הבימאי מוחמד בכרי על סערת "ג'אנין ג'נין": הפכו אותי לאויב העם

בצעד דרמטי שלא נראה מאז ימי הממשל הצבאי, הוציאה משטרת חיפה בשבוע שעבר (26.8) צו סגירה למשך 10 שעות למועדון מק"י בחיפה. זאת כדי למנוע הקרנה בו של סרטו החדש של הבימאי מוחמד בכרי "ג'אנין ג'נין". השבוע שוחח 'זו הדרך' עם הבימאי על סרטו החדש, ההשתקה הממסדית והאכזבה מהשמאל הציוני.

במה עוסק סרטך החדש?

ב"ג'אנין ג'נין" כמה חלקים. החלק הראשון עוסק בסיפור האישי שלי בעקבות המכות הרבות שקיבלתי מהממסד הישראלי לאחר הפרסום של הסרט "ג'נין ג'נין" ב-2002. הייתי יעד לרדיפה פוליטית ולתביעות משפטיות. בשנת 2002 קבע בג"ץ כי יש לאפשר את הקרנת הסרט. אך חבורה של חיילים ומשפחות שכולות פרסמו עצומה נגד החלטת בית המשפט. בשנת 2015, הגיש אחד מאותם החיילים תביעת דיבה נגדי, שאותה בסופו של דבר קיבל בית דין מחוזי ואסר על הקרנת הסרט. התביעות הללו חיזקו אותי בעשיית הסרט. ישנה אמירה בערבית: "מכה שלא שוברת את הגב מחזקת אותו".

החלק השני של הסרט הוא סקירה היסטורית של סוגיית הפליטים הפלסטינים מאז 1948. כיום ישנם ברחבי העולם כ-9 מיליון פליטים פלסטינים שלא יכולים לחזור לכאן על פי חוק: אין להם זכות שיבה.

החלק השלישי, גוף הסרט, עוסק במבצע של צה"ל בג'נין ב-5-3 ביולי 2023. כתוצאה מהמבצע הזה נהרגו 12 אנשים ונפצעו 140 ונגרם הרס רב. לא כמו ההרס הראשון ב-2002, אבל עדיין הרס משמעותי, כפי שקורה גם בעזה.

מה הקשר בין הסרט מ-2002 לסרט החדש?

שלושה מהאנשים שראיינתי ב"ג'נין ג'נין" מ-2002 ונותרו בחיים מרואיינים גם בסרט החדש. הם מתארים שם את מה שהם מרגישים כיום, יותר מ-20 שנה אחרי הריאיון הקודם. הם משווים בין השלכות המבצע מ-2002 לאלה של המבצע ב-2023. כן נוספו מרואיינים חדשים שלא היו בגרסת 2002.

שם הסרט החדש הוא "ג'אנין ג'נין". המילה ג'אנין בערבית פירושה עובר. הפירוש המילולי של השם הוא "העובר של ג'נין". הסרט השני נולד בעצם מהסרט הראשון.

ציפית לתגובה כזאת של המשטרה לסרט?

הופתעתי ולא הופתעתי. מצד אחד, מפתיעה ההתנהלות השרירותית של המשטרה שהיא בניגוד לחוק, בדומה להתנהלותה כלפי הסרט הראשון. מצד שני, לא הופתעתי כי מי שעומד מאחורי המהלך הזה הם כוחות הרוע בארץ: הימין הקיצוני בראשות נתניהו והכנופיה שמאחוריו.

הסיבה שהסרטים שלי מעוררים אצל המשטרה תגובה כה חריפה היא שאני מביא לבימה את הנרטיב הפלסטיני שהוא הפוך מהנרטיב שלהם. אני מביא סיפור אחר ושונה מהסיפור שלהם, אבל להם יש מונופול על האמת.

ארגוני המחאה נגד הממשלה ומפלגות השמאל מרכז הציוני בקושי הגיבו לצעדים הקיצוניים של המשטרה נגד הקרנת הסרט. איך אתה מסביר זאת?

