כמה תושבי המחנה, אותם ראיין בכרי כילדים לסרט מ-2002. באמצעות עריכה רגישה, חושף בכרי את הכאב והייאוש של האנשים שגדלו בג'נין בצל החורבן שגרמה הפלישה הצבאית ב-2002, וחוו שוב את החורבן בצל הפלישה הנוספת 21 שנה לאחר מכן.

בשיחה לאחר ההקרנה, הסביר בכרי למה החליט ליצור את הסרט החדש למרות הרדיפה וההסתה שספג בעקבות "ג'נין ג'נין" מ-2002: "היו שתי סיבות עיקריות לעשיית הסרט. הראשונה היא השאיפה להפסקת הכיבוש. אני מאמין שהדרך הטובה ביותר להגיע למישהו היא באמצעות הלב, הרגש. חשבתי לתומי שעדויות של אנשים רגילים, כמוני וכמוכם, שמספרים על הזוועות שחוו בשל הכיבוש יגרמו לאנשים לבכות ולהרגיש, ובכך להרחיב את ההתנגדות לכיבוש. לצערי נמנע מהציבור הישראלי לראות את הסרט 'ג'נין ג'נין' כיוון שאמרו שכל מה שנאמר בו הוא שקר. הסיבה השנייה היא ההיסטוריה. רציתי שיידעו מי באמת היה השקרן סביב הרדיפה של 'ג'נין ג'נין'. אם הייתי עובר על האיסור בשתיקה ומרכין ראש בפני ניסיונות ההשתקה של הסרט הראשון, אז מבחינת ההיסטוריה הייתי יוצא השקרן".

אשר לשינויים בעמדות המרואיינים מאז צולמו לסרט הראשון ב-2002, הסביר בכרי: "הם מאמינים יותר בדרך שלהם, לא משנה בני כמה הם. מדובר באנשים שפקחו את עיניהם וראו חייל ורובה וטנק. הם לא יודעים את מה שאני ואתם יודעים על הישראליות". בתשובה לשאלה לגבי מקומה של האמת בקולנוע כיום, הסביר בכרי: "הדבר שהכי פגע בי הוא שאמרו שהעדויות ב'ג'נין ג'נין' (2002) שקריות. אני ראיינתי אנשים שהיו בהלם מוחלט, בטראומה שקשה לתאר. אני ראיינתי אותם ימים אחדים לאחר הפלישה. לראשונה תיעדתי אזור מלחמה. אני לא רואה איזו סיבה יש לאדם שנמצא בהלם, שהרגע חווה כזאת טראומה, לשקר. כשאתה בהלם אתה לא חושב לשקר. מה שקרה סביב 'ג'נין ג'נין' היה שבתמימותי נגעתי בפרה קדושה שכלל לא הייתי מודע לה – החייל הישראלי והמעמד שיש לו בציבור הישראלי. החייל נתפס כשומר הסף, כשומר היחיד והאולטימטיבי על שלומנו. אבל אני בכלל לא חשבתי על החיילים, חשבתי על הכיבוש ועל האנשים שסובלים ממנו".

עוד בנושא: https://zoha.org.il/131967