אני מאמין שאנשים חשים פחד. הם פוחדים להגיד את מה שהם באמת חושבים. גם אלה שיש להם מה לומר פוחדים להגיד. אבל אני מאמין שחלק מהאדישות הוא תוצאה של רצח האופי שעשו לי במשך 20 שנה: מתארים אותי כאדם קיצוני ששונא ישראל ושונא יהודים. התקשורת הישראלית, שהפכה דוברות של ממשלת הימין, הזינה את זה. אחרי "ג'נין ג'נין" (2002) הדביקו לי את הדימוי של שקרן וזה שקע בתודעה הישראלית. הם הפכו אדם כמוני, שנלחם למען השלום הרבה מאוד שנים, לאויב העם מספר 1. אגב, בסקר ב"מעריב" שעשו פעם נכללה השאלה: "מי האויב התרבותי הראשון של עם ישראל?". במקום הראשון הייתי אני וג'וליאנו מר  במקום השני. שנינו צחקנו מזה מאוד. אבל הוא בחר להגיב לסקר הזה ואני לא.

אני לא רואה את עצמי כאויב של העם בישראל. אני כן אויב של הממשלה הזאת ואני גם אמות כאויב של הממשלה האת. זו ממשלה שאחראית למוות של עשרות אלפי חפים מפשע, שכל פשעם – היותם פלסטינים בעזה. אני חושב שזה גם תפקידו של האמן האמיתי – להילחם בעוולות שגורמים אנשים לאדם מסוים.

יש לי אכזבה מהתנועות שמתנגדות לממשלה. אני מאוכזב שההפגנות הן רק למען שחרור החטופים אבל כמעט אף אחד לא מזכיר את ההשמדה ההמונית בעזה. הם שוכחים לציין הרג של למעלה מ-40,000 איש והרס של מקום משגשג כמו עזה, שהיה ממש פנינה במזרח התיכון. שיקום הרס כזה יימשך שנים. עם כל ההבנה לכאב הישראלי, ממול עומד כאב יותר גדול בנתונים ובהיקף החורבן. שמאל צריך לקום נגד מדיניות של כיבוש ושל דיכוי עם אחר, של רצח עם, ולא רק להתקומם על החללים שלנו.

את תנועות המחאה כל זה לא מעניין. מעניינים אותם דגלי ישראל, הקריאה לנתניהו להתפטר והחזרת החטופים שלנו. כלומר, אם לא היו חטופים איש לא היה פותח פה. זה לא שמאל. השתיקה של השמאל מול הרדיפה שרדפו אותי סביב "ג'נין ג'נין" היא אותה שתיקה שיש היום.

מה הכוח של סרטים תיעודיים בעידן הרשתות החברתיות?

סרט דוקומנטרי הוא ביטוי אישי של האמן. במובן הזה, בסרטי החדש האלמנט האמנותי חזק יותר מאשר בסרט הראשון. יחד עם זאת, אחרי הניסיון שהיה לי עם "ג'נין ג'נין", סרט שכל כולו היה האמת של האנשים במחנה הפליטים אך הציבור הישראלי ברובו כינה אותם שקרנים וארטיסטים, אני לא יודע מה באמת יכולה להיות השפעה של סרט דוקומנטרי. אני לא יודע מה הכוח של סרט דוקומנטרי שנגנז ונאסר להקרנה ובסוף כמעט כולם מכנים אותו סרט שקרי. אני סבור שההיסטוריה תשפוט מי דיבר אמת ומי שיקר.

לא רציתי להקרין את הסרט החדש בישראל. אבל בסוף כמה חברים יהודים יקרים שלי שכנעו אותי שאני חייב לתרגם אותו לעברית, כי לדעתם זה מאוד חשוב שאנשים יראו אותו. אנשים אלה עומדים גם עכשיו לצידי נגד התנהלות המשטרה. הם יזמו מכתב אמנים נגד החרם עלי ונגד האיסור על הקרנת הסרט. תרגום בעברית לסרט אמור לצאת בקרוב.

איך אתה רואה את העתיד? איך מתקדמים מהמקום שאליו הידרדרנו?

כל עוד נתניהו והממשלה הזאת בשלטון, צפוי סוף רע מאוד לכולנו. אני מקווה ומתפלל שהממשלה הזאת תיפול כמה שיותר מהר והמנהיגים האלו ייעלמו מהמפה הפוליטית. רק אז אולי תהיה לנו קצת תקווה